מכבי חיפה

מידן חיימוביץ מחזיק את המשוטים משני צידי הסירה וממשיך לשוט באיטיות , אך בבטחה אפשר להגיד , בנהר השתיקה שעובר בפאתי כפר גלים בתחילת הקיץ הזה . אותה גישה רגועה לבושה על גופו , מגוהצת ויפה , מוכנה להתלכלך ולהירטב על חשבונו של הדג השמן הראשון שייצמד לחכתו . טור שני מתחיל עכשיו .

"היא לא מזכירה אותי באף מובן" , הוא אמר , ניגש אל החדר , מחפש את קופסת הסיגריות שלו ומתחנן למצית שתוציא לו רגע של אופטימיות אחד שיספיק לו לטיול קטן בין עשן סמיך לרחמים עצמיים . מסתובב בין ארבע הקירות בתהייה קיומית כאילו מסתכל על מראה של כלא , מטושטשת כזו , עמומה כזו , שלא נותנת למסכן שנמצא מולה את הצ´אנס היחידי לקבל את מרותה , "אבל אגיד לך את האמת ? אני בעצמי לא יודע מה מזכיר אותי" .

מוציא את הפלאפון מהכיס האחורי בג´ינס ונשכב אחורה , מסתכל על תקרה אפרורית ושקטה כאילו סוף סוף מבין איפה המראה האמיתית בבית הזה . "מה אגיד לך דוקטור , מכאן אפשר רק לעלות" . יושב המום מולו . אני משלם לו כל כך הרבה כסף לשעת עבודה אבל עדיין לא מצליח להוציא מילה מהפה שלי והכל בגללה . שיעור מעלף (וגם בא´) שקיבלתי ממנה גורם לכל מיני תופעות לוואי כנראה , אחת מהן היא זחיחות הדעת .

"אין ארוחות חינם"

חינם ? הרבה מאוד דווקא שילמנו בשנים האחרונות על העובדה שהביולוג יענקל´ה שחר בחר להראות לכולנו מיצג התפתחותי על גבי קבוצת כדורגל עד אשר הגיע למטמורפוזה שקורמת עור וגידים בימים חמים אלה בכניסה הדרומית לחיפה . היום בדיעבד אנו מבינים , כי זו היתה הדרך שלו להגיע להגשמה עצמית שלו . שהרי הנזיר מרחוב המסגר עשה אינספור טעויות שגרמו לו לשכב חסר אונים אל מול אורח החיים הבזבזני סלש הבלתי מאוזן שאפיין אותו , לפני שהחליט לצאת למסע שכנראה שינה את חייו , משלב שיטה רבת עוצמה לשחרור הפוטנציאל של נשמתו יחד עם עקרונות הצלחה בני זמננו שנוסו דווקא במקומות אותם לא הכיר והאמת , לא רצה גם להגיע .


בשלוש השנים האחרונות בזירה האירופית הישקתה מכבי חיפה את אוהדיה מחצי הכוס המלאה, אבל בחצי בחנה את קצה גבול הכאב והאכזבה שלנו בהשפלות חסרות תקדים בזירה הישראלית וביזיונות מול תת-כדורגל של שחקנים אלמותיים מקבוצות אורחות , שהיו מגיעים לעיר הצפונית הגדולה ולוקחים את עלמתנו קרית אליעזר לחדר ועושים בה כרצונם בכל השעה וחצי ששילמו מראש לסרסור שהזמין אותם . הקונדומים עלינו , אם זה לא היה גילוי עריות גם אנחנו היינו מצטרפים .

ואחרי שהירוק דהה בכביסה, אנו ניצבים על מפתן עונת המבחן הראשונה של הנזיר אחרי שינוי אדרתו . דווקא אלישע לוי , שפתח עם הקדנצייה שלו עם חוסר וודאות עמוק יותר ממשה על הר סיני , נראה כמי שמסוגל להיות המנהיג בדרך לארץ המובטחת. אחרי הרבה זמן שאוהדי מכבי חיפה שתקו כהמומים מול תמונות האומנת שמתעללת בבייבי שלהם , סוף סוף הם יכולים לנטוש את המעגל הסגור ולהצטרף למעגל המנויים . אלישע מוותר על תענוג הסומבררו , משאיר את התופים בבית ואפילו לא מחדש את הדרכון שלו עדיין . הוא לא בשביל המיטב של דרום אמריקה למשפחות בשבוע אחד , בכלל לא בשביל טראקים על ג´יפ במרכז ברזיל בחיפושים אחרי קשר התקפי שזולל את השווארמות בדיוק כמו את סבלנות האוהדים שבאים לראות אותו .


מפה לשם הדרך למחנה האימונים קרובה מתמיד . נהג מונית שאלישע שלח לנתב"ג לפני שבועיים עדיין מחכה שם על חנייה כפולה , וחוץ מלצפות בסרגיי הגדול מביא את סרגיי הקטן לתפוס מקום של זר בגיל 17 ובקשר קמרוני שליש קדמי-שליש אחורי-שליש מאבד כדורים שמזכיר את פאוליניו על עקבים ואנגלית טובה יותר ,מצבת הרכש הנון-סכנינית שלנו אבלה וחפוית ראש מתמיד . אמנם משחקי האימון מבטיחים המון (בעיקר הדינמיקה שמזכירה את הימים הראשונים של "הישרדות") , אבל הימים עוברים ומזכירים למשיח על האקורד הכחולה שהדרך לנחת ולנחלה רצופה מהמורות והרבה הרבה חצץ , בדיוק כמו בכניסה לכפר גלים מכביש החוף .



לטור הראשון של מידן חיימוביץ: http://www.mhfc.co.il/האלכימאי_הירוק.asp

מילות מפתח:
מכבי חיפה