עידן קריג

איפשהו בחודש מאי האחרון, אחרי עוד הפסד חוץ לאשדוד, כולנו בירכנו את ברכת הגומל על העונה שנגמרה לה.
עוד עונה בלי מלחמה, בלי צמרת, בלי תארים משמעותיים, פרט לגביע הטוטו, עם שחקנים שנראה כי בדיוק כמו לקהל- אין להם חשק להגיע בשבת למגרש, ועם יחסי קהל-מאמן-בוס שמזמן כבר לא נראו בחיפה.

כדי להקל עלינו את חודשי הפגרה סידרו באופ"א את יורו 2008 ואנחנו, שרגילים להתגוששויות בארגז החול המקומי, קיבלנו לשלושה שבועות כדורגל מעולם אחר שאפשר רק לחלום עליו. למרות הכל, גם בעיצומו של היורו, כולם חיכו לעונה המקומית שכבר תתחיל, הרי איך אפשר לראות משחקים בטלויזיה כל הזמן ולא להזיע בכל שבת שניה בתורים בקרית אליעזר?

אז הנה, זה קורה. אחרי סימפוזיון ט´ באב של ארקדי גאידמק, אחרי ההחלטה המטופשת של ההתאחדות לכדורגל ודחיית טקס הצגת השחקנים מגיעה לה השבת, תחילת אוגוסט, 15:15 בצהריים, שיא החום, אבל (כמעט) כולם שמחים שהכדורגל שלנו סוף סוף חוזר ואם כבר חוזר, אז הכי גדול שאפשר- מחזיקת גביע הטוטו נגד הדאבליסטית.

אחרי כל ההקדמות, הגיע היום הגדול בו כל מה שעבדו עליו במשך לא מעט שבועות יוצא לדרך ועומד למבחן ראשון. אם רוני לוי היה נשאר ומביא את הרכש אותו הביא אלישע לוי- קולמה, קרופניק ועוד חלוץ בסימן שאלה, הוא היה הופך לבובת וודו וזה רק בלשון המעטה.
אבל למרות החיזוק הדליל, בקרב אוהדים רבים וגם בתוך תוככי הקבוצה, יש הרגשה של יציאה לדרך חדשה, בעיקר בגלל האווירה הטובה והעובדה שהתככים שהיו, נזרקו מהחלון.
אלישע לוי הקפיץ כמה צעירים לסגל הבוגר, לקח את יניב קטן וליאור רפאלוב כפרוייקט אישי ומבטיח לכולם קבוצה שמחה, התקפית והישגית. האם הוא יעמוד במילה שלו וכל מה שהבטיח יתממש? נאלץ לחכות ולראות, לפחות עד מחר.

אלישע הבטיח לשחק במערך של 4-3-3 שכמותו לא ראינו בשנים האחרונות, אבל מעל אתר זה, אני קורא לו לשחק עם שלושה בלמים, במערך שידוע יותר ב"שם" 5-3-2. למה צריכים 3 בלמים ולמה לשחק משחק כה הגנתי אתם שואלים? אולי הביטוי "שלושה בלמים" עושה לחסידי הכדורגל ההתקפי צמרמורת, אבל אם נבחן לרגע את מה שהוא באמת אומר, ניווכח אחרת.
מערך כזה אומנם דורש תיאום, אך הוא משחרר את שחקני האגף לעשות הרבה יותר התקפה, דווקא משום החיפוי של שלושת הבלמים.

במכבי חיפה של השנה האגף הימני הוא מאוד בעייתי וכרגע, גם השמאלי בהעדרו של מסיללה לא מוסיף לנו יותר מידי שקט נפשי. גם התיאום בין קינן לקרופניק עדיין לא הוכיח את עצמו ולכן שילוב של שניהם עם אלון חרזי הותיק והמנוסה כבלם שלישי יכול להפוך להצלחה, מה גם שהוא לא ידרוש מאלון לשרוף שטחים על אגף ימין ולהתעייף. שחקני האגף במערך מסוג זה משחקים הרבה יותר קדימה מאשר במערך של ארבעה מגינים רגילים ולכן באגף ימין יוכל אלישע למקם את גוסטבו בוקולי ובצד השני את יניב קטן. במרכז השדה, בצוותא לשני "הגרזנים" קולמה וכיאל, לוי יוכל לתת לליאור רפאלוב את המפתחות להולכת הקבוצה. אומנם הוא יצטרף לסגירת אמצע השדה, אבל גם יהיה זה שינהל את משחק ההתקפה. בחוד אמורים לשחק פאנטיני וג´וסה. למרות שלא ראינו אותם משתפים פעולה, עצם העובדה שאחד הוא גבוה וחסון והשני מהיר ותזזיתי, יוצרת סוג של ציפיה לשיתוף פעולה טוב בין חלוצים שמשלימים אחד את השני.

אז אומנם מערך כזה נשמע הגנתי, אבל הוא משחרר למעשה את שחקני האגף להרבה תנועה והתקפה. תארו לעצמכם את קטן ובוקולי בכנפיים עולים הרבה יותר קדימה מאשר שני מגינים, את קולמה וכיאל באמצע יחד עם רפאלוב שיהיה היהלום במערך הזה ויפטם את החלוצים בכדורים חכמים. אם בוקולי יתעייף, אפשר להחליף בינו לבין רפאלוב, או לפנות לספסל הצעיר והרעב.

יכול להיות שזה יכשל, יכול להיות שיצליח, אבל שווה לנסות, ביחוד מול בית"ר ירושלים שמצויה בשבר עמוק. עד יום רביעי האחרון נראתה כקבוצה מפחידה ואימתנית ביותר, אך לאחר אותו יום, בו היא ביזתה את עצמה על שלל שחקניה הנוצצים ותקציבה הבלתי נגמר, היא נראית מוכה, חבולה והרבה פחות מפחידה. אומנם נכון לרגע כתיבת שורות אלו זו הקבוצה החזקה ביותר בארץ שאסור לזלזל בה, אבל משחק טוב מחר ותוצאה טובה לזכות מכבי חיפה תעשה הרבה מאוד לקראת פתיחת הליגה בסוף החודש הן במישור המקצועי והן במישור המנטלי.

קשה להיות אופטימי לחלוטין, אך גם הפסימיות לא צריכה לקנן בלב האוהדים. יש כאן יציאה לדרך חדשה ושונה מכל דרך אותה הכרנו עד היום. ניסיון מוגבר לשלב צעירים, ניסיון לשמור על מסגרת תקציבית מבלי להשתולל, ניסיון לתת את הבמה למאמן מסוג אחר וניסיון להחזיר את הקבוצה לקהל ואת הקהל לקבוצה.
נוהגים לומר שצריך לתת מאה ימי חסד עד ששופטים, אבל העונה הזו היא הרבה יותר מימי חסד, אלא עונה שיכולה להשפיע על עתידו של המועדון ועשויה להכריע האם הוא בדרך חזרה לצמרת הגבוהה או שהוא נידון לעוד כמה שנים רעות ורזות של דשדוש במרכז הטבלה.
לכן, צריך לנשוך שפתיים גם אם הדברים לא הולכים כבר מההתחלה ולתת למי שמתעסק בכדורגל 25 שעות ביממה לעשות את העבודה שלו.

כאן נמדד כוחו של קהל תומך ואמיתי. קהל שחיכה חודשים לראות את הקבוצה שלו על הדשא, רק כדי שיוכל לשמוח, להתעצב, לכעוס, לצחוק ולבכות איתה, לאורך כל הדרך. אנחנו מכירים את הקבוצה הזו יותר טוב מאשר את עצמנו או את האהבות שלנו, אבל מחר נראה אותה שוב נתרגש ונתאהב- כמו בפעם הראשונה. כמו בבליינד דייט.

מילות מפתח:
מכבי חיפה