אל יתהלל חוגר כמפתח

מאת נועם ברדא| הפער בין החלומות שלנו, למציאות בה אנחנו חיים. הטעויות של מכבי תל אביב ועצה לכדורגל הישראלי. נועם ברדא בטור אישי:

"צ׳לסי, פורטו, ודינמו קייב, אלו הם שלושת היריבות שהגרילה מכבי תל אביב בצ׳מפיונס" מכבי תל אביב ככל הנראה הייתה עדיין תחת השפעת האלכוהול מחגיגות העלייה למפעל היוקרתי בעולם, אך פנטזיות מצד חלק מהאוהדים על מקום בשמינית הגמר ("אם באזל יכלה, למה שאנחנו לא?"), אם לא שמינית גמר, אז החלומות בצהוב פינטזו על מקום שלישי וקמפיין בליגה האירופאית. אותם האוהדים כנראה שכחו את העובדה שמכבי תל אביב העפילה לליגת האלופות שהיא מנצחת פעמיים בלבד מתוך שישה משחקים (!), כשאחד הניצחונות הוא על היברינאס, אלופת מלטה. השורות הללו ממש לא הגיעו כדי לזלזל במכבי תל אביב, השורות נכתבו כדי להמחיש את הפער בין המציאות, לבין החלומות, החלומות שנגיע לרמה של אירופה.

אותם האוהדים, והפרשנים שסברו כי מכבי תל אביב יכולה לסיים במקום השלישי בבית (על חשבון דינמו קייב) הם אותם האוהדים שסברו כי נבחרת ישראל היא נבחרת עדיפה מנבחרת ווילס בגלל שרובם של שחקני ווילס הם אלמוניים, או בינוניים (בישראל אתה שחקן רק אם אתה משחק בברצלונה), כן אני רוצה לרגע לגלוש למשחקי הנבחרת נגד ווילס, לא אשכח לעולם את מצעד הגאווה התקשורתי לפני המשחק נגד הוולשים בסמי עופר (שקשור במקרה לקמפיין של מכבי באלופות) הטענות שנזרקו לאוויר פשוט היו מגוכחות, נוצרה כאן תחושה כי באמת אם לא ננצח את נבחרת ווילס זו תהיה אכזבה. בסיום המשחק שוב אנחנו, הישראלים, קיבלנו סטירת לחי מצלצלת שהחזירה אותנו למציאות. חזרה למכבי תל אביב, צ׳לסי זו קבוצה שבלתי אפשרי להקל בה ראש, אבל פורטו וקייב? עד שנפגוש אותם אפשר להמשיך לפנטז, התחושה שנוצרה בקריית שלום היא תחושה שהבית שהוגרל למכבי הוא לא בית נוראי, כי פורטו היא דרג שלישי באירופה, ומקייב אפשר לקחת משחק אחד בוודאות.

שוב, זה מה שהוצג בתקשורת. המציאות היא אחרת, פורטו היא עדיין אחת משמונה הקבוצות הכי גדולות באירופה (לא להתווכח עם עובדה) ודינמו קייב היא אלופת אוקראינה על חשבון שחטאר דונייצק. אז מה העיניין? להצדיק את הקמפיין של מכבי תל אביב? לא, קבוצה ישראלית לא מגיעה כל עונה למרכז הבמה של אירופה, כשהיא מגיעה אופ"א דואגת היטב לכל קבוצה לתקציב ראוי שיוכל לעזור לה להתמודד ברמה הכי גבוהה, מכבי תל אביב לא ייחסה לתקציב הזה שום חשיבות, כי למעט ראייקוביץ׳, ורדוניץ׳ (שעדיין לא בטוח אם הגיע לכאן לשחק כדורגל או לקורס אחיות) מכבי תל אביב לא חיזקה את עצמה בשום פרמטר, הקישור נשאר אותו הקישור שהפסיד במלטה, ההתקפה נשארה אותה ערן זהבי.

הדוגמא הקלאסית לקבוצה שלא מעפילה על בסיס קבוע לצ׳מפיונס ליג ונותנת הופעה מכבדת מאוד, היא באטה בוריסוב, כן, הבאלרוסים שבמכבי תל אביב העדיפו להגריל במקום באזל. באטה הצליחה לנצח את סגנית אלופת איטליה, רומא 3:2 בביתה, הצליחה לשחק פתוח, על תקן העובדה שאין לה מה להפסיד. מכבי תל אביב לעומת זאת, קבוצה לא פחות טובה מבאטה בוריסוב, פשוט לא מצליחה לעמוד על המגרש בצורה מכבדת, דוגמא קלאסית היא לאחר המחזור השני, דינמו קייב הגיעה לסמי עופר למשחק שאמור היה להיות המשחק "הכי טוב" של מכבי בקמפיין, חלומותינו לחוד, והמציאות לחוד. מכבי הפסידה 2-0, אבל זה לא מה שהפתיע אותי, ההפתעה מבחינתי הגיעה בוקר לאחר המשחק, הכותרת באוקראינה "מכבי תל אביב לא רצה, לא מתאמצת, ככה משחקים בליגת האלופות?" זו כמובן הייתה הכותרת האוקראינית (והשפוייה יש לציין), בישראל לעומת זאת "למרות ההפסד אנחנו מרוצים מההופעה שלנו". כן, חלומות לחוד ומציאות לחוד, המשפט הזה יהווה משפט מפתח בטור הזה. באטה בוריסוב היא מבחינתי המודל לאיך מיישמים חלום למציאות, בעונה שעברה (2014/15) הקבוצה הבלארוסית הייתה חתומה על המאזן הכי גרוע בהיסטוריה של שלב הבתים, 22 שערים שספגה הקבוצה, לעומת אחד שכבשה, מאזן בלתי נתפס.

בבלארוס (בניגוד לישראל) ישבו, ועשו שיעורי בית. והעונה רואים, משתלם בהחלט לעשות שיעורי בית. אז אחרי שדיברנו על הפער בין החלומות שלנו לבין המציאות, ועל שיעורי הבית שמכבי תל אביב חייבת לעשות, אני רוצה דווקא לדבר על משהו אחר: אני לא אוהד מכבי תל אביב, אני לא אוהד מכבי חיפה, או הפועל תל אביב, אבל השמחה לאיד של אוהדי הקבוצות היריבות היא פשוט מביכה, שמעתי על השוואות "שמנצ׳סטר סיטי מפסידה באירופה, אוהדי יונייטד שמחים" מובן, כשאתה אימפריה של כדורגל אתה יכול להרשות לעצמך לצחוק על אחר. אבל בתמונת המצב הנוכחית בישראל, בכדורגל הישראלי, כל האוהדים צריכים להבין שאנחנו על אותה סירה, הכישלון של מכבי תל אביב הוא הכישלון של הכדורגל הישראלי, של הכדורגלן הישראלי, ושל הליגה הישראלית, יותר מאשר שהיא של מכבי תל אביב. סלבישה יוקאנוביץ׳, מאמן מכבי תל אביב בעצם המחיש את המצב בצורה הטובה ביותר, "הקבוצות באירופה התקדמו קדימה, ואילו הקבוצות בישראל הלכו אחורה, ספק אם אי פעם נוכל לצמצם את הפערים הללו". אז לפחות עד שנצמצם את הפערים, תישארו ביחד, אנחנו על אותה הסירה, לכן אם לא נישאר יחד, אנחנו נטבע אחד אחרי השני.

כותב הטור היננו תלמיד במכללת "ספורט פאנל" בניהולו המקצועי של נדב יעקובי

תגובות מהפייסבוק