מכבי חיפה

משחק ההתקפה של מכבי חיפה היה מלהיב ומבריק פעמים מאוד מעטות השנה, עם הזמן כבר יודעים למה לצפות. הנקודות לא יבואו בקלות, ומשחק בסקור גבוה יהיה טוב אולי נגד ראשון לציון או עפולה.
אתמול לא רק שהידיעה הזו זרעה חששות, גם זהות היריבה לא הרגיעה אף אחד. טראומת גן-נר ריחפה מעל הראש כשג'רמי פארגו ואייזיאה סוואן עלו לפארקט ברוממה.

אבי אשכנזי אמר בסיום המשחק שבמהלך השבוע הייתה תחושה של משבר שאפפה את הקבוצה, ושמתוך המשבר צמחו התלכדות ואחווה, מה שמסביר את הנחישות הבלתי נגמרת ואת ההשקעה המדהימה שכל אחד משחקני הקבוצה נתן אתמול על הפארקט ברוממה. כל זאת למרות מחלתו של האנרג'ייזר דרור חג'ג', ההחלמה האיטית משהו של משה מזרחי, והיעדרותו של ג'סי שתמיד תורם המון למשחק ההגנה.

עודד קטש שלח את בראיין רנדל לפארקט עם משימה מוגדרת: לעצור את דבון ג'פרסון. המשימה הצליחה מעל למשוער. אני לא חושב שדבון סיים השנה משחק בלי דאבל פיגרס – לא רק שזה קרה הפעם (3 נק'!), דבון פשוט לא היה במשחק. קלישאת המכבי "די-ג'יי" חיפה עמדה למבחן המציאות אולי בפעם הראשונה.

מול המבחן המאוד קשה הזה שנחת על הקבוצה בעיתוי גרוע מאוד, הירוקים הציגו לראווה את הנשק ההתקפי השני שלהם שלאור יכולתו הפנומנלית של דבון עד עכשיו, קצת נשכח. וזו כמובן יכולת הקליעה של הגארדים. ג'ייסון ריץ' שנותן עונה לא יציבה במיוחד התייצב על 18 נק', סחט 7 עבירות (!) וסיפק את הסחורה מהקו (7 נק ב-70%). אבא עמית בן-דוד (מזל טוב!!!) שנותן השנה אולי את העונה הטובה ביותר בקריירה שלו סיים מחצית ראשונה גדולה עם 12 נק' במאה אחוזים מהשדה, לקח אחריות איפה שצריך, ממש סחב על הגב את המשחק ברגעים של חוסר בטחון וייצר נקודות מהתקפות מתות עם יכולת קליעה נהדרת. ריצ'י רובי שפתח את המשחק באפרוריות כלשהי, המשיך את המשחק ביכולת מרשימה במיוחד ברגעי ההכרעה.
עידו קוז'יקרו התחבר מצוין למשחק החפירות שהתפתח לקראת הסיום ועזר ביחד עם רובי לשמור את הנצחון ברוממה, כשכל נקודה הייתה ממש הוצאת מים מן-הסלע, בקושי בקושי, אבל עם המון נחישות זה בא בסופו של דבר.


הקהל הגיע! כן כן, הקהל הגיע! הקהל שמגיע לכל משחק בכל מקרה בא לעבוד ולא בא לעבודה, אבל כשההיכל ברוממה מלא ב-2,500 צופים יש לחברים בגימל אפקט גדול מאין כמוהו. איזה כיף וכמה משמח לראות סופסוף את ההיכל משמש בית אמיתי לקבוצה, דוחף אותה לנצחון ורוכב על הנחישות וההשקעה של השחקנים עד לרגע האחרון.
אני לא יודע אם החברים בגימל יודעים עד כמה מעריכים את התרומה שלהם שם למטה בחדרי ההלבשה, אבל זה קיים. אבי אשכנזי שפע מחמאות לדחיפה של הקהל במסיבת העיתונאים ודיבר על החשיבות של האווירה הביתית, וכל שחקני הקבוצה לא ויתרו על מחיאות הכפיים ותשומת הלב ליציע. הלוואי ונמשיך לראות את הכמות הזאת בסדרת משחקי הבית המתקרבת שמתחילה מיד אחרי הביקור בממלכתו של מיקי דורסמן.

אני קורא לכל ירוק באשר הוא להגיע ל"פחים" ביום שבת (19:25). באולם ביתי וקשה מול הקהל הכי רועש בליגה, הקבוצה צריכה אותנו ב"פול גז"! בואו לתת גב.

נ.ב.
לגולש ג'רמי טיילר, תחליט: או שאתה שחקן כדורסל, או שאתה מחפש עיסוק אחר. It's now or never, אם כי אני חייב להודות שאופציית ה"never" מתקרבת בצעדי ענק.