רפאל קבסה"דווקא נגד הרעים האלה". עד כמה שאוהדי מכבי יתחברו למשפט הזה, הגה אותו שחקן שהקבוצה האחרונה שלו היתה הרעים בעצמם. אני מדבר על הקוסם.
את המשפט אגב הוא הגה כשעוד היה חביב ליבם של האוהדים הירוקים. זה היה כמה דקות אחרי שאנדי הרצוג שם לנו את ה-1:1 שהרס לישראל את חלום הפלייאוף לקראת מונדיאל 2002. אייל סרב ללחוץ את היד לנבל האוסטרי, הגיע לעמדת הראיונות וכמו ילד מלא תשוקה לניצחון לא הבין איך הרעים האלה הצליחו לעשות לנו את זה בדקה תשעים ומשהו. "למה זה היה צריך לקרות? דווקא נגד הרעים האלה???" אמר.
והיום אוהדי מכבי ובעיקר השחקנים צריכים לגייס את כל התשוקה שיש להם לניצחון ולומר לעצמם: "דווקא נגד הרעים האלה". דווקא נגד היריבה השנואה ביותר, דווקא הערב מכבי צריכה לנצח את הצהובים. אין אמירה ברורה מזאת.
אין דבר שישמח יותר את האוהדים. אין ניצחון גדול מזה.
נכון, זה הולך להיות סופר קשה אפילו עד לרמה של בלתי אפשרי, אבל יקום אחד שביום ההוא בטדי בסוף מאי השנה, חשב שאנחנו הולכים לצאת עם גביע. שיקום אחד ויאמר שחשב שהמשחק ההוא היה באיזושהי צורה כוחות. השנה זה הרבה יותר קרוב לכוחות. מכבי הרבה יותר איכותית. הרבה יותר מאורגנת. הבעיה שהרעים השנה הרבה יותר רעים. הרבה יותר רעבים משנה שעברה. ובעיקר הרבה פחות תלויים בשחקן אחד.
בקיצור, זה קשה. קשה מאוד. כמעט בלתי אפשרי. ובמצב כזה, כל שנותר הוא לבקש דבר אחד מהשחקנים: תאמינו. תאמינו. תאמינו.
שחקו בשביל הסמל הירוק. הסמל שמקבל מדי מחזור תמיכה ועידוד מאלפים ומעשרות אלפים, בכל איצטדיון אליו אתם מגיעים.
שחקנים יקרים תאמינו, תביאו את התשוקה של ברקו. נסו לנצח את הקבוצה הכי טובה במדינה. זה לא רק שלוש נקודות.
זו אמירה. זה ניצחון במשחק סופר חשוב ודווקא נגד הרעים האלה.
