חדשות חמות
בית המגזין כדורגל תרבותי \ אלכס מילוש

כדורגל תרבותי \ אלכס מילוש

האם מישהו באמת מופתע ממה שהיה אתמול בסמי היקר? תנו לשאלה הזאת להדהד כמה שניות בראש ותגלו שהתשובה למרבית האנשים השפויים זהה, ההפסד הזה היה צפוי בערך כמו ההיעלמות של כל כוכב ריאליטי תורן 10 דקות אחרי "הגמר הגדול".

עצובה הבדיחה הזאת - לכולנו

עצובה הבדיחה הזאת – לכולנו

למי שמחפש הסברים למה שקרה אתמול מקצועית על הדשא, צריך ללכת טיפה אחורה ולחקור את שורשי התרבות הארץ הישראלית המצוייה, ספציפית תרבות הזלזול ביריבים (או אנשים) כביכול נחותים מאיתנו. האנלוגיה מאוד פשוטה, את נבחרות הדרג התחתון מאוד כמו סאן מרינו וליכנשטיין אנחנו "נקרע" ונגד אריות אירופה כמו איטליה וספרד נילחם כמו אריות כדי לסחוט הפסד מינימלי ולקבל מחמאות… כי מחמאות חשוב, קצת כמו לייקים לפוסטים מתלקקים של "שחקני" הכדורגל לובשי כחול לבן אחרי כל משחק. אבל מה קורה עם האחוז הארי באמצע, אלו שאנחנו מדמיינים שהם שווי כוחות איתנו? כל הונגריה את רומניה בואכה אלבניה? בהם ניתן לזלזל, אפשר לבוא ולחלטר קצת על הדשא, קצת פאס פאס ו… it’s a come.

כאן מקור הבעיה שלנו כעם וכמדינה בעלת הליגה השישית באירופה… אנחנו זחוחים, אנחנו יהירים, אנחנו שוויצרים בכאילו, אנחנו הערס הטיפש שבא לך מול הפנים עם עיניים זועפות, מלל מלא שגיאות ובעיקר איומי סרק, כל זה כדי לקבל את סטירת ההתעוררות ולא להפנים את מאזן הכוחות. ככה אנחנו כישראלים וככה אנחנו על הדשא, לא יוצאים פראיירים למראית עין אבל נראים בדיחה.

עכשיו במידה ואתם רוצים להבין קצת את מקור המיסקוהספציה הזאת, אפשר תמיד לסמוך על תקשורת הספורט, נטולת האינטרסים והמיינסטרימית שלנו, לספק חלון קטן ממנו נוכל להציץ על המצב בחוויה חוץ גופית… לא נלמד מזה, אבל תמיד כיף להתבוסס עוד קצת בחוכמת הבדיעבד שאנו כה אוהבים.

עוד החלטה במסגרת "לא נתן לי כבוד" - תומר חמד

עוד החלטה במסגרת "לא נתן לי כבוד" – תומר חמד

קראתי הבוקר משהו והיה לי חשוב להביא את הציטוט בדיוק כמו שהוא, מדובר במסמך אנושי מצמרר מפי אדם שלא למד בתיכון את המושג "סתירה פנימית". יש לציין שהציטוט הוא 75% מתוך טור שלם של כדורגלן עבר שנדרש לסקר את המשחק מקצועית, אחרי הכל, זאת ההכשרה שלו, מקצועי… לא?

הוא אף בוחר לציין, "… החלטתי דווקא…" דגש על הדווקא פה מהותי, כי זה מרמז כאילו מדובר בהבלחה יוצאת מן הכלל, משהו לא אופייני לאדם שכל פשעיו הוא שהוא רוצה לקבל כבוד!!!

"…החלטתי דווקא לפתוח את הטור במקרה שקרה לי באצטדיון סמי עופר שעה לפני המשחק. הגעתי למשחק לאחר שאספתי את הכרטיסים שלי עוד מוקדם בצהריים ממשרדי ההתאחדות לכדורגל. כשבאתי להיכנס, נוכחתי לדעת שהכרטיס שקיבלתי הוא לא לתא כבוד, אלא לתא שליד. האמת לא כל-כך מעניין אותי איפה אני יושב, אבל דווקא בגלל שראיתי מי נכנס לתא, ילדים בני 6-7 או סתם אנשים ועסקנים שלא קשורים, זה העליב אותי מאוד ופניתי לנציגי ההתאחדות שעמדו בכניסה, אבל הם אמרו לי בבושת פנים שזה מה שמגיע לי והם מצטערים כי אין מה לעשות.

ברגע זה החלטתי לעשות להם פעם אחת בושות, התחלתי לצעוק עד שקברניטי ההתאחדות הבינו שהם טעו. אחרי רבע שעה של בושות החליטו “לעשות לי טובה” ולתת לי כרטיס לתא הכבוד. נכנסתי פנימה, כאשר לידי באמת כמה ילדים עם הוריהם ועוד הרבה עסקנים שהאוכל במזנון היה מעניין אותם הרבה יותר.

בתחילת המחצית השנייה ישבתי לבד למשך כחמש דקות, כי שאר היושבים היו עסוקים באוכל. לאחר מכן ניגש אליי המנכ"ל רותם קמר, הוא התנצל שזו הייתה טעות, אבל אנחנו יודעים שלא הייתה פה שום טעות, כי אין פה טיפת כבוד לאף לאחד, לא לי, לא ליוסי בניון שנכנס במהלך המשחק וזכה לקריאות בוז וכך לעולם לא יהיה פה כדורגל, כי אין פה תרבות של כדורגל, אנחנו רק עסוקים בלשקר אחד את השני…"

הדגשתי מספר נקודות ובאמת חשוב לי להתייחס, כי מדובר פה בקצת יותר מחלון, יש כאן תמצית ישראלית אסלית של כל מה שגרוע ורקוב בספורט ובמדינה שלנו:

"שאספתי את הכרטיסים – כלומר קיבלת חינם, מישהו ראה בך דמות והחליט לתת לך משהו בחינם, דגש על חינם ולך יש תלונות. ישראליות במיטבה, לקבל משהו כצ'ופר וממקום טוב וחיובי ולבכות על זה במיינסטרים מדיה. תחושת המגיע לי הדמיונית שאנשים חיים בה, מגיע לי הכל!!! למה? כי… מגיע!

"האמת לא כל כך מעניין אותי…. אבל דווקא שראיתי מי נכנס לתא…" – איך הם ואני לא, הדשא של השכן ושלל ססמאות אחרות. איך יכול להיות שאני, אגדה מהלכת, שמש העמים ואישיות שאתם כלל לא ראוים להיות בקרבתה ללא הורדת ראש מתוך ייראת כבוד קיבלתי את הכרטיסים המחפירים הללו (חינם) וילדים, כן כן ילדים!!! נמצאים בתא הכבוד?!!? כמה פעמים ביום שמעתם מישהו בעבודה או ברחוב בוכה על למה הוא כן ואני לא, ישראלי כמו חומוס.

"החלטתי לעשות להם בושות…" "…רבע שעה של בושות…" – באמת שלא יכולת לכתוב את זה יותר טוב? מה אנחנו עושים שמשהו לא לרוחינו, אנחנו צועקים, "הופכים שולחן" כמו שאומרים, כי אני מוכן לרדת לרמה של טנטרום גיל 3 על מנת לקבל את מה שאני חושב שמגיע לי כי אני אני, כבוד? בגרות? מודל לחיקוי?? רבע שעה של בושות!!! קולטים איזה גדול יצאתי?

ומה עושים אחרי שנתנו לי משהו חינם, אחרי שקינאתי בצורה ילדותית ואף דאגתי להראות זאת בהתגלגלות על הרצפה תוך כדי צעקות "לא מתפנה!!!"? נעלבים! כי הכי קל להיות במקום הנעלב, כולם דפוקים… זה לא אני זה הם, מה כולה ביקשתי? כבוד?

"כין אין פה טיפת כבוד ל…" – החיבור בינו לבין יוסי בא פה כמו כפפה ליד, נתעלם לחלוטין שמדובר בשני שחקנים שעברו מקבוצה שבעיר שלה משחקים ליריבה הכי שנואה עלייה, נתעלם מזה שמדובר בשני אנשים שעושים הכל כדי לסגור חשבונות עם הקהל על פני כל פלטפורמה תקשורתית אפשרית, נתעלם מעובדות, מציאות… זה התרבות שאשמה, זה החינוך, קצת כמו החינוך שגרם לך לעשות להם "רבע שעה של בושות" לא?

מעניין איך שני אלו קשורים אחד לשני?

מעניין איך שני אלו קשורים אחד לשני?

ב 80 השנים האחרונות ההיסטוריה מראה בצורה ברורה את הקשר בין מדינה לספורט, את הקשר בין ההלך התרבותי העממי לבין מצב הספורט ודוגמאות לא חסר.ההמלצה שלי, להתחיל בחינוך ליסודות אנושיים ותרבות בסיסית של כבוד הדדי ויחס אדם לחברו, לפני שאנחנו בכלל עוברים לדשא, אחרת נמשיך לקבל יריקות בפנים ונתלונן על גשם!

Comments

comments

הגב

האיימיל שלך לא יפורסם.שדות חובה מסומנים *

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>