יעקב שכנר

השנה היא 1988 , תקופת רה אורגניזציה בממלכת הירוקים. הימים ימי איציק אביעד ושות´. מכבי חיפה עורכת רכש מנהלתי ומצרפת לשורותיה את העיתונאי דאז ישעיהו פורת להיות מנהל השיווק של הקבוצה. מכבי כמו מכבי , ממציאה מחדש את כל הקשור לכדורגל בישראל ובמוחו של פורת עולה רעיון.
הוא פונה לבחור צעיר בן 37 בשם יענקל´ה ומבקש ממנו להיות הכרוז של מכבי חיפה במשחקי הבית של הקבוצה. יענקל´ה, אוהד מכבי משכבר הימים מקבל את ההצעה בחיוב, דורש תקופת נסיון והסוף ידוע.

הקול המהדהד, ה-ר´ המתגלגלת, הטעויות החינניות, הלהט והתשוקה הבוקעים מגרונו, כל אלה הן מנת חלקו של יעקב (יענקל´ה) שכנר , הכרוז הידוע של מכבי חיפה. הוא סוגר את שנתו ה – 20 במועדון הירוק ונהנה מכל רגע. לקהל הירוק ישנה דינמיקה מסועפת עם הכרוז ויושבי יציעי א´ מנהלים עמו רומן וירטואלי באמצעות סימני ידיים וצעקות מחרישות אוזניים.

אתה מרגיש שיש לך השפעה במשחק?

לי אין שום קשר לתוצאה, אולי בעקיפין. (צוחק), אך אני בהחלט מהווה פקטור במגרש וביציעים. התפקיד שלי לא מסתיים בהקראת ההרכבים או החילופים. אני מודה לשחקנים אחרי שערים, אני מעיר את הקהל כשאני מרגיש בתרדמתו.

אחרי כ"כ הרבה שנים בעמדה, איך שוברים את השגרה?

אני מנסה להמציא את עצמי מחדש כל פעם. האוהדים בוודאי זוכרים את הייחודיות בהקראת שמו של ראובן עטר. כשהייתי מגיע לשם שלו הייתי לוקח הרבה אוויר והקהל היה אומר יחד איתי " מספררר עשרר רררובן עטרר" .
כשעטר עזב סופית, העברתי את הר´ המתגלגלת לג´ובאני רוסו. אני גם אחראי במשחקים חשובים, על הקראת השמות הפרטיים של השחקנים כשהקהל משלים את שמות המשפחה.

אלו רגעים זכורים לך במיוחד?

חוויתי את מכבי חיפה בשנות הקסם שלה. הרגעים המיוחדים היו ללא ספק במשחק מול פריז סאן ז´רמן. אני זוכר שהתוצאה הייתה 2-2 וסיום המשחק התקרב, לא שתקתי לרגע. צעקתי לשחקנים ולאוהדים שעוד אפשר לעשות את המהפך. כמה דקות אח"כ, אלון מזרחי מבקיע את הגול השלישי. הייתי בהיסטריה כמו כולם.

וכמובן המשחקים בליגת האלופות. מעבר לתוצאות היפות, היכולת שלי לגרום לקהל להרגיש בבית, לשמוע את הקול שהם רגילים אליו מעבר לים, אין תחושה טובה מזו.

ישנם רגעים משמחים פחות?

כמו בכל דבר בחיים. חוויתי שלושה דברים שלא משים מזיכרוני. הראשון הוא טקס הזיכרון שערכתי לאבי רן ז"ל בקרית אליעזר. זה היה רגע קשה מנשוא. אווירת אבל ששררה בכל פינה באצטדיון.

כמו כן הנחיתי את הלוויתו של רובי שפירא ז"ל. לראות אלפי אנשים באים לכבד את הבן אדם המדהים הזה, זה עשה צביטה בלב.
וכמובן אותו אסון עם אמיר רנד בחגיגות האליפות של מכבי חיפה. מערכת הכריזה כולה הייתה מסביב לבמת החגיגות שהוכנה טרם המשחק. כשהגיע הרגע שבו פרצו האוהדים ביציע ג´ למגרש, הפצרתי, התחננתי, צעקתי שיעלו בחזרה. הכריזה לא הגיעה אל יציע ג´ ונאלצתי לראות את הזוועה מהעמדה ומהמסך הקטן שלידי. לבסוף נאלצתי להודיע על ביטול החגיגות.

אפרופו דברים פחות משמחים, מה הרגשת בשריקות הבוז באזכורו של יצחק רבין ז"ל?

יש לי בטן מלאה על הסיפור הזה. באותו הערב היו לי 4 אזכורים. על שחקן נוער שנרצח, אריה גוראל, עוד מקרה שאינני זוכר ויצחק רבין. כששמעתי את קריאות הבוז, לא האמנתי למשמע אוזני, בטני החלה להתפלץ ולא ידעתי מה אני עומד לעשות. אינסטנקטיבית רציתי להתלהם, היה לי את הכח במקרופון על מנת לגנות את הזוועה שהתרחשה ביציע בית"ר. יכולתי לפוצץ את המשחק באותו הרגע. אך ההגיון שלי פעל במהירות וצעקתי באותו הרגע "די לאלימות". זה המעט שיכולתי מתוקף תפקידי.

למחרת התקשר אלי קריין בכיר והודה לי על אורך הרוח. ושלא יתייפיפו לי כל מיני אנשים, מדוע הזכרנו את רבין. זה קרה בדיוק באותו היום, אותו התאריך, 12 שנה אחורה וגם אז היה משחק מול בית"ר ירושלים. זה היה מקרה מחריד.

יעקב שכנר (57) , נולד ב-22 לספטמבר ביום הראשון של ראש השנה. חגג יום הולדת לפני שבועיים. הוא אב לשלושה ילדים ונשוי לניצה אשר עובדת בתיאטרון בית ליסין.

שכנר עובד לפרנסתו כסוכן ביטוח עצמאי בחיפה. שכנר הינו יוצא להקת "חיל הים". הוא היה מפקד הלהקה בזמן השירים הפופולריים ביותר כגון: "חסקה", בוא אלינו לים" וכו´. עד היום הוא מופיע ברחבי הארץ יחד עם הלהקה המקורית.

"מכבי חיפה זה בשביל הלב והנשמה". את הקבוצה אני אוהד המון שנים, גדלתי והתגוררתי בחיפה ואי אפשר היה שלא להיות חלק מן הקבוצה הזו."

איך הדינמיקה עם השחקנים?

אני יכול לקטלג את זה. במגרש ומחוצה לו. למשל, גוסטבו בוקולי מחקה אותי לפני משחק מכריז על שערו. אולי זו אמונה תפלה שלו. גם בזמנו וואליד באדיר היה היחידי בקבוצה שאחרי חילוף, או שער שלו הייתי כורז – "תודה וואליד".

מחוץ למגרש זכיתי לראות ולהרגיש את היחס החם והלב הרחב שיש לשחקנים, בעיקר המקומיים. בשנת 2003 עברתי אירוע לב, אושפזתי בבית החולים והופתעתי לראות את ניר דוידוביץ´ ואלון חרזי ליד מיטתי. אנשים עם נשמה גדולה ושייכות.

אתה חף מטעויות?

(צוחק), אין אדם שחף מטעויות. אני זוכר 2 מקרים די משעשעים, או שלא. הראשון היה במשחק מול מכבי נתניה. אני בד"כ מסיים להקריא את ההרכבים לפני שריקת הפתיחה. באותו המשחק, כמה דברים התעכבו מבחינת הניירת, וקריאת ההרכבים גלשה לאחר שריקת הפתיחה.

בעודי מקריא את מספרו ושמו של שחקן מכבי נתניה ,אותו השחקן בדיוק, מבקיע גול מהיר לזכות קבוצתו. אני חושב שאפילו לא חלפו להם 40 שניות. אני הייתי בהלם, הקהל התחיל להשתולל. קיבלתי מטר של קללות ועד היום הרבה חושבים שניחסתי את הקבוצה. חשבתי אולי להקריא במחצית את שאר ההרכב, אבל מהר מאוד ויתרתי על הרעיון.

מקרה שני היה לא מזמן. המשחק שוחק ביום ראשון ופתחתי את דברי ב – "שבת שלום..." מהר מאוד תיקנתי את עצמי והמשכתי "...אומרים ביום שבת והיום יום ראשון אז אאחל לכם שבוע טוב".

יש לך מערכת יחסים רצינית עם הקהל

הקהל ואני חיים את המשחק יחד. אם אני טועה באיזה מספר או שם של שחקן, יש יציע שלם שגוער לי על כך. חילוף מסוים שאני לא מצליח לראות עקב שלט השופטים המסנוור, הקהל כבר דואג לתקן אותי. אני רוצה לנצל את הבמה הזו ולומר לכל האוהדים (צוחק): לא אני אחראי על עדכון השערים בלוח התוצאות האלקטרוני. מארק קיזנר מנהל האצטדיון אחראי על כך. כשהשער לא מעודכן בזמן, משום מה האוהדים מפנים אצבע כלפי.

יש לך סדר מסוים כשאתה מגיע למגרש?

בוודאי. אני ישר ניגש לחדר השופטים, לוחץ את ידם, מתיידד עם כולם. לוקח את ההרכבים ומאחל בהצלחה. קרה לי מקרה במשחק האחרון שלנו באירופה כששיחקנו בבלומפילד. נכנסתי כהרגלי לחדר השופטים. את המשחק שפטו 2 אוסטרים. כששאלתי לשמם אמר לי השופט השני ששמו ז´כנר. ישר הוצאתי את כרטיס הביקור שלי והראיתי לו את שם משפחתי. גילינו להפתעתינו שמקור משפחתו ומשפחתי נמצא בגראץ שבאוסטריה. זה היה רגע מרגש.

יש שחקן שזכור לך במיוחד?

בתור כרוז היו המון. זכיתי להקריא שמות כמו: ראובן עטר, ברקוביץ´, יעקובו, בניון. בתור אוהד תמיד אהבתי את רוני רוזנטל, אחד החלוצים אם לא החלוץ הכי מוכשר שהיה בקבוצה.

עד מתי נראה אותך בעמדת הכרוז?

עד שיוציאו אותי בכוח, אני לא זז מהעמדה. אני אוהב את מה שאני עושה ואני מאמין שאלו שנותנים בי אמון ואני בהם, לא מאוכזבים ממה שעשיתי עד היום.

בהזדמנות זו אני רוצה לאחל לכלל אוהדי מכבי חיפה, גמר חתימה טובה וצום קל.