מכבי חיפה

"לא אליפות, ולא את גביע המדינה", שרו אמש 12,000 חיפאים באצטדיון קריית אליעזר, לעבר השחקנים הירוקים שהתרוצצו (בהחלט הגדרה נכונה) על המגרש. ואולי זו פרפזה מדויקת להפליא על המצב בו שרויה הקבוצה מאז תחילת העונה, שכן מכבי חיפה, אותה קבוצה שהצהירה שהעונה כנראה לא תהיה אליפות – אבל קיבלה את התיאבון עם האוכל, כמו שנאמר – לא הצליחה לנצח קבוצה "גדולה" אחת מתחילת העונה, אם זה במשחקי הבית ואם זה במשחקי החוץ.

תהליך הבנייה של הקבוצה רחוק מלהיות מושלם, זה נכון, אבל קבוצה שדוהרת לאליפות – וזה כבר רשמי, צריכה להיות הרבה יותר מפחידה בבית. ובטח שלא לספוג שרשרת של שערים מצחיקים.

אלישע לוי מבין את זה ומנסה לעבוד על כך עם שחקניו. תחת כל עץ רענן וכלי תקשורת אפשרי, המאמן הירוק מודיע כי הוא מבין שקבוצה ברמה של מכבי חיפה – אל לה לספוג שערים ברמה כזו – שערים שניתן לראות בליגה הארצית לפחות.

נדמה כי בכל פעם שקבוצה גדולה עולה לשחק מול מכבי חיפה, הירוקים קצת נסוגים ביכולת שלהם ומאבדים ביטחון. אז, כאמור – יכול להיות שזה בגלל ממוצע הגיל הצעיר של הקבוצה, שבנייתה טרם הושלמה ויכול להיות שמדובר בטעויות טקטיות של המאמן גרידא.

מבחינת טעויות טקטיות – אלישע לוי דווקא הבין את הטעות שהפסידה לו את המשחק מול מכבי נתניה. הוא הבין שהפעם אסור להתנפל על הפועל ת"א – שבנויה באותו סגנון של נתניה. הפעם צריך לבוא רגועים, לשחק בשקט ולנסות לפתות את הפועל ת"א.
הוא אפילו הוריד את אייל גולסה לספסל, השחקן המצטיין של המשחק הקודם והעלה במקומו את גוסטבו בוקולי, הדפנסיבי יותר, וזאת בכדי לשמור טוב יותר ולהיות פחות חשוף מאחורה.

הוא רק לא בנה על טעות אינפנטילית של קולמה, שהכניסה את הקבוצה ללחץ מיותר וטעות נוספת של קרופניק בשמירה אישית לקויה, בלשון המעטה..

המחצית הראשונה בקרית אליעזר נפתחה בשיממון גדול ובגשם זלעפות, שהזכיר לרגע דרבי לונדוני – רק לרגע, כי מיד שתי הקבוצות הראו לנו למה רק הגשם מזכיר לנו את לונדון.
משחק מאוד מפוזר של מכבי חיפה, שפשוט עמדה על המגרש ולא עשתה מספיק תנועה. מנגד, האדומים של גוטמן "באו להחתים כרטיס" ועשו את שלהם במשחק הגנה יוצא מהכלל.

45 דקות של כלום אחד גדול.

המחצית השניה הייתה שונה לגמרי. אמנם הגשם נמשך, רק שהפעם שתי הקבוצות החלו לרוץ.

נראה שגם הקהל הירוק, שהיה רדום ברובו במחצית הראשונה, התעורר והחל לדחוף את מכבי חיפה.
ואז הגיעה הדקה ה-52 שחשפה, בפעם המי יודע כמה, שההגנה שלנו לא מספיק טובה – חד משמעית. הרחקת כדור שערורייתית החזירה אותו לרחבה ה-16, קולמה נגח אחורנית במקום קדימה ומהארן לאלא, השם החם בהפועל ת"א, הצליח להסתנן ראשון ולדחוק את הכדור פנימה: 1-0 להפועל ת"א.

הקהל רק חיזק את מיתריו, כהרגלו ודחף עוד יותר חזק את הקבוצה.

וזה השתלם. בדקה ה-64 יניב קטן החל במהלך עם כדור רוחב לא מדויק, שהגיע איכשהו לשלומי ארבייטמן (שהיה בעמדת נבדל, אבל מי זוכר?) שבבעיטה ישירה בלי לעצור את הכדור, ירה פנימה את השיוויון המיוחל: 1-1 בקריית אליעזר!

ארבייטמן, שהחליף את רפאלוב (זריקת החולצה הילדותית תעלה לו כנראה במקום בהרכב בשבוע הבא), הראה למה אלישע חייב לפתוח עם שני חלוצים. במשך משחקים שלמים, לפאנטיני יש הרגל מגונה לברוח לצדדים ולהשאיר את הרחבה יתומה משחקן חוד. ארבייטמן הוא האיש שיכול להיות שם וליירט את הכדורים פנימה. אתמול הוא שוב הוכיח שמקומו בהרכב הפותח.
כשנדמה היה שהקבוצה חוזרת למסלול הנכון, כשכל האצטדיון דוחף אותה מאחור, שוב הגיעה אותה טעות קריטית שעלתה לקבוצה בשער נוסף ובאיבוד המומנטום.

בדקה ה-72, שוב לאלא, קיבל כדור גבוה ברחבה, הוריד עם הראש לבן לוז שהצליח לחדור בלי שמירה לרחבה ולהכניס את הכדור עם כל הלב פנימה: 2-1 מדהים להפועל ת"א בקריית אליעזר.

מכבי נתניה, כבר אמרנו?

11 דקות לסיום, כשהאוהדים תופסים את הראש, ספוגים מים, רטובים עד לשד עצמותיהם, עם גרון ניחר, מיואשים, חושבים על הדרך הארוכה הביתה (או שזה רק אני..?), מגיע משום מקום כדור חופשי של יניב קטן, מדויק, ומתיישב יופי על הפדחת של שי מימון שנוגח פנימה בחוזקה, לרשת העליונה את השוויון 2-2 הדרמטי!

הטירוף חוזר. יש 10 דקות לעשות את זה ובגדול!

אבל הן עובורת מהר, ובדקה ה-90 אייל גולסה, הילד שנכנס קודם לכן, מקבל כדור עומק יוצא מהכלל מיניב קטן ובאחד על אחד מול אניימה מקפיץ את הכדור מעל השוער האתלטי . . .
אפשר היה לשמוע את רעש הגשם, את קול הטאץ´ של גולסה שנגע קלילות בכדור, את הנשימה של כל אחד ואחד מ: 14,500 הצופים שטרחו להגיע למשחק...

משקוף והחוצה.

בלחיצת כפתור השתחררו כל האכזבות, הצעקות, הזעקות, התיסכול, אבל גם הגאווה באופי של השחקנים, שהצליחו לחזור פעמיים מפיגור, האהבה לכל מה שקורה העונה בקבוצה ובמיוחד לאלישע לוי – המאמן שהחייה לנו את הקבוצה.

אם התאכזבנו מתיקו – זה אומר הכל.

למרות שהקבוצה לא מצליחה לנצח בשלושת משחקי הבית האחרונים, היא נמצאת במצב טוב, שרק יילך וישתפר עם חזרתם של דקל קינן, ניר דוידוביץ´ ושיתופו של אוסיי ראנדספורד.

נקודת האור: לא היה מישהו שבלט מעל כולם היום. אולי קולמה, שלמרות האשמה בשער הראשון, היה כמעט בכל מקום על המגרש וחזר כמו רוח סערה – כהרגלו.

נקודת החושך: ההגנה. לא ייתכן שההגנה שלנו תהיה מסננת – חד וחלק, בכל משחק. כל בעיטה נכנסת לשער כאילו מדובר בקבוצה מליגה נמוכה. אלישע לוי חייב לתת על כך את הטון באימונים, חייב.

ציונים לשחקנים:

אמיר אדרי – 5.5: שני השערים מקצתם באשמתו. למרות זאת, הראה שיפור ביציאות שלו בכדורי הגובה ובביטחון הכללי שלו.

אלון חרזי – 6: משחק יחסית טוב של אלון. לא בא לידי ביטוי בצורה טובה בחלק ההתקפי. בחלק ההגנתי היה בסדר.

ליאוניד קרופניק – 5.5: לצד תיקולים נקיים של קרופניק, עשה המון חורים בהגנה ולא היה מתואם עם שי מימון. השער השני באשמתו הישירה.

שי מימון – 6: משחק טוב של מימון. לא היה מתואם עם קרופניק כי הוא לא רגיל לשחק לצידו, אבל בסה"כ עשה עבודה טובה ואף הבקיע שער. חייב לקבל יותר ביטחון ולהפסיק את ההרחקות הסתמיות שלו בכל התקפת יריב.

פיטר מסיללה – 4: נו, הפעם אמרו לנו שהוא עלה לשחק פצוע. רבותיי – לא יעלה על הדעת ששחקן כזה יהיה בהרכב הקבוצה. לספסל וחסל.

בירם כיאל – 5.5: משחק פושר של בירם. לא עזר יותר מדיי להתקפה ובהגנה היה בסדר. היה חסר לו טירוף אמש.

ג´ון קולמה – 6: החלטה אחת לא טובה שאולי בגללה לא ניצחנו, אבל בכל זאת תרם רובת לחלק ההגנתי והיה בכל מקום על המגרש. בצד ההתקפי היה חלש.

ליאור רפאלוב – 5.5: לא משחק טוב של ליאור. היה מפוזר, לא תרם להתקפה והמסירות לא היו מדויקות.

גוסטבו בוקולי – 5.5: מבחינה הגנתית בוקולי נתן את שלו, בהתקפה היה אנמי כהרגלו ולא מדויק. הרמות גרועות וכדורי רוחב סתמיים.

יניב קטן – 6: מלבד שני הבישולים, לא עשה יותר מדיי. היה חלש במשחק ההתקפה שלו היום.

טמבינקוסי פאנטיני – 5: לא בשביל זה הביאו אותו לחיפה. לא בשביל לברוח לצדדים בכל התקפה ולהשאיר את הרחבה מיותמת. לא הצליח לעצור כדור פעם אחת.

שלומי ארבייטמן – 6: נכנס והוסיף מחץ להתקפה. כבש שער נהדר, בהתקפה הראשונה שלו, שהחזיר את הקבוצה למשחק.

אייל גולסה – 6: הוסיף המון יצירתיות לקבוצה, רעננות וכישרון. כמעט וניצח את המשחק.. כמעט..

אייל משומר – 6: לא עשה משהו מיוחד. בסה"כ היה בסדר.


קהל – 7: מחצית ראשונה חלשה להחריד, מחצית שניה עידוד מצוין – גם בפיגור, גם כשלא הולך. הגשם זה לא תירוץ – תשאלו את הקהל של הפועל שנתן תצוגה נהדרת.