מכבי חיפה

אני שואל אתכם - זה הכרחי?

האם אני באמת צריך לבצע כאן ניתוח עומק, לדון בטקטיקה, לדבר על מערכים, ציונים ואסטרטגיות?
זה באמת חשוב לכם לדעת מי היה טוב יותר, טוב פחות? מי צריך להישאר, מי צריך להיפרד ומי צריך ללכת לניתוח?
מה זה משנה? מה זה רלוונטי בכלל, מה שקרה ב-86 הדקות הראשונות של המשחק?
זה באמת מעניין מישהו מכם?
אותי זה בטוח לא.
היום, בסופו של עניין, הכל קם ונפל לא על מערך זה או אחר.
היום, הכל קם ונפל על לב. וביצים.

בשנייה, לא במשחק ולא בדקה, בשנייה שבה הגבול בין הגברים לילדים נמתח, מותיר מאחוריו ילד בוכה אחד, ראש אחד של נשמה ירוקה אדירה אחת פוגש כדור אחד שעובר קו סיד אחד.
אוי, קו הסיד, קו הסיד. אותו קו הסיד שמסמל ל-45 דקות את הרכבת אל הגיהנום של חגיגות אדומות, הופך ב-45 הדקות הבאות לקו הגבול אל הארץ המובטחת. ובאנו בה, או שאנחנו מאוד מאוד קרובים אליה...

לא ייאמן כמה סימבוליות טמונה בזהות כובשי השערים היום: בלם עבר של מכבי חיפה, זה שזנה אחרי הכסף הגדול והפנה עורף למועדון שהיה לו לבית חם, כובש את השער הראשון שלו העונה, שער שיכול היה לפנצ'ר בקלילות את האליפות של מכבי חיפה.

כשעה לאחר מכן, יורשו במכבי חיפה, זה שרוצה אירופה אבל בארץ - רואה ויראה רק ירוק בעיניים, זה שמבין יותר מכל שיש דברים שכסף לא יכול לקנות, זה שלא איבד לשנייה אמונה, גם אחרי מפלות קשות, הספורטאי מספר אחת בכדורגל הישראלי דוחק את הכדור לאותו השער בדיוק. גם לדקל, זהו השער הראשון העונה. והטיימינג של שער הבכורה שלו העונה לא יכל להיות טוב יותר.

אפילו סקורסזה לא יכל לכתוב את זה יותר דרמטי, יותר טוויסטי ויותר מחשמל. שוב הוכח שהמציאות עולה על כל דמיון, במיוחד כשמדובר בכדורגל. במיוחד בכדורגל הישראלי. במיוחד השנה.

ועל היריבה - בלי שום קשר לתוצאת המשחק, בית"ר ירושלים הייתה מקבלת ממני מלוא החופן מחמאות. היריבה שלנו השבוע לא ממש התברכה באהבה יתרה להפועל תל אביב. גם הם יכלו לעשות בדיוק אותו הדבר כמו מכבי תל אביב ולתת לנו "גרין קארד" לשער שלהם.

אבל בית"ר, בשם הכבוד הספורטיבי של השחקנים שלה ושל האגודה שלה, בחרה להילחם עד לרגע האחרון, לתת משחק הקרבה ולנסות להוציא את המקסימום מהמשחק הזה.

לא שזה עזר להם, לשמחתנו. מכבי חיפה, בסופו של עניין, קבוצה הרבה יותר טובה מהבית"רים, והניצחון, אם לרגע ניגע בצד המקצועי, היה מוצדק וראוי. אפשר רק לקוות שבית"ר ירושלים תשכיל לשחק בדיוק ככה מול הפועל תל אביב בשבוע הבא.

בעצם, מה זה משנה? חזרנו לעמדה שאנחנו כל כך אוהבים - המקום שבו הכל, ה-כ-ל, תלוי בנו. המקום הראשון.

ורק למען הסדר הטוב, ולמען הפרוטוקול, יאללה, הנה הציונים:
ניר דוידוביץ' - 10 מלך!
ג'ורג' טישיירה - 10 מלך!
דקל קינן - 21 מלך!!!
עלי עותמאן - 10 מלך!
פיטר מסיללה - 10 מלך!
גוסטבו בוקולי - 10 מלך!
ג'ון קולמה - 10 מלך!
יניב קטן - 10 מלך!
ליאור רפאלוב - 10 מלך!
ולדימיר דבלישווילי - 10 מלך!
שלומי ארבייטמן - 10 מלך!
מחליפים:
אייל גולסה - 10 מלך!
סאדאת בוקארי - 10 מלך!
שי מיימון - 10 מלך!
אלישע - 10 מלך!
קהל -
כאן המקום לכמה מילים מהלב. אני רוצה להודות לכל אחד ואחד מכם, על שבע הדקות הקסומות ביותר שלי אי פעם בכדורגל הישראלי. אין ציון שייטיב לתאר את האיכות של הקהל הנדיר הזה, את הכוח שיש בו, ואת האמונה שיש בו, שמחלחלת עד למטה, לחבר'ה על כר הדשא.
אני אוהב כל אחד ואחד מכם, אתם המשפחה שלי לא פחות מהמשפחה שלי. אתם קהל ששווה לקנות עבורו כרטיס. אתם ראויים לחגוג אליפות, ואתם ראויים לקבוצה שנלחמת בשבילכם על הדשא כל שבת.

קחו את היום הזה לחגוג. יודעים מה? אני לארג', קחו גם את מחר. אמנם שום דבר אינו סופי, אבל גם מהפך מהסוג שחווינו השבת זה משהו שאי אפשר להעביר ללא אי אלו חגיגות.
אבל אחרי כן - איפוס מוחלט. יש לנו עוד משחק בשבת, עוד משוכה אחרונה, עוד 90 דקות אחרונות לפני שהמסך יירד על 2009-2010.
אין יותר חישובים, אין יותר סטטיסטיקות, אין יותר אצבעות מוצלבות ותפילות חרישיות, אין יותר הסתמכות על אחרים.
הקבוצה שלכם צריכה אתכם למשימה האחרונה בהחלט של העונה הזאת. וזה לא יהיה קל.
אבל הפרס הפעם על 3 נקודות הוא לא רק צלחת, אלא בעיקר הזכות,
הזכות לשיר את אותו השיר המתוק:
"הנה,
היא עולה...

בלומפילד, יום שבת. שום דבר אחר כבר לא חשוב.

קטנה לסיום: בכל זאת, אי אפשר שלא לשלוח כמה מילות תודה למכבי תל אביב, על "קרב סטלינגרד" שבו היא הגנה בחירוף נפש על השער שלה, על מנת לפנצ'ר להפועל את רצף הדרבים המוצלחים שלה וגם, אולי אולי, את האליפות.
היריבות בין המועדונים רחוקה מלגווע ואנחנו מבטיחים להמשיך ולשנוא אלו את אלו כמיטב המסורת בעונה הבאה, אבל לפחות לשבוע הזה, באופן מוזר ומשעשע - גם הצהובים, מתל אביב ומירושלים, רוצים לראות ירוק בעיניים.

שבוע טוב לכולנו!