מכבי חיפה

הוא חכם יותר מכולם. חכם יותר מארקדי ראש העיר הבא של ירושלים (כמו שואסילי יהיה הסגן של אובאמה) שבזבז מיליונים מהכסף השחור שלו על סגל נוצץ שהובס נגד האימפריה מקראקוב.

חכם יותר משניידר, ההוא שנתן פנקס צ´קים פתוח לנמני לרכוש שחקנים כאוות נפשו ולא השכיל להבין שזה בדיוק כמו לתת את הפנקס הזה לעינב בובליל באמצע טיול שופינג ברחוב יפו בואכה איזור השאוורמות.

חכם יותר מיעקב בוזגלו, האיש שטען שבנו הוא מינימום מסי הבא או לפחות ברמה של קארים בנזמה ובינתיים הוא נראה כמו מקסימום קארין ממפרץ האהבה.

הוא חכם יותר ממוני הראל, האיש ששפך מיליונים עבור כל פליטי כפ"ס ולא שפך עוד כמה גרושים בשביל לשחד את ציפי שביט כדי שתצרף את ראובן עובד ל"לרדת בגדול" ואז לזכות אולי בשחקן הקישור היצירתי היחיד של הפועל (בהנחה שבן לוז הוא ניינטיז בדיוק כמו מייקל ג´קסון).

הוא חכם יותר מכל העיתונאים והכתבים שמיהרו להספיד את האימפריה הירוקה מהכרמל שהוא בנה במו ידיו, טענו כי הוא איבד את החשק, איבד את הדרך ובכלל איבד. אז כנראה שהוא לא איבד כלום. בטח לא את אורך הרוח, כי הוא ידע ויודע מה הוא עושה. והתוצאות נראות כבר עכשיו.

הוא בעיקר חכם יותר מאיתנו, האוהדים. אנחנו, קטני האמונה, חסרי הסבלנות, הרוצים בהצלחה המיידית, אנחנו שלא האמנו שאפשר לתת איזשהו פייט לבית"ר בליגה הזו, גם לא למכבי ת"א או אפילו להפועל, אנחנו שלא האמנו כשהוא ויתר על מינוי עטר בכדי למנות מאמן בית- שאני חביב כמו אלישע לוי, אנחנו שהבענו את זעמנו על רוב המהלכים שנעשו או שלא נעשו במועדון בשנתיים האחרונות, אנחנו טעינו.

נכון, אנחנו "כולה" אחרי המחזור השמיני, "הליגה עוד ארוכה", "הכדור הוא עגול", "לדרבי יש חוקים משלו", "הטבלה לא משקרת", "ארבייטמן עדיין עושה חשבון עם בדידים" וכל שאר הקלישאות רלוונטיות לרגעים אלו, אך אי אפשר שלא להבין את הרוח, את הכיוון, את הקארמה הטובה שהמועדון מצוי בו כאילו היה שלישיית "הבנות נחמה" אחרי עוד ערב ישיבת בקבוקי מי עדן חצי ליטר מחוברים לצינורות מזגנים וכתיבת שירים.

הרוח הנפלאה הזו שנושבת במועדון היקר שלנו היא בוודאי בזכות המאמן הנהדר והצוות המקצועי שלו, אך היא קודם כל בזכות הנשיא הכול יכול, השפיץ של המערכת, האיש שמינה אותו. הרי כולנו כאן רצינו לראות את המתולתל כמאמן, מבחינתנו זה היה הגשמת חלום רטוב. שרנו עטר, פיללנו עטר, צעקנו עטר. קיבלנו אלישע. שוב יענקל´ה לא הקשיב לקהל. בדיוק כמו בהרבה מקרים אחרים, יענקל´ה למוד הניסיון יודע טוב יותר מאיתנו מה טוב למועדון. ומה שטוב למועדון זה לא להיות מכבי ת"א. ולא להיות בית"ר ירושלים. לא להתנהל עפ"י הקפריזות של הקהל. הוא לא פיטר את רוני לוי גם כשהלחץ שלנו היה אדיר, הוא ידע שלא היו אלטרנטיבות והעניק גיבוי מלא למאמן כדי שיסיים את העונה כהלכה. הוא לא הביא את אייל ברקוביץ´ אפילו שיכול היה כי ידע שהקוסם הנהדר עשוי לפגום במרקם הקבוצתי ובסיכויי האליפות. הוא לא החתים עוד שני זרים כדי שישחקו הצעירים לפניו וכי הוא באמת מאמין ברוח החדשה, הצעירה והרעננה של מכבי חיפה. הארסנל של הכדורגל הישראלי.

ההתנהלות השקולה והסבלנית של יענקל´ה בולטת כ"כ על רקע הברדק האטומי שמתרחש בצהבת ובבית"ר. כשהם עסוקים במקורבים, בחישות, ספקולציות, מסיבות עיתונאים מגומגמות ועוד כהנה וכהנה גליצ´ים מבית היוצר של אופירע, בממלכה הירוקה של יענקל´ה הכול שקט. העסק מתקתק כמו מפעל המשאיות השוודי של וולבו.

המועדון היחיד בישראל שעומד בסטנדרטים האירופיים הגבוהים ביותר ממשיך להשקיף על כל היריבות מלמעלה. גם יענקל´ה משקיף. משקיף וצוחק. צוחק מעוד שער נהדר של כיאל, מעוד בישול של קטן המשתפר, מעוד מבצע של גולסה וגאדיר. צוחק גם על כל העיתונאים שהספידו, על כל הכתבים שקברו וצוחק גם עלינו, קהל חסר סבלנות שלאט לאט הוא מצליח לאלף.