מכבי חיפה

יש ימים שבהם כל מה שסובב אותך מתגייס על מנת להראות לך את העתיד. ימים שבהם המזלות, הגורל, אקוואריוס ודני הוליווד עושים יד אחת על מנת להורות לך אם עסל או בסל ממתינים לך בסופו של יום.
אין ספק שאתמול היה אחד מאותם הימים.
מאז ומעולם, נסיעה לטדי לוותה בדפיקות לב, חששות ופחדים אלו ואחרים - מנחת רגלם של שחקני בית"ר ומנחת אבניהם של אוהדי בית"ר על ילדינו ומכוניותינו היקרות.
הפעם, החלטתי לחסוך מהמכונית שלי את האבנים המתגלגלות בקסטל ולנסוע ברכבת. היה משעשע, אך לא לשם כך התכנסנו. יש משחק לסכם - אז בואו ונתרכז בעיקר.
במשך כל יום האתמול, הסתובבתי בהבנה שהביקור הנוכחי בטדי הולך להיות שונה בתכלית מביקורינו הקודמים. החשש שמלווה אותי תמיד פשוט לא היה שם. למען האמת, קיבלתי את האיצטדי בחיוך די רחב, כזה שמסמן על הבאות.
אלוהים, כמה חצץ שאכלנו שם. למען השם, מאז אותו 1-0 קטן של מיכאל זנדברג (!!!), אפילו עבמ"ים כמו קלבר שוונקי הרשו לעצמם לגזור קופון על חשבון מכבי חיפה בטדי.

אלא שהשנה, כמו שבוודאי שמתם לב, הסיפור שונה לחלוטין.
ולא רק אצלנו - בואו נודה באמת - בית"ר ירושלים ששיחקנו מולה אתמול עלובה למדי. בטח לא מזכירה את הקבוצה החזקה ששיחקה בטדי רק שנתיים לפני כן. גם אם השינויים הפרסונאליים הם לא גדולים, כל כך הרבה שחקנים שם מעבר לשיא.
אריק בנאדו מבייש נעוריו, שמעון גרשון סופר את השעות לפרישה המיוחלת, ברוכיאן ויצחקי מבינים רק עכשיו עד כמה עמוק הברוך שהם נמצאים בו לאחר שסירבו לשידרוג האירופי וכל שאר הדה לה חאסות מהווים צוות מסייע עלוב ונטול מוטיבציה.
עכשיו, כשסיימנו את חלק הגילוי הנאות, נעבור למשחק:
כמו שאמי אמרה לי פעם "אם אין לך משהו טוב לומר - פשוט אל תגיד".
ככה, בערך, אני יכול לסכם את המחצית הראשונה. מכבי חיפה, כרגיל, עומדת טוב במגרש. הבעייה היא שזה הדבר היחיד שהיא עושה... אין תנועה, השחקנים נראים די קפואים ונטולי חשק.
ואז מגיעה המחצית השנייה. אלישע מבין שלא ייצא מלדו ח'יר במשחק הזה, והוא מקפיץ את גאדיר.
כדקה לתוך המחצית, שתיקה מעיקה משתררת בדיר הכבשים בביר אל מכסור. כבשים מחשבות את קיצן לאחור, בדיוק כמו הפעם הקודמת בה שיחקנו מול הצהובים-שחורים. תנו למוחא גאדיר את בית"ר ירושלים, והוא יוצא טייגר. בינינו, לא קשה להבין מאיפה מגיעה המוטיבציה.
מאותו הרגע, היה ברור דבר אחד - זה לא ייגמר ב-1:0.
מכבי חיפה שלטה באופן אבסולוטי בדשא, ומספר דקות לאחר מכן - אנחנו כבר ב-2:0. פיטר מסיללה יוצא לטיול בחסות החשיכה ברחבת בית"ר ירושלים, מפרפר ומטרטר, ומוסר קטנה לארבייטמן, שמעלה את מאזנו ל-19 שערים.
היציע הירוק יוצא מגידרו, בעיקר מההנאה.
מכבי חיפה המשיכה לשלוט ולהחמיץ עד סמוך לדקות הסיום. האמת? התוצאה די משקרת. זה היה אמור להיגמר בהפרש גבוה הרבה יותר, כזה שהיה שולח את משה קשטן לארכיונים על מנת למצוא תבוסה בתוצאה מקבילה בימי ימק"א העליזים.
אז אמנם לא ראינו תוצאה אסטרונומית, אבל גוסטבו בוקולי, הנשמה הירוקה, מוסיף עוד שער משלו לפני סיום, וחותם את אחד הערבים הגדולים של מכבי חיפה העונה, עם ניצחון אדיר ושבירת הנאחס בטדי.

ואי אפשר בלי כמה מילים על ליאור רפאלוב. כמה כיף לראות אותו, דווקא לאחר שכולנו התייאשנו ממנו, עושה את מה שכולנו כבר נואשנו מלהאמין שיעשה - פיזיות ומלחמה בלתי מתפשרת, חילוצי כדור הירואיים, מסירות בונבוניירה ודריבל מדוייק וחד. יש שיאמרו שידו של דקל בדבר, אחרים אומרים אישה שמכוונת ומסדרת את הראש - מה זה משנה? ליאור רפאלוב מראה סימני התבגרות, ומציג את הכושר הטוב ביותר שלו בקריירה. אם הוא יראה את היכולת הזו בעקביות, ליאור יכול לצאת מסטיגמת הפוטנציאל המבוזבז ולהפוך בקלות למנהיג של מכבי חיפה בצוותא עם יניב קטן בשנים הקרובות.

ציונים:
ניר דוידוביץ' - 5.5 למעט המשקוף של יצחקי, לא ממש נדרש ליותר מדי תשומת לב למשחק. הספירה המחודשת בעיצומה
דקל קינן -6.5 משחק שקט מאוד, היה מצויין.
ג'ורג' טישיירה - 6.5 כנראה שזה עניין של הרגל אצלו, לעשות שטות מול בית"ר, אבל למעט הטעות הקטנה הזו - עוד משחק דליקטס של בלם אולטרה קלאסי.
פיטר מסיללה - 7 בעיקר על הבישול, כשבא לו - הוא המגן השמאלי הטוב ביותר ששיחק אי פעם בישראל.
אייל משומר - 6.5 מלחמה, מלחמה, מלחמה. וגם על הדרך החל את המהלך של הגול הראשון.
בירם כיאל - 7 רק עם רצח בעיניים עולים לשחק בטדי
עלי עותמאן - 8 גם אלישע לא יכול להתעלם מהעובדה שעלי עותמן משדרג את הקישור של חיפה בכמה דרגות.
יניב קטן - 7 חיכה למחצית השנייה ואז שלף את היויו.
ליאור רפאלוב - 8.5 השחקן הכי טוב של מכבי חיפה בחודש האחרון
שלומי ארבייטמן - 7 הנינג'ה מנורדיה עם 19 כיבושים. פשוט לא ייאמן.
לדו דבלישווילי - 4 היה חלש, והוחלף בצדק.
מוחא גאדיר - 7 התקפי חרדה בטדי מהשנייה שבה הוא נכנס. לקח לו בדיוק דקה להצדיק אותם.
גוסטבו בוקולי - 6.5 אחראי על הדובדבן בסיום, כיף לראות אותו כובש.
סאדאת בוקארי - לא שיחק מספיק זמן.
אלישע לוי - 8 שניים משלושת החילופים שלו סיפקו שערים, מזמן לא היה מאמן כל כך משפיע וכל כך מורגש במכבי חיפה.
הקהל - 10. לא חנופת שווא ולא מס שפתיים - תצוגת הקהל הגדולה ביותר של אוהדי מכבי חיפה בטדי מאז ומעולם. לא קיפחו את התצוגה על הדשא.

פרסומת סמוייה - איזה כיף להעביר את הפסקת המחצית עם אייפון. ותודה לסטיב ג'ובס.

ועוד קטנה לסיום - מברוק מברוק מברוק, לאחינו היקר והאיש ש-MHFC היא שמו השני, מר רפאל קבסה, שנתן פרימיירה מהסרטים כשדר קווים במשחק המרכזי בגוב האריות של טדי.
בינינו, עם אלישע וקבסה על הקווים, לבית"ר פשוט לא היה סיכוי מלכתחילה...