מכבי חיפה

מכירים את התחושה המרגיזה הזו שתוקפת אתכם כמה דקות אחרי שיצאתם מהבית? התחושה הזו של "נעלתי או לא נעלתי"? "כיביתי את המזגן או לא כיביתי"? "סגרתי את החלון או לא"?, נו? מכירים?
נכון שאף פעם לא באמת שכחתם לנעול או לכבות או לסגור? אך עדיין, למרות שזה קורה כל הזמן, אתם עדיין לא תהיו בטוחים עד הרגע שבו תבדקו אם אכן העניין בוצע, מכירים? בטוח מכירים, אבל בואו נשים את זה רגע בצד ונעבור לנושא אחר לגמרי.

החלום –טייק 1
הלילה חלמתי חלום על מכבי חיפה, באמת, כנראה בגלל שידעתי שאני צריך לכתוב טור לכבוד פתיחת העונה, מאז חודש מאי לא חלמתי על מכבי חיפה, כאילו התת מודע שלי זעק לעברי "חביבי, גם אני לא יכול לעמוד בזה, שחרר אותי מהמלודרמטיות שבעניין", אבל הלילה, הלילה זה קרה, חלמתי על מכבי חיפה שמובילה 3-0 במחצית על קבוצה כלשהי (אני לא בדיוק זוכר וזה לא באמת משנה), עולה למחצית השניה ונחשו מה? ממשיכה לתקוף, לרוץ קדימה, לדרוס, לקול תשואות הקהל ועל הרקע של סבא אליעזר הישן, הטוב, המתפורר והמפוצץ בלמעלה מרבבת ירוקים, נגמר 6-0, מסוג התוצאות שהרגילו אותנו אליהן בעבר, אבל עבר די זמן מאז שראינו כאלה.


התעוררי בבוקר ונזכרתי בחלום, נזכרתי כמה הוא רחוק מהמציאות של השנים האחרונות, נזכרתי כמה מכבי חיפה התרחקה ממה שמייחד אותה, מהDNA שלה, ממועדון שהיה שם נרדף לכדורגל התקפי, שחרט על דגלו את שמחת החיים, את הכדורגל הסקסי, המהיר, הדורסני, שנותן את השואו לקהל..הפכנו למועדון שקודם כל מקדש את המטרה, את התוצאה הסופית – והדרך? הדרך היא פחות חשובה.

המיתוס
לפני מס' ימים פורסם באתר וואלה "סקר האוהדים הגדול" בו היה ניתן להבחין בוודאות שלמכבי יש את קהל האוהדים הגדול במדינה, עוד סופר באותו "סקר" כי מכבי חיפה "מגייסת" לשורותיה את הכמות הגדולה ביותר של קהל צעיר וחדש, בין הגילאים 7-12, על זה נאמר, שמבוגרים יכולים להתרפק על אידיאולוגיה והיסטוריה, ילדים מזדהים ומחפשים הצלחה, וזה מה שנתנה מכבי חיפה לקהל אוהדי בשנים האחרונות, בעיקר הצלחה, ריצה קבועה וכמעט טבעית בצמרת הגבוהה, 6 אליפויות ב10 שנים, פעמיים ליגת האלופות ועוד ריצה יפה בגביע אופ"א זצ"ל – סה"כ נתונים מצויינים, שעל הנייר, כל ילד קונה אותם.

אבל לא אני, אני לא ילד שמתחיל היום לאהוב כדורגל ומחפש קבוצה לאהוד, אני אוהד את מכבי חיפה כ20 שנה, אותה מכבי חיפה, שכמו שציינתי, שמה הלך לפניה, עוד משנות ה50 וה60, שם הצגנו קבוצות סופר מוכשרות אך עם זאת מעט, אפעס, "שכונתיות", דרך שנות ה70 וה80 המוצלחות יותר ועד לחותמת הסופית וההחלטית למיתוס של מכבי חיפה – עונת 94\93 – עונה שהיא חלום, עונה של פעם בחיים, עונה שהפכה את המיתוס למציאות ואת המציאות למיתוס.
תשאל כל בן גילי או בן דורי ומעלה, מה זה מכבי חיפה עבורו והוא יענה מיד "כדורגל התקפי", בלי לחשוב פעמים, לכן, אני רואה בעונה הקרובה, שמתחילה כבר ביום ראשון, הזדמנות.

החלום – טייק 2
הזדמנות להחזיר את המיתוס למכבי חיפה ואת מכבי חיפה למיתוס, זה החלום שלי, פשוט כמשמעו, לזה אני כמה, את זה אני רוצה וזה הדבר שיספק אותי יותר מכל אליפות כזו או אחרת.
אני רוצה לחזור לשורשים, לכדורגל ההתקפי, רוצה שמכבי תחזור להיות מחוייבת, בראש ובראשונה, להנאת הקהל שלה, שמוכיח פעם אחר פעם, שהוא הגדול והטוב במדינה, זו המטרה הראשונה, ומבחינתי, גם האחרונה מהעונה הזו, לחזור להיות מכבי של פעם, ההתקפית, הרעבה, הסקסית, המהנה...מגיע לנו קבוצה כזו, בטח אחרי טראומת בלומפילד.

זוכרים את התחושה המרגיזה עליה כתבתי בתחילת דבריי? אז ככה, אותה תחושה רודפת אותי כבר מעל 3 חודשים, מאז אותו יום מקולל בבלומפילד, אני מרגיש כאילו שכחתי משהו, כאילו משהו חסר לי, אני כבר מת לחזור לבלומפילד ביום ראשון ולבדוק אם השארתי שם משהו פתוח, או שמא, כמו תמיד, זו סתם תחושה שמציקה לי...ואם בכל זאת יצא שהשארתי משהו פתוח, אני מת לסגור אותו ואין כמו משחק מול מכבי תל אביב בשביל לעשות את זה.

ביום ראשון נפתחת עונת 2011\2010 ורק אז נדע – ההייתי? או חלמתי חלום...