ראובן עטר, אייל ברקוביץ´, יניב קטן, יוסי בניון, הם רק חלק מהשמות שכיכבו במדיה של מכבי חיפה עוד בהיותם תלמידי תיכון. נדמה שתמיד היה לנו את "ילד הפלא" התורן, שנזדהה עימו, שנאמין בו, שנאהב אותו, אבל מעל הכול, שנתלהב ממנו ונראה ממנו כדורגל.

מאז אותו ילד צנום שהגיע אלינו מדימונה, נדמה כי נפער בור בעמדת "ילד הפלא התורן", הרבה שחקנים הספיקו לסמן לעצמם את הטריטוריה, אך לא לכבוש את היעד, שחקנים כמו אלעד צחקו, יואב זיו, ערן לוי, עדן בן בסט, אושרי גיטא וכמובן, הדובדבן שבקצפת, ליאור רפאלוב, כולם בלי יוצא מן הכלל היו שחקני מפתח, אפילו כוכבים, בליגת הנוער, כולם, בלי יוצא מן הכלל, נרשמו בפנקסים של כמה וכמה סקאוטרים של קבוצות אירופאיות במהלך טורניר כזה או אחר...וכולם, בלי יוצא מן הכלל, נטעו תקוות גדולות בלב הקהל הירוק, שאולי, אולי, נזכה לראות את הקוסם הבא, דווקא באחד מאלה...

אך לא כך הם פני הדברים, בעשור האחרון, לא הצליחה מכבי לקדם באופן משמעותי אף שחקן נוער (פרט לדקל קינן, אך אני מעדיף להתמקד בחלק הקדמי), אלעד צחקו למשל, היה שחקן סופר מוכשר, בעל נגיעת זהב בכדור, אך הוא, כמו עוד רבים וטובים, סבל מנגיף ה"בליינציטיס לאוס מקצועניטיס" שממנו סובלים עוד רבים וטובים משחקני ישראל, צחקו נדד למחוזות ליגה א´ בואכה אסי גלבוע, שם הוא מדשדש עד עצם היום הזה.

מאידך, ישנו הסיפור שליואב זיו, חלוץ סופר מוכשר שלא מצא את מקומו בקבוצה הבוגרת עקב אינפלציית שחקנים התקפיים בתקופתו, הנ"ל הושאל להפועל חיפה, משם התגלגל לו לנצרת עילית, בינתיים עבר הסבה מחלוץ לשחקן כנף ואיכשהו מצא את עצמו כמגן השמאלי של הדאבליסטית ושל נבחרת ישראל.
פספוס? אולי.

ערן לוי מצידו, חלוץ פנטסטי עם רגל שמאל א-לה אדריאנו סבל מאותה תסמונת של צחקו, כעת הוא מנסה לשקם את עצמו בהפועל חיפה, אחרי שעבר כברת דרך במכבי ת"א, מכבי נתניה, הפועל עכו ואפילו בליגת החופים.
כשרון יש במאסות, אבל הצד המנטלי חלש, חלש מאד.

אושרי גיטא אף פעם לא היה כדורגלן גדול, הוא חיפה על הליקויים בטכניקה עם המון מוטיבציה ונחישות, כושר וחוסן גופני, הוא למעשה יחיד במינו, הוא למעשה אחד השחקנים היחידים שיצאו ל"התחשלות" ובאמת חזרו למכבי, הוא עבר בדרכו קבוצות כמו אחי נצרת והכח עמידר, הראה פה ושם ניצוצות אבל לא כאלו שהופכים אותו לכוכב.
בעונה שעברה נוצרה סיטואציה מעניינת מבחינתו, הוא החל את האימונים עם מכבי חיפה, כאשר היתה כוונה להשאילו שוב, אך כמו שכבר ציינתי, מדובר בבחור נחוש ביותר, שנתן את כל כולו באימונים והוכיח שהוא שווה מקום במכבי, אפילו אם זה רק על הספסל, אושרי נתן עונה פושרת, כמו כל הקבוצה, אך קנה את לב האוהדים עם משחק הקרבה והמון תעוזה.
העונה, כך החליט המאמן הנוכחי, הוא לא מתאים לסגל המתגבש וקיבל כרטיס חד כיווני לסכנין, נאחל לו בהצלחה.

כעת העניינים מתחילים להיות קצת יותר מעניינים,כאשר הבא בתור על השולחן הוא עדן בן בסט, אולי החלוץ המוכשר ביותר שגדל במח´ הנוער של המועדון, יש לו את כל נתוני הפתיחה ששחקן צריך, טכניקה, ראיית משחק, משחק ראש, אלגנטיות והרבה חוצפה חיובית (ועוד נתייחס לזה).
עדן היה ה-כוכב של הליגה לנוער (יחד עם רפאלוב) וסיים כמלך שערים בעונת הדאבל האחרונה של הנוער הירוק, הוא, מן הסתם, הצליח לעורר אצל האוהדים הרבה תקוות וציפיות, אך בפועל זה הלך קשה מאד.
עדן בקושי שיחק, לא באמת קיבל צ´אנס ראוי, הרבה להיפצע וסבל מהמון מזל רע ומיחס מחפיר מצד מאמנו, אחד בשם רוני לוי, מי היה מאמין אה?!
בתחילת העונה שעברה הוא הושאל להפועל חיפה, הפעם במטרה ברורה "לך תתחשל ילד, תראה לנו מה אתה יודע ותחזור אלינו".
והוא התחשל, סיים כמלך שערי הליגה הלאומית, פספס עליה עם קבוצתו רק בפוטו פיניש, הראה ניצוצות של חלוץ גדול ועמד במבחן התוצאה.
אך עדן הסתבך עם מכבי חיפה דווקא במקום שאסור להסתבך איתה, בשולחן המו"מ, ויכוחים טיפשיים על גובה הבונוס גרמו לכך שעדן לא ישחק העונה במכבי חיפה וחבל...

והדובדבן, ליאור רפאלוב, מה לא נאמר עליו?
שחקן כ"כ כישרוני לא ראו במחלקת הנוער הירוקה מאז סוף שנות ה-80 עת הקוסם היה זאטוט כבן 16-17, ליאור עלה לבוגרים ומיד זכה באהבת הקהל ובגיבוי מלא ממנו.
יש המסנגרים על ליאור וטוענים כי לא קיבל מספיק הזדמנויות, אך הסטטיסטיקה אומרת אחרת, 3 עונות בבוגרים, 70 הופעות, 5 שערים (ליגה), לא מספק זה אנדרסטייטמנט.
אז נכון, הוא לא היה בדיוק כוס התה של רוני לוי, שכנראה גרם לבטחון של ליאור לרדת מתחת לקו השחור התחתון, אבל עדיין, הזדמנויות היו, אהבת הקהל היתה, כשרון היה, תפוקה? כלום ושום דבר.
ליאור פותח את עונתו הרביעית כשחקן בוגרים במכבי חיפה, הוא כבר לא ילד, למרות שעדיין משחק ומתנהג ככזה, יש הטוענים שהעונה, אחרי שרוני עזב, תגיע הפריחה, אך לכל מטבע יש שני צדדים, הצד האחר, מצידו, מעדיף לשלוח את ליאור לבורר שיגלה אותו לכמה שנים בסכנין, עכו, קריית אתא או נצרת, העיקר לא במכבי.

אני עדיין לא יודע איך לאכול את ליאור, כל פעם שהוא משחק קופצים לי על הכתפיים שני דמויות דמיוניות, האחת, ליאור בצורת שטן שגורם לי להתאכזב ממנו אחרי עוד מסירה לא מדויקת, מצד שני יושב המלאך שעדיין נוטע בליבי את התקווה שכן יש לו את זה, אחרי בעיטה טובה או דריבל מלהיב ובסופו של דבר הוא יתפוצץ, ואז שוב, קופץ השטן ואז שוב המלאך וחוזר חלילה...
אני מאחל לליאור המון הצלחה, אך משהו אומר לי שזה כבר לא יקרה במכבי, הלוואי ואתבדה.

אלישע תעשה לי ילד

אלישע לוי הוא האיש, על פי יעקב שחר, שיביא את השינוי בקרב הצעירים ויקדם אותם, הוא עשה את זה מצויין בכפר סבא ובסכנין ועכשיו הוא כאן, מנסה לפלס את דרכו בין הציפיות הגדולות של הקהל לתארים ומשחק אטרקטיבי לבין רצונו של הבעלים לקידום השחקנים הצעירים וגם, איך לא,לתארים.
מהמשחק הרשמי הראשון, מול בית"ר, היה ניתן לראות שאלישע אכן משמש סוג של "אבא" לשחקנים, ראינו אותו שוטף את ליאור רפאלוב אחרי עוד פעולה לא טובה, שוטף, אבל עם ליטוף ואהבה, מאותו רגע ליאור שינה את המשחק שלו, לא הפסיק לרוץ ולהלחם ונתן מעצמו 150%, אז נכון, זאת עדיין לא אוטופיה, אבל זה נראה בדרך לשם.
אלישע הוא האיש הנכון בזמן הנכון מבחינת המערכת ולדעתי גם מבחינת הקהל, נכון, התהליך הוא לא קל ולא מהיר, אבל זה תהליך שהקבוצה היתה צריכה לעבור כבר מזמן.
אנחנו, הקהל, צריכים סבלנות, הרבה סבלנות, לתת לאלישע את הגב ואת השקט לעשות את מה שהוא יודע ואז גם נקטוף את הפירות, אין לי ספק, שוב, שהוא האיש הנכון למשימה.



משלושה יוצא אחד

כרגע תקוותינו ל"ילד פלא" נופלות על הכתפיים הצנומות של שלושה ילדים.

הראשון – מוחמד גדיר, הילד מביר אל מכסור, בקושי בן 17, חלוץ נבחרת הנערים והנוער ומלך השערים הבלתי נלאה של קבוצת הנערים והנוער בשנתיים האחרונות, הוא מהיר, חד, ערמומי, חוצפן (במובן החיובי כמובן) וסקורר מלידה, אך מימדי גופו הצנומים יקשו עליו להתמודד עם בלמים חסונים, אע"פ מהירותו.
מוחא צריך לעבוד קשה בחדר הכושר, להעלות קצת מאסה ולהתחזק...ואז, אולי נזכה לראות את העילוי במיטבו.

השני – אייל גולסה, גם כן בקושי בן 17, קשר התקפי שהגיע אלינו בעקבות הקשרים הענפים של מכבי עם טוברוק, מאד טכני, משחק כדורגל אלגנטי, כוכב נבחרת הנערים (יחד עם מוחא), מסתמן שיזכה לראות לא מעט דקות העונה, עובדה שלא מפחידה אותו כנראה.
ע"פ המשחק מול בית"ר, מסתמן שהוא אוהב את הכדור יותר מדי, מתמהמה במסירה וצריך לעבוד חזק על המהירות.
פורטסמות האנגלית כבר מתעניינת בו, נקווה שנזכה לראות ממנו כמה רגעי קסם לפני שימשיך הלאה לתחנות באירופה.

השלישי – ישראל זגורי, בן 18 מעכו, שחקן קבוצת הנוער, קשר התקפי / שחקן כנף, גם כן צנום, מהיר ביותר, זריז וטכני, בן טיפוחיו של אבי נמני, עובדה שקצת מעיבה על ההתנהלות שלו מול הנהלת המועדון, אך נדמה שלישראל פחות משנה מה קורה על שולחן המו"מ, אותו מעניין יותר מה קורה על הדשא, ממה שאני הספקתי לראות ממנו, מסתמן שיש לנו יופי של שחקן, אך גם הוא, כמו גדיר, חייב לעבוד על חיזוק הגוף והעלאת מאסה.

אנחנו מצידנו, נמשיך לעקוב בקשב רק אחר ההתפתחות של השלישייה, האם מאחד מהם יצמח אותו "ילד פלא" מיוחל? לעונת 2008/2009 הפתרונים.

תראו לנו מה אתם יודעים.