מכבי חיפה

מכבי חיפה באורווה נגד הלוזוניה. מאז ומתמיד זה היה "עוד משחק", עוד יום, עוד מספרים לפרוטוקול, מי חשב לפני שבוע שנסיים את המשחק הזה עם דמעות של אושר, מרוחים על הגדרות כשחבורת הלוחמים שלנו עומדת מולנו כולה בידיים שלובות ל"עולה" מתוזמן היטב?

כאילו שזה לא קרה מספיק פעמים השנה, מכבי חיפה באה למשחק אחרי שהייתה נתונה למסע הסתה תקשורתי חסר תקדים בהיקפו ובצורתו, מנגבת את שאריות הרוק והסחלה מהפרצוף אחרי היריקה העסיסית שקיבלה ממי שזכה ממנה רק לטוב. העטים צוחצחו, הושחזו, והיו מוכנים למכה הצפויה והבלתי נמנעת. אבל זה לא קרה, לא עם מכבי חיפה של אלישע לוי ויניב קטן. מכבי חיפה 2010 עונה על המגרש, מציגה משחק מלא ברוח, בלחימה, בנשמה, ושולחת את המאמן היריב להודות שזה נגמר רק ב1-0, את הקהל לרקיע השביעי, את ההפרש ל-12, ואת התקשורת לעוד שבוע של שתיקה ממורמרת ונשיקות ללוזון על הקיזוז.
איזה אושר!

מכבי חיפה הפגינה משחק לא גדול, לא מבריק, מול יריבה שהתגוננה ויש לציין שעשתה זאת מצוין. מגמאדוב הבלתי נגמר עצר שוב ושוב את ההתקפות שלנו, מה שלא מנע מליאור רפאלוב להגיע למצבי כיבוש כמעט בטוחים, חוסר ריכוז (ויבריץ') מנעו מאיתנו לרדת להפסקה ביתרון של 3-0.

מי שהיה דחוס בתוך החצי יציע שמשטרת מחוז דן הועילה בטובה לפתוח, הרגיש במהלך הפסקת המחצית ובתחילת המחצית השניה מה זה מועקה אמיתית. להוציא במשחק הזה גול היה שווה ערך להוצאת מים מן הסלע, יבריץ' עמד בכל הנסיונות, וגם כשהוא לא היה שם, הכדורים הלכו למשקוף. עד שבאמצע היאוש דקל הוריד כדור ללדו ששלח את היציע הירוק לשמיים.

חוליית ההגנה הראתה אתמול תצוגת תכלית של ארגון, תאום ויכולת. טשיירה המדהים נתן עוד משחק מושלם, שקט ואלגנטי והשאיר את דוידוביץ' מחוסר עבודה. דקל ניצל את השקט מאחורה כדי לתמוך בהתקפה, מה שבסופו של דבר הוכיח את עצמו. עלי עותמאן הוכיח שוב שהוא חייב להיות בהרכב. הפעולות שלו בהתקפה שוות לנו המון הזדמנויות לגול, ובהגנה הוא כמעט בלתי עביר. מי שנכנס לאדישות מסויימת בתפקוד ההתקפי שלו הוא דווקא פיטר מסיללה, למרות שמשחק ההגנה שלו נראה מצוין ביחס לתחילת העונה.

בירם כיאל שוב הוכיח שגם במשחקים הפחות מבריקים שלו יש לו רגעי קסם. המסירה לשלומי ארביטמן הייתה פשוט רגע של גאונות. ומעבר לזה, אנרג'ייזר טבעי שעושה על המגרש קילומטראז' בקצב של מרתוניסט ממוצע. אחראי, יורד כל הזמן אחורה לבלמים כדי לקחת את הכדור ולדחוף את המשחק קדימה. השחקן הזה הוא נכס למועדון והלחימה והחכמה שהוא מכניס למשחק שווים לנו את השליטה המוחלטת בכל משחק.
ג'ון קולמה במשחק בינוני ומטה, מאוד לא מדוייק, אבל יש גם ימים כאלה. לא מפסיק לרוץ, לא מפסיק לתקל ולהפריע.
ליאור רפאלוב במשחק פשוט מצוין מתחיל להראות שהוא מבין את גודל הסיטואציה וההזדמנות שקיבל. לא מקובע בעמדה שלו, מתקרב למשחק, עושה תנועה בלי כדור, ליאור שאנחנו רוצים לראות!

יניב קטן והיכולת שלו מול השמירות האישיות הצמודות (והמכאיבות) שהוא מקבל הוא ההבדל בין מכבי חיפה שמשחקת טוב למכבי חיפה שמשחקת מדהים ומבריק. אתמול הוא התקשה מול השריטות והבעיטות של הגנת הלוזוניה, ועדיין שחרר את שאר שחקני הקישור. מישהו חייב לעשות משהו כבר עם העובדה שהשופטים מחפשים אותו בכל משחק. אני לא בטוח בנתון הזה אבל אני חושב שיניב קיבל השנה לא מעט כרטיסים צהובים רק כי האגו של שופטי ישראל הנפלאים וההגונים נפגע קצת. אז זה המקום להזכיר שתפקידו של הקפטן הוא לדבר עם השופט, ואין לי ספק שהאגומניאקים לובשי השחור מחפשים את יניב כבר תקופה ארוכה.

מוחמד גאדיר – אני עדיין לא ויתרתי על הבחור הזה, אבל רוצה לראות אותו עולה מהספסל ולא תופס לשלומי (או לבוקארי) מקום בהרכב. ההתנהגות שלו וצורת המשחק שלו לאחרונה מעידה על חוסר בטחון, על איזשהו צמא להוכיח לכולם את היכולת שלו עצמו ללא קשר לקבוצה.

ולדימיר דבאלשווילי – ברנש מפורום האתר הגדיר אותו "אלון מזרחי הגרוזיני". קצת בטחון עצמי ויש לנו מכונת שערים חדשה-ישנה. עוד שחקן שרק צריך לקבל את הכדור בחצי מצב ויוציא לנו יש מאין. שלומי ארביטמן – לא ברור לי למה הוא ולדו לא משחקים ביחד. הם מבלבלים את ההגנות, הנצחון על הפועל ת"א היה עניין של זמן ברגע ששניהם היו יחד על המגרש. חבל. הערך המוסף של השניים האלה אחד כלפי השני גם כשאחד מהם בסוג של בצורת חשוב מדי בשביל שנוותר עליו.

קהל – המועקה שדיברתי עליה גרמה לקהל להיחלש בשלב מסוים, אבל בגדול, הגיע לעבוד, כרגיל. אין לקבוצה הזאת המוני אנשים שמלווים אותה לכל מקום, אבל אלו שבאים מוכיחים שוב ושוב שהם חלק בלתי נפרד מהגוף הזה שנקרא מכבי חיפה. ה"ברכות" ללוזון ולשיטתו ה"מעניינת" היו במקום ובזמן הנכונים. קבוצה מסויימת של אנשים מהחלק העליון של היציע ניסתה לשיר משהו לאייל גולסה בסיום המשחק, אבל הושתקה מהר מאוד ובצדק! אנחנו לא ניתן לאיש הזה יחס, וזו הפעם האחרונה שאני אשתמש בשמו המפורש. להלן: הטיפש.

ציונים:

ניר - אני לא חושב שאפשר לתת לו ציון רציני אחרי משחק כזה.
דקל - 7
טשיירה - 8.5
עותמאן - 7
מסיללה - 6.5
בירם - 6.5
קולמה - 5.5
רפאלוב - 7
קטן - 6 על היכולת אתמול, 10 על הערך המוסף שלו, על החיוך שלא יורד מהפנים, על הסימון שלו לקהל לא לשיר עד שכל השחקנים מגיעים ביחד לשורה מול היציע, המנצח על המקהלה!
גאדיר - 5
לדו - 8

מחליפים:
שלומי - 6.5, חבל שלא משחק יותר דקות יחד עם לדו.
גוסטבו - אני מסרב להאמין שזה נגמר. לתת לו עוד ועוד ועוד דקות עד שיסיר את החלודה.

אלישע - 10 על ההכנה המנטאלית. איזה שקט, איזה לחימה. מכין קבוצה שבאה לעבוד ולשחק כדורגל ולא למרר בבכי על ההתאחדות, השופטים, יעקב שחר התקשורת, ועוד מכל הבא ליד.

אני לא חושב שמישהו מאיתנו האמין לפני שנתיים שהמאמן של מכבי חיפה ירוץ אל היציע כשזה עונה לו בשירת "המאמן מספר 1”. אלישע לא חף מביקורת, אבל הדברים שהוא מוציא ממכבי חיפה גורמים לי להרגיש שיש לי ביד אוצר, מתנה יקרה. אחת כזאת שגם אחרי משחק לא מבריק אבל מלא רוח לחימה אני אדע להעריך בלי סוף.

הקלישאה עושה זאת שוב בפעם המי יודע כמה: מכבי חיפה עונה לכולם רק במקום אחד – המגרש.

מילות מפתח:
מכבי חיפה