סבא אליעזר

בואו נתחיל בעובדות לאשורן: קרית אליעזר הוא איצטדיון דרעקי במונחים אובייקטיביים. מדובר באסון ארכיטקטוני ממדרגה ראשונה, הדשא נחמד אבל כבר ממש לא מה שהיה פעם, שער ניצחון בדקה ה-90 מעמיד את יציעי הבטון במבחן מאוד לא סימפטי, הנקניקיות בקיוסק ליד יציע 5 א שוכבות בסיר בערך מאז קמפיין הצ´מפיונס ליג, לא רואים כלום מהיציעים שמאחורי השער (לא ממש רלוונטי, נכון לימינו, אבל....), ובשם אלוהים – אל תכריחו אותי לדבר על השירותים.

אין ספק שמידותיה הנוכחיות של קבוצת פאר כמו מכבי חיפה כבר גדולות בכמה מספרים על האיצטדיון הישן והמאפיר. אין ספק גם שמצבו הרעוע של האיצטדיון תורם (שלילית, כמובן) רבות לשיקולי הנוחות של אוהדים ירוקים באם לרכוש מנוי ולהגיע למגרש פיזית. אין ספק שאנחנו צריכים איצטדיון חדש, וכולם – אוהדים, פקידי עירייה, הטוטו, שחקנים וקברניטי הקבוצה – מבינים את זה היטב ופועלים לשנות את המצב.

אבל ממש כמו אצל הרובוטריקים, יש בו, במבנה הכעור הזה, רבדים כל כך רבים אשר נסתרים מהעין. רבדים שרק מי שיש לו לב ירוק אמיתי יכול להבין, להרגיש ולהתחבר אליהם באמת.

קרית אליעזר הוא המקום בו כולנו חווינו את ההתגלות ההורנבית הראשונה שלנו, לקסם הירוק. מי עם קלינגר, ממן ואבוקרט, מי עם בניון, פראליה וז´וטא, ומי עם סאבא ג´ורג´יוס, ג´וני הרדי ואהרון אמר. זהו המקום בו חגגנו את כל האליפויות (למעט זו של 1985, אשר סיפקה גיחה למעוז האדום בקרית חיים), ההיכל שבו התפוצצנו משמחה ובנינו יחד עם השחקנים וצוות הניהול את האימפריה שהיא מכבי חיפה של ימינו. קרית אליעזר הוא המקום שהסב לי את הרגעים המאושרים ביותר בחיי.

כל אבן במקום, כל פיסת דשא, מכילה בתוכה כל כך הרבה היסטוריה חיפאית ירוקה, כל כך הרבה רגעי אושר, שחוק ודמע, כל כך הרבה רגעי כעס, תיסכול ועצבים, אבל הרבה יותר רגעי חגיגות וכיף. כל פסיעה אל תוך תחום האיצטדיון, גם היום, אחרי מאות ביקורים בו, מעבירה בי צמרמורת, כזו של יראת כבוד וחשיבות עצומה, ממש כמו כניסה למבנה עתיק ומקודש. אלו דברים שאין להם תחליף, כמו שלמדה על בשרה אייאקס אמסטרדם, במעבר ל"ארנה".

קרית אליעזר הוא המקום היחיד, היחיד, בכדורגל החיפאי (ויסלחו לי אוהדי הפיקציה ששמה הפועל חיפה) אשר המודרנה טרם פלשה אליו, טרם טימאה אותו בהייטקיות מלוקקת. איצטדיון טיפש עם שערים חכמים, שמחבק את כולנו בשמחה כל פעם שאנחנו באים אליו.
אין תחושה נהדרת יותר מלהתבונן מגבוה על אוסף נדכאי עולם צהובים/אדומים/כחולים/סגולים אחרי עוד שער ירוק מרהיב, לחגוג בקול גדול עם החברים שהפכו, עבורך, לחלק בלתי נפרד מהאיצטדיון ומהחיים (בגלל האיצטדיון..), ולהתבונן מעליהם בהר הירוק תמיד, בכיפה הבהאית ובאורות המרצדים של מרכז הכרמל. אין מראה יפה יותר בעולם מזה, לטעמי.

איך נוכל בכלל לדמיין את הנוף החיפאי, בלי קרית אליעזר, אשר ממש כמו האיצטדיונים הבריטיים הישנים, נושק לבתי מגורים, נטוע עמוק בעיר, מחבר בכל יום שבת את כל עורקיה של חיפה אליו, קורא כמו חליל לנחשול המתפתל של נושאי צעיפים ירוקים, לבוא ולהתקבץ בתוכו. איצטדיון קרית אליעזר איננו חלק מחיפה עבורי, הוא הלב הפועם של העיר הזו. החיבור בין העיר היחידה אותה אני אוהב בעולם הזה, לבין הקבוצה היחידה אותה אני אוהב בעולם הזה. איצטדיון חדש שנבנה מחוץ לעיר? ייקח לי הרבה מאוד זמן עד שאוכל לקרוא לברייה משונה שכזו "בית"...

ערבי בלומפילד המרהיבים, ימי ה-GSP העליזים, זיכרונות אהבה מגראץ והאקסטזה של האולד טראפורד – היו לנו רגעים גדולים ויפים באיצטדיונים רבים, אבל אין ולו איצטדיון אחד בעולם, עליו נוכל לטעון בהחלטיות מלאה: זה הבית שלי. חוץ מקרית אליעזר, כמובן.
אמנם בניית האיצטדיון החדש טרם תפסה תאוצה (מילים יפות ל "עוד לא החלה"), ומן הסתם – זוהי (ממש) לא השנה האחרונה שלנו כאוהדים בקרית אליעזר. אני כותב את המילים האלו, כי אני חש שסר חינו של האיצטדיון בעיני רבים באופן די מוגזם. ובכן רבותיי, אתם בהחלט צודקים. בכל מה שאתם חושבים וציינתי לעיל (זאת ועוד...), אבל בבואכם לאיצטדיון בשבת, לפתיחת עוד עונה, תנו מבט מסביבכם, ונסו לזהות את כל הרגעים הגדולים שחוויתם כאוהדים במתחם האיצטדיון הזה, מרחפים עדיין באוויר.

נסו לזהות, מתחת ליסודות הבטון הרקובים, את התמצית עליה נחה מכבי חיפה. את האתוס שהכתיב המקום לקבוצה, את משמעות ה"חיפה" בצמד המילים שאומר כל כך הרבה לכולנו – מכבי חיפה. תסתכלו אל הדשא, זה שחלמתם עליו כל כך הרבה בילדות (ובבגרות), על הריצה האקסטטית לגדרות (שכבר הוסרו) של יציע גימל, לחגוג את השער הראשון שלכם בירוק.

תנו אהבה למקום שנתן לכם כל כך הרבה שמחה, כי מושבים נוחים, עמדות אינטרנט אלחוטי ומרכז קניות מפואר זה באמת לא הכל. בואו ונארגן לו, לסבא אליעזר, שנים אחרונות של סוף שמח, וניתן לרוחות של קרית אליעזר לשרות עלינו, בכדי שנוכל להשרות אותן גם על מי שבאמת צריך אותן השנה, יותר מתמיד – הקבוצה שלנו.