מכבי חיפה

כבר שנים שלא התעצבנתי ככה ממשחק כדורגל. האמת? לא המשחק הוא זה שהעיף לי את הפיוז אל על. בסה"כ תיקו מול אשדוד, הקבוצה שומרת על מראית עין של מאבק בצמרת, שוב חזרנו מפיגור, הכל טוב, לא?
אז זהו, שלא ממש.

זה לא ה"מה" כמו שזה ה"איך". האפאטיות, היעדר הלחימה והתשוקה למשחק, האפרוריות, הסטטיות של מרבית השחקנים אתמול (ולא רק אתמול) פשוט מעבירה רבים מאוהדי מכבי חיפה על דעתם. רבים מהאוהדים של מכבי חיפה תולים את היכולת הדלה בדלילות הסגל ובהיעדר כישרון ומאסה של שחקנים מקליבר גבוה. האמת? גם אם ישנה אמת בטענות אלו (ואלוהים עדי, אכן ישנה), מדובר במוצא קל מדי. לומר דבר כמו אין כישרון בקבוצה כאמתלה להיעדר הלחימה והנרפות הכללית זה פשוט לתת לגיטימציה לזריקת הזין של השחקנים לובשי הירוק על המשחק, על האוהדים שמגיעים ותומכים ועל הסמל.
גם אם לא מדובר בסגל חף מבעיות, הרי שמדובר בהחלט בסגל עתיר כישרון שניתן לצפות ממנו להרבה יותר. בטח שהסגל הזה טוב יותר מזה של אשדוד או סכנין. ניצחון במשחקים האלו לא אמור להיות בכלל בסימן שאלה, אלא רוטינה.

אבל השחקנים של מכבי חיפה בוחרים להעליב את כולנו, לבזות את הסמל והמדים הירוקים. לא ייתכן שמול מ.ס. "חוסר יומרות מהמחזור הראשון" אשדוד אנחנו נזדקק לספיגת שער על מנת לחלץ איזה מהלך כדורגל או שניים או להתחיל לרוץ. לא ייתכן שנהפוך לקבוצה מגיבה ולא לקבוצה יוזמת. לא ייתכן שליאור רפאלוב רץ בעבור כל הקבוצה. לא ייתכן ששנייה לאחר ספיגת שער מתחיל פסטיבל שכל כולו פאניקה מוחלטת של חילופים כפויים והזויים, לרבות הכנסתו של שחקן מצויין אבל פשוט לא כשיר למשחק. לא ייתכן שחלוץ החוד שלנו ישהה במרבית ההתקפות כ-30 מטרים משער היריבה ו"יבנה" לנו את המשחק. לא ייתכן ששי מיימון, קאנוטו ואדרי יתחרו ביניהם על התואר "שחקן ההגנה הלחוץ ביותר במזה"ת" באמצעות הרחקות הזויות, יציאות שטותיות ואיטיות שכל ורגליים.

אבל הכי לא ייתכן, הכי מקומם, הכי מרתיח, היא העובדה שמר אלישע לוי, מאמן מועדון הכדורגל מכבי חיפה, אומר ללא שמץ בושה ובלי היסוס משפט כמו "לא שיחקנו כל כך גרוע מול סכנין" במהלך השבוע לשחקנים שלו. זה חמור בעיניי שבעתיים מכל שאר הנקודות שהזכרתי לעיל. כשראש המערכת במכבי חיפה משדר שמשחק נטול אירועים שמסתיים בניצחון שכל כולו נס הוא איכשהו דרך נכונה, כשהוא מדבר עליו ולו לשנייה בחיוב, כשהוא מאשר היעדר לחימה, אפאתיה והיעדר כל שמץ של יצירתיות כאמצעים לגיטימיים לשחק כדורגל, הוא מבזה בעיניי את הסמל. הוא מפנה עורף לכל מה שמכבי חיפה הינה.

זו, רבותיי, לא מכבי חיפה. ממש לא. מכבי חיפה, כמערכת, כתלכיד, אמורה הייתה להבין את גודל השבר שחוו אוהדיה, לקדש ולהעריך כל אחד ואחד מהם, שליבו הירוק שותת דם עוד מאותה השבת הארורה של ה-15 במאי, ולתת להם תחושה שהתמיכה שלהם אינה מובנת מאליה. להילחם עד טיפת הדם האחרונה ולתת את הכל כל הזמן.

אבל לא, הרי לא שיחקנו כל כך גרוע מול סכנין. וגם לא שיחקנו כל כך גרוע מול אשדוד. היו לנו הרי שתי הזדמנויות ככה בטעות במחצית הראשונה, גם בשניה בעטנו בדרך אגב לשער אי אלו פעמים. אפילו עשינו את הלא ייאמן ותקפנו אחרי פיגור איזה עשרים דקות. וגם כבשנו שער, והמקום הראשון ממש בהישג יד!

התיקו הזה והמשחקים האחרונים הופכים לעוד ועוד משיכות דיו המתהוות לכדי חותמת. החותמת שמאשרת את הפיכתה של מכבי חיפה לקבוצה בדמות תבניתו של המאמן שלה. קבוצה קטנה, מפוחדת, חסרת אמונה וחסרת יומרות. אם זה יימשך ככה, יותר ויותר אוהדים פשוט יוותרו על התענוג, מהסיבה הפשוטה שלא מדובר בתענוג כלל. פשוט לא כיף יותר לבוא ולראות את הקבוצה. עצוב אבל נכון.
חשוב לציין שאין אשם אחד במצב, והאשמה מוטלת גם על השחקנים וגם על ההנהלה הזחוחה והאדישה.

מי שלא מבין את הלך הרוח בקרב האוהדים, מי שלא מבין את גודל השבר ולא עושה על מנת לאחות אותו ולו דבר, מי שמקבל את כל האוהדים כמובנים מאליהם, מי שבשם אגו ומשחקי ילדים מוותר על חלוץ חוד בשל מחלוקת על פרוטות ומותיר קבוצה עם חלק התקפי של ליגה לאומית ומטה, מי שמכוון נמוך במקום בו הדבר היחיד שמקובל הוא הסטנדרט הגבוה ביותר - מקבל בסופו של דבר את מבוקשו.

לא אשתוק כי קבוצתי שינתה את פניה. לא אוותר לה על הזכות שלנו לראות עבודה על המגרש ולא עבודה בעיניים מכבי חיפה היא פאר, כדורגל לשם הכדורגל, הנאה צרופה ולא נצחונות דחוקים ותפילות לאלילת המזל.
מד האמון שלי במאמן עומד כרגע (שוב) על "0". ישנם תהליכים בלתי הפיכים המגיעים ממש כרגע לשיאם. לא צריך להגיע לכדי תבוסה גדולה ומחפירה (שכפי שנראה הרגע, בוא תבוא). גם שלל הנסיבות המקלות בדמות פציעות וחוסר מזל אינן תירוץ לחרפה המתגוללת על הדשא ומתיימרת לייצג אותנו.
אז אלישע, אלא אם יש לך איזושהי תכנית מבריקה ממש, תכנית מגירה סטייל אקטובה, תהיה גבר, שים את המפתחות ולך. נתת לנו רגעים יפים, והעונה הראשונה שלך כאן הייתה כל כולה לחימה והוקרה לסמל. אבל לא עוד, אלישע. המועדון הזה צריך למצוא את דרכו מחדש, והדרך שלך מקבילה עם דרכו של המועדון, וכדרכם של קווים מקבילים, היא לעולם לא תיפגש איתו.
אז באמת, בלי טיפת ציניות, תודה על הכל אלישע.
עכשיו, ברשותך - תתפטר.

ולסיכום, מעט אופטימיות, בכל זאת: עם או בלי סרט קפטן - ליאור רפאלוב הוא השחקן היחיד (למעט עידן ורד, שנפצע) שנראה אתמול כמו מי שנלחם עבור האוהדים, עבור המועדון ועבור הזכות לשחק בו. ההתקדמות של רפאלוב בעונה האחרונה היא אדירה, וצריך להיות עיוור ומוטה לחלוטין בכדי להמשיך ולדבוק בליאור הישן, בשוארמות והקעקועים. אנשים משתנים, מסתבר. רק תמשיך ככה, יא חביבי.

ציונים:
אדרי, קאנוטו ומיימון 4.5 - פחד ותיעוב בקריית אליעזר
עותמאן 5 - פושר
מסיללה 6 - ציון לא יותר גבוה רק בגלל האפאתיות שלו בשמירה ובסגירה הגנתית
קולמה 5 - משמר את המסורת החדשה של מתן שער ליריבה כל משחק.
בוקולי 5 - לא משחק לפנתיאון, בלשון המעטה
רפאלוב 8 - שתי דרגות מעל כולם
ורד - תהיה בריא, ילד
אזולאי 5.5 - לא משחק מבריק, אבל תמיד מסוכן
לדו 2.5 - הסקאוט של מטאלורג ככל הנראה סובל מקטרקט.
מחליפים:
סלליך 5 - פול גז בניוטרל
קטן - קשה לי לתת ציון לשחקן לא כשיר
חמד 4.5 - לא לרמה של מכבי חיפה
אלישע 3.5 - מי שמכוון נמוך, מקבל נמוך.
קהל 8 - יש לי בעייה גדולה עם העידוד האנמי אחרי ספיגת שער. אנחנו צריכים לשמוע הדהודי "מלחמה!" ולא שירי הערצה נטולי אדג' על פוקר בפייסבוק. לתשומת ליבכם. חוץ מזה, בונבוניירה כרגיל :)

ועוד קטנה לסיום: אם יש משהו שיוכל להעיר את הקבוצה האנמית הזו, זה רק הקרב שמצפה לנו במשחק הבית הבא מול הפועל תל אביב. אולי מעגל האימה שנפתח באותו ניצחון של המרטיבים האדומים מוולפסון ייסגר סוף סוף. אולי לא....
נקווה לטוב.