היפה והחנון

מידן חיימוביץ ממשיך בטיסה שלו על השטיח המעופף בדרך לקרית אליעזר , לוקח לגימות ארוכות מהקפה השחור כדי לא להירדם מהאווירה , מסתכל ימינה ושמאלה וחושב אולי הוא על הנתיב הלא נכון בדרך למטרופולין האופטימיות , כי משום מה הוא היחיד הלבוש ירוק .

"אחרי שהמכה מפסיקה לדמם תמיד מגיעה גם הצלקת" , אני חושב בקול , בועט בתדמית המגוחכת שהוא הצמיד לי בפגישות הקודמות שלנו , "השאלה היא רק איך אני מתמודד עם הצלקת? האם היא תמחק מעיניי או תהיה נעלמת?" . השקט מצליח לחדור אפילו את המעיל העבה שלבשתי בחדר האפור באוסטריה , מסתובב ומגלה שהוא לא שם . תמיד ידעתי שזאת התסמונת של היום הראשון בלעדיה , עדיף לזכור אותה לעוד רגע אחד , לשים אותה בתוך בקבוק ולהניח אותה על גלי הים . היא כבר תשוט עד כמה שאפשר . מבחינתי הצלקת תישאר לעולם , אז עדיף להישאר ולבנות ארמונות בחול .


סטנלי קובריק לא יכול היה לביים זאת טוב יותר: בתוך מלון שנראה כאילו יצא מהברושור של דיסנילנד יוצאים אט אט שחקנים לבושים מדי לוטו זוהרים , נוסעים באופניים כאילו רק עכשיו סיימו את תורנות החליבה שלהם , יליד סנט-פטרסבורג מחבק את עמיתו מג´דיידה , כמנסים שניהם לחצוב את החומה החברתית שנבניתה סביבם מכבר . ההרמוניה החברתית עדיין לא משהו, אבל החיוכים מאוזן לאוזן בין השחקנים היא מחזה שרק בשבילו היה כדאי לכתב העילג של האתר הצהוב לצאת רכוב על עגלתו הוורבלית המקרטעת , למצוא חומר סיכה טוב ולשפשף את הקרחת כל הדרך מנווה-אופירה בואכה מחלף הטמטום.

רגע אחרי שהתעוררנו מהסיוט , אנחנו יושבים ושוברים אותו עם עשן שלא היה מבייש גם את הארובות של חדרה . מדליקים עוד אחת ועוד אחת , יודעים שספטמבר קרב ובא ועדיין לא התאוששנו מקודמו אשתקד . אנחנו קמים ופוגשים את אלישע לפני שהוא נוסע לדרום אוסטריה . שוב האיש עם הפטרייה מסתכל עלינו וזורק אצבע מאשימה במבט של הדוד סאם "אל תשכחו את 9 מכל הלב" , הוא אומר לנו , אוסף כבר את המזוודה שמה תלך לאיבוד יחד עם התמונות של שחקן בשם רוני גפני עליו סיפרו לו . ושבו בנים . "9 מכל הלב?" אנחנו מביטים עליו כהמומים , "אתה תביא לנו 9 , ושיהיה מכל הלב" , הסברנו לו , "במאנציז´ שלנו עכשיו אנחנו לא מסתפקים בפחות ממק-רויאל. אתה יודע מה , מוותרים לך על הרוטב הספייסי" .

אנחנו מסתכלים בבוקר על הבחורות שקמו איתנו ואנחנו לא רואים אותה , את המלוכלכת ההיא , שלא שמה קצוץ על מה שאומרים עליה , מסתובבת עם אגרסיות וסקסיות ששמורות רק לה ולדרום-אמריקאית המיתולוגית שלנו , שמזמן הלכה כבר עם המיליונר הגרמני . לא איכפת לנו , כאלה אין לנו פה בגימנסיה של כפר גלים , מישהי שתבוא בסערה , תטלטל אותנו בסטוץ אחד ובשכרון חושים של ריצות לגדר ותלך . בבוקר שאחרי לא איכפת לי אפילו לא לדעת את שמה בכלל .

רגע לפני שכתמי הדמעות של אוהדי מכבי חיפה מהעונה שעברה מתייבשים ככתמי יין על שמלת כלולותייה של הקבוצה , נראה כאילו הם כבר מכינים את שעון החול , מוכנים כבר להפוך אותו לקראת שעת השין , בה יתאפס השעון ותרחיש ירון לונדון יתקיים בקול תרועה . בדרך שלנו למדרון של העונה הארורה האחרונה בה כבשנו את העפר הקר עם 38 שערי זכות עלובים זעקה מתוך האפלה דווקא דמותה של מלכת שערים טיפוסית, את דמותה חלמנו בלילות , מקווים להתעורר לצידה בבוקר מחובקים , תהיה צחנת פיה איך שתהיה ..

מילות מפתח:
מכבי חיפה