מכבי חיפה

אומנם עדיין לא נגמר סיבוב ובטח שלא תמה העונה, אבל לאחר שמונה מחזורים וכאשר אנחנו בפתחה של פגרה ארוכה לטובת הכריסמס, הגיע הזמן לסכם את שמונת המחזורים הראשונים של העולה החדשה, מכבי חיפה היט בליגת העל.
אחרי קיץ של תקוות ודיבורים על החזרת הכדורסל לחיפה, נראה שעד כה כל מי שהבטיח, עומד בהבטחתו. בשורה התחתונה, אליה עוד נחזור בהמשך, הקבוצה מדורגת במקום השלישי בטבלה עם מאזן יוצא מהכלל של שישה ניצחונות ושני הפסדים בלבד, כאשר הנתון המשמעותי ביותר הוא שמתוך שמונה משחקים שקיימה עד כה העונה, שיחקה חיפה ברוממה רק פעמיים.

אז מה היה לנו שם?

פתיחה טובה ומבטיחה עם ניצחון חוץ על עירוני ר"ג 89:72 שהחל את ההתפוררות של המארחת שהביאה בסופו של דבר לפיטוריו של בלינקו. כבר באותו משחק ראינו את הורסטיליות של חיפה ואת העובדה שאצל הירוקים אין הישענות על שחקן אחד, כאשר לא פחות מחמישה שחקנים קולעים בדאבל פיגרס. המשחק השני שנערך בראשון לציון נגמר גם הוא בניצחון, או ליתר דיוק בתבוסה, 81:54 לירוקים. הפעם התעלו מעל כולם דבון ג´פרסון ובי.ג´יי מקי שקלעו 20 נקודות כל אחד. מחזור אחד לאחר מכן, זה סוף סוף קרה וההיכל ברוממה חזר לחיים. משחק מול האלופה המפתיעה מחולון שהגיעה כמו חיפה, ללא הפסד בשני המחזורים הראשונים. זה התחיל קשה והיה צמוד לאורך כל המשחק, אך בסופו של דבר נגמר בניצחון מקומי, 90:71.

בשני המחזורים הבאים הגיעו שני הפסדים רצופים של הקבוצה שחסרה את גור פורת. עודד קטש הצליח לנצח את אבי אשכנזי לאחר הארכה, למרות ש-50 שניות לסיום הירוקים עוד הובילו בארבע נקודות. כמה ימים לאחר מכן הגיע הנקמה במסגרת גביע המדינה. לאחר פיגור של 14 נקודות, התאוששו הירוקים ונצחו את גליל\גלבוע ברוממה 75:73. שבוע לאחר ההפסד הראשון בליגה, הגיעה הפועל ירושלים לרוממה ובעזרת שרון ששון שלהט וחיסל את חיפה מחוץ לקשת, הנחילה להיט הפסד נוסף.

בדיוק שהיה נדמה שהמשבר הולך ומתעצם, הגיע ניצחון חוץ חשוב ביותר על קבוצה חזקה בדמותה של עירוני נהריה בתוצאה 71:61 וכבר קיבלנו הוכחה שגם לקבוצה המתגבשת יש אופי ובכמויות. במחזור השביעי הייתה אמורה הקבוצה לצאת לטיול קליל בנשר, אבל דווקא אז הפגינה את משחקה החלש עד כה העונה ונצחה את הקבוצה החלשה ביותר בליגה "רק" בעשר נקודות יתרון, 86:76, תוך שהיא מציגה כאמור משחק חלש. במחזור האחרון נכנסה ההגנה של חיפה להילוך גבוה ולאחר מחצית שוויונית, עצרו הירוקים בעוד תצוגת הגנה מרשימה את גבעת שמואל על 21 נקודות בלבד בחצי השני בדרך לניצחון 86:70.

עד כאן כאמור תוצאות הסיבוב הראשון ועכשיו הגיע זמן הסיכומים.

המצטיין:

עם 15.1 נקודות למשחק, מנהיגות בלתי נגמרת ויכולת יוצאת מהכלל להוציא את הקבוצה מהבור, דורון פרקינס הוא השחקן המצטיין של חיפה עד כה. הרכז שהובא בקיץ בקול תרועה רמה והתחיל בצורה מגומגמת עם תקרית לא מפוצחת, מוכיח ככל שמתקדמת הליגה כי הוא רכז ברמה גבוהה מאוד. פרקינס שמוסיף 6.1 ריבאונדים בממוצע למשחק וגם 5.5 אסיסטים, הוא בהחלט הברומטר של הקבוצה. העובדה שמכבי חיפה מתקשה להיכנס למשחק מהרבע הראשון, אבל בהמשך כבר משאירה ליריבות שלה אבק טמונה ביכולתו של פרקינס. בלא מעט משחקים העונה היה נדמה שהרכז מגיע למשחק רק בשלב מתקדם מאוד שלו ואז סוחף אחריו את כל הקבוצה. כדי להפוך לשחקן שיוביל את הקבוצה שלו לנוקיה במאי, רצוי שפרקינס יפחית קצת בכמות הזריקות שלו מחוץ לקשת. רק 12 קליעות מתוך 45 זריקות (הכי הרבה בקבוצה), שהם 26.7 אחוז, פוגעות לא פעם בשטף המשחק ומורידות לפרקינס כמה נקודות מדד, כמו גם 3.3 האיבודים שלו בממוצע למשחק.

ההפתעה:

כאשר הוחתם גור פורת, הרבה הרימו גבה ושאלו כיצד שחקן שזה עתה ירד ליגה יכול לתרום לקבוצה שרוצה ללכת עד הסוף. פורת נתן את התשובה לכולם על הפרקט ויותר מכך, בעיקר כאשר לא היה על הפרקט. בתור השחקן השישי\שביעי של אשכנזי לפורת הוותיק היה חלק גדול בהצלחה של חיפה עד כה העונה. 50 אחוז מהשדה, כמעט 43 אחוז מחוץ לקשת ובעיקר ההגנה המצוינת שלו על הקלעים של היריבות הביאו לחיפה לפחות שני נצחונות. כאשר היה מושבת, הגיעו שני ההפסדים של חיפה ואז באמת הבנו כמה הוא משמעותי ברוטציה. כאשר טוד גולדן עדיין לא נכנס לקצב, השלשות בקלאצ´ של פורת כמו גם קור הרוח שלו מעניקים לו את תואר השחקן המפתיע.

המשתפר:

בתחילת העונה ציפו להרבה ממשה מזרחי, אבל שום דבר לא הלך לפורוורד המוכשר שחזר מצרפת. הנקודות אולי נקלעו, אבל היכולת לא הייתה היכולת אליה פיללו. דווקא מאז פציעתו של גור פורת, הרגיש מזרחי כי העומס שעל כתפיו הופך משמעותי יותר והחל לתת את הפירות. המנהיגות, האחריות והסלים החשובים ברגע הנכון הופכים את מזרחי לקלף הלוהט של חיפה בשבועות האחרונים. מי יודע איך היה נגמר המשחק מול ירושלים אם פרקינס היה נותן את הכדור למזרחי שלהט באותן דקות במקום ללכת עם הראש בקיר. למספר 10 בירוק יש 8.8 נקודות בממוצע למשחק, אבל זה רק זכר למחזורים הראשונים. עם יותר מ-48 אחוז מחוץ לקשת, מזרחי הולך ותופס את מקומו כשחקן ישראלי משפיע.

האכזבה:

בי.ג´יי מקי הובא לחיפה על תקן הצלף ואמור היה להיות הסקורר המוביל של הקבוצה. בתחילת העונה עוד הבנו על מה דיברו בחיפה, אבל במחזורים האחרונים מקי פשוט לא נמצא שם בשביל הקבוצה. הדקות שלו הולכות ומתמעטות וכך גם מספר הנקודות והאחוזים שצונחים. מקי אומנם מעמיד אחוזים מצוינים (52) מחוץ לקשת עד כה, אבל הכל תודות למחזורים הראשונים. גם אבי אשכנזי לא הכחיש לאחר המשחק מול קרית אתא את המחשבה שקיימת במועדון על הבאת גארד זר חדש, במקומו של מקי או לידו, כך שבכל מקרה גם במועדון חשים אכזבה מסוימת מהשחקן שיחד עם פרקינס נמצא הכי הרבה זמן על הפרקט.

בסימן שאלה:

ברוקס סיילס הוא ללא ספק הנעלם הגדול בסגל של חיפה. מצד אחד נדמה כי הוא מהווה אי של יציבות מבחינת הנקודות אותן הוא משיג בכל ערב, אך מצד שני הרכות שלו מתחת לסל ושבעת הריבאונדים שלו בממוצע למשחק לא תמיד מספקים את הסחורה. לסיילס יש כאמור יד רכה מחצי מרחק ולראיה 12 הנקודות שהוא קולע למשחק באחוזים מצוינים (61), אבל ספק רב אם סיילס הוא הסנטר, הביג-מן, לו חיפה זקוקה. בעונה שעברה אלטון בראון היה התוסף המנצח של דורסמן לחבורה בחולון ויתכן כי ככל שתתקדם העונה יזדקקו בחיפה לאיש גדול וחזק לצידו של סיילס כדי לתת לחיפה הרבה יותר מאסה מתחת לסל.

אי של יציבות:

מה לא נאמר על עידו קוז´יקרו. הקפטן הירוק הוא אולי לא הקלע הבולט וגם לא הריבאונד המוביל, אבל כאשר הוא על המגרש, אפשר להיות רגועים. המלחמה שלו, הרצון וההקרבה מדביקים את שאר השחקנים וכאשר לקבוצה לא הולך הוא יהיה זה שיסחב את כולם קדימה. קוז´י ממשיך להלחם בכל ענקי הליגה מתחת לסל וגם עושה בית ספר לרובם בכל הקשור לריבאונדים. אם בסעיף הקודם דיברנו על בעיה, קשה לחשוב היכן הייתה נמצאת חיפה היט ללא התרומה שלו.

בדרך להשלמת הסיבוב הראשון מחכים למכבי חיפה עוד שני מכשולים גבוהים מאוד בדמות מכבי ת"א (בנוקיה) ובני השרון (ברוממה) ונדמה שאם בסיום הסיבוב יעמוד המאזן של הירוקים על שמונה ניצחונות ושלושה הפסדים, אף אחד לא ירים גבה. נהפוכו, כל מי שמעורב, מקורב או אוהד את הקבוצה ישמח. כמובן שבחיפה מאמינים ביכולתם לנצח את שלושת המשחקים שנותרו עד לסיום הסיבוב, אך גם המאזן הנ"ל לא יאכזב כאמור ויענה על הציפיות. רק כדי לסבר את האוזן, האלופה של השנה שעברה, הפועל חולון, סיימה את העונה הסדירה עם שבעה הפסדים ועשרים ניצחונות, כך שמכבי חיפה בקצב מצוין.

לסיכום, אפשר בהחלט להיות מרוצים ואף למעלה מכך. המאזן חיובי, רמת הכדורסל סבירה לאורך רוב המשחקים אבל טובה ומרשימה לפרקים ואם זה המאזן וזו היכולת, יש בהחלט סיבות רבות לאופטימיות. ההגנה הטובה בליגה עם ממוצע הספיגה הנמוך ביותר, 70.2 נקודות למשחק עושה את עיקר העבודה לירוקים. כמו שאשכנזי אמר לאחר המשחק מול חולון, נבנית בחיפה קבוצה במודל של נהריה שמסוגלת לשמור חזק וגם לרוץ לצד השני. בכל מקרה, כדי שההמשך יראה טוב כמו ההתחלה, הרוטציה של הירוקים חייבת להיות עמוקה יותר. כרגע הקבוצה משחקת עם אותם שמונה שחקנים כמעט באופן קבוע, כאשר גולדן וסטרונג עדיין לא מצאו את מקומם.

לשמחת כולם, הרכש הכפול מעפולה, עמית בן דוד וגור פורת שכבר זכה להתייחסות, מצדיקים את בואם ונותנים את המצופה מהם ויותר מכך. דבון ג´פרסון מראה כל שבוע ניצוצות ואם ימשיך וישתפר יהיה הכוכב לו כולם חיכו. כדי להיות שם במאי, גולדן וסטרונג צריכים גם הם להיכנס לעניינים, יחד עם קובי אייזיק והשחקנים האחרים שעדיין לא איפסו את הכוונות וצריכים לעשות זאת, בייחוד בכל מה שקשור לאחוזי העונשין (69 אחוז בממוצע) ובעיקר בנושא איבודי הכדור, משום שחיפה מובילה את הטבלה בתחום זה עם לא פחות מ-16 איבודים למשחק.

למרות הכל ובשורה התחתונה, חגיגת הכדורסל החיפאית הירוקה לא מאכזבת ושיתוף הפעולה בין הסגל המצוין, היכולת המספקת על המגרש והקהל ביציעים שלומד לאט לאט להבין מה עושים עם הכדור הכתום, מבטיחים לנו המשך חורף חם ואביב מרענן מאוד של כדורסל בחיפה.