מכבי חיפה

שלום, שמי נדב ואני שונא את הפועל.
פשוט כך, זה איכשהו מוטבע אצלי בDNA, חלק מהאישיות שלי בתור אוהד מכבי, אף על פי שלא גדלתי בחיפה, אפילו לא קרוב, 100 ק"מ דרומית למען האמת, כל זאת לא מונע ממני לשנוא כל דבר שקשור למועדון האדום מקריית חיים.

לא קל לספוג את אווירת הדרבי כשאתה מרוחק כל כך מאזור הקרבות, מה עוד שגדלתי אל תוך היריבות הגדולה עם מכבי ת"א וכל הזמן הייתי עסוק במלחמות עם אוהדיה, בשכונה, בכיתה, בחוגים, בכל מקום למעשה...והדרבי? הדרבי היה בשבילי "עוד משחק", אמנם חשוב ויוקרתי, אבל "עוד משחק", כי דרבים שרואים משם, לא רואים מכאן, אז איך הכל התהפך? איך הפכה הפועל חיפה ליריבה השנואה עליי ביותר?

יפה ששאלתם, אז ככה, ככל שהתבגרתי והשכלתי להגיע ליותר ויותר משחקים, כך הלכתי והתאהבתי בעיר חיפה, במקומות, בנופים, באוויר העכור, בהכל...וכך, ככל שהתחברתי יותר לעיר, בד בבד התחברתי גם למכבי, להיסטוריה, ליריבות ולערכים, פתאום מצאתי את עצמי נובר בארכיונים אינטרנטיים וקורא על תולדות העיר, על תולדות היריבות הספורטיבית (או הלא כ"כ ספורטיבית למען האמת), על הדרבים של שנות החמישים והשישים, כשמכבי היתה הפועל של היום ולהיפך, הרגשתי מצויין, הרגשתי שאני מתחבר להיסטוריה שלי, כאילו נולדתי מחדש בתור אוהד מכבי, אמנם לא הייתי בור וחסר ידע בהיסטוריה של המועדון, אבל עדיין, בגלל הריחוק הזה מהעיר, בגלל שלא גדלתי בבית ירוק, היה לי את הרעב והצורך לחקור, לשאול ולבדוק, למעשה, מי אני?

אז כך היה, חקרתי, נברתי, בדקתי והחכמתי, הרגשתי חיבור מטורף לעיר, הנסיעות התכופות למשחקים בקריית אליעזר וכמובן האווירה המיוחדת של העיר בתוספת של סיפורי "מורשת קרב" של ותיקי יציע ג' הפכו אותי ליותר ירוק מירוק, ואז למעשה הבנתי, אם אני מוגדר "מכבי" אז קל וחומר, אין אופציה אחרת, אני "שונא הפועל", פשוט כך, זה קרה ביום אחד, כאילו ראיתי את האור, הפועל חיפה היא היריבה שלי, היא האנטיתזה המוחלטת שלי, הדבר שאני הכי צריך לסלוד ממנו ולהתרחק ממנו.

משם זה כבר היה קל, השנאה התפרצה בצורה הכי טבעית וטהורה שלה, משמחה לאיד בגין עוד הפסד של הפועל, דרך הגעה לדרבים בליגת הנוער ועד התפרצות אורגזמית מטורפת בירידת הליגה שלהם.
כל דרבי שבא עלינו לטובה גרר איתו תופעות לוואי של כאבי בטן עזים, צפצופים באוזניים וחששות כבדים, אך עם זאת בתחושה שהולכים לפתוח את אמא שלהם – וזו התחושה שאני הכי אוהב לפני דרבי, עם כל כאבי הבטן שמלווים אותי בערך מהדקה ה70 במשחק מול בני יהודה, יש לי את התחושה של "הדרבי מגיע ואנחנו הולכים לפתוח להם את התחת".

אז נכון, אני לא "חיפאי", אפילו רחוק מזה, היום אני גר כ140 ק"מ דרומית לחיפה, אבל דבר אחד אני יודע, כל פעם שאני מגיע לעיר המדהימה הזו, פעם בשבועיים בממוצע, אני מרגיש בבית וביום שני הקרוב, אני ארגיש הכי בבית שהרגשתי מזה 4 שנים, כן, הדרבי חוזר העירה, עם כל האמוציות, השנאה והתשוקה שבו, אותם דרבים שלא רואים משם, אני עכשיו רואה מכאן, מהבית שלי, מהעיר חיפה, שלה, יש רק צבע אחד, אז בואו נצבע את חיפה בירוק בוהק וזוהר, שלאף אחד לא יהיה ספק, על אף שהוא "חיכה 4 שנים", סבלנות, יש לך לחכות כל החיים.

יאללה מכבי.