מכבי חיפה

נדמה שליגת העל בורחת לנו מבין הידיים בדיוק כמו יאניק קמאנאן לאייל משומר, באותו יום ארור של ינואר לפני כמעט ארבע שנים. הכי מצחיק שתמיד אומרים שאוהדי כדורגל לוקחים לקבר זיכרון אחד קטן מכל עונה גרועה של קבוצתם, אז אני אקח איתי שניים - זיכרון אחד וכסא אחד. אותו כסא של השופט הרביעי שהשלכת אל הדשא באותה מחצית ראשונה של 90 הדקות לרצח של אותה עונה, נזרק לדשא ואיתו גם כל מה שהכרנו עד אז ממך. בכל זאת, איש עמל אתה, ואף שופט (או שלט פרסומת בקרית אליעזר) לא ימנע ממך להשלים את המטמורפוזה שעברת, באותו חורף של ינואר 2007 .

ובפרפרזה לרן טל והסרט שבטוח ראית כמה פעמים, מכבי חיפה בוורסיה החדשה שלה קיבלה ביסוס ראשון בערך באותה השנה שעשית את צעדיך הראשונים בקיבוץ. דור שני או שלישי אתה בבית הילדים התמיד-רועש של יענקל'ה, אך בשבילי אתה הדור הראשון. אותו דור ראשון שהוריו בחרו להיות חלק מהניסוי הקיצוני והשנוי במחלוקת של 'השומר הצעיר' (התק"ם למהדרין) – הקיבוץ.

חלקו הסוריאליסטי ביותר של הניסוי הייתה ההחלטה לבטל כמעט לגמרי את כוחו של התא המשפחתי באמצעות העברת הילדים לטיפולם המקצועי של מחנכים מוסמכים במשך כל שעות היממה. רק כך, הם האמינו , יוכלו הילדים להשתחרר לגמרי מהתודעה הבורגנית ולהפוך לאדם חדש המקדיש עצמו לקבוצה ולעבודת כפיים. וכמו הילדים , גם אתה דקל , בילית אצל הוריך כמה שעות במהלך אחר הצהריים, אך במשך היום – כמו גם בלילה – היית חלק מהקבוצה . נו ברור, לא סתם זאת מילה שרק קיבוצניקים מבינים.

עבר הזמן וגדלת. ישבת במעגל עם יוצר גדול וביקשת חלום קטן (מי ידע שאותו יוצר גדול יכתוב את שיר האליפות של הקבוצה המקועקעת על ליבך והחלום הקטן יוגשם דווקא על ידי מאמן מבית שאן), ניסית למצוא את הפתרון בתשבץ המסובך של תחילת הקריירה דווקא בקבוצות אחרות (שלא באשמתך) והבקעת שערים שהורידו ליגה קבוצות שנואות (לשמחתנו כן באשמתך), סגרת מעגל נגד בית"ר (מולה עשית את ה'דביוט' שלך) והכנסת עצמך לשילוש הראש הקדוש עם סלקטר וקייסי בשער קטן שלנצח יתנגן עם הקרדיטים בסוף תוכנית ההיי-לייט של חיי הירוקים, קרדיטים ששמורים רק לך – על ההקרבה, על האהבה, על האגרופים על החזה, על השאגות, על ההיסטריה, על הנחישות, על הזיכרונות .

הנה אתה מגיע לעיר חוף אחרת. אני בטוח שכשתגיע ההזדמנות, תיקח אותה עם שני אגרופיך ותראה לדייגים מפרסטון השכנה מאיפה משתינים הדגים שהם כ"כ אוהבים לאכול. כמה ציורי שפחות משישים יום אחרי שנשבר ליבך באותו איצטדיון , אתה מגיע לבלומפילד אחר. כנראה אלוהים אוהב לראות אנשים טובים סוגרים מעגל בצד אחד ופותחים לב חדש מהצד השני ....

שישים יום אחרי, אתה נוחת שם, ושישה עשורים אחרי 'הגמר של סטנלי מתיוס' מול בולטון בוומבלי הישן, שלעולם יהיה חרוט בזכרונם של המקומיים. הקטע הזכור יותר הוא, שלמחרת עיתון בריטי שאל אוהד בלקפול על מחלוקת כלשהי לגבי הצבת אנדרטה לאסירים פוליטיים בחופה הדרומי של בריטניה. ''אינני יודע דבר על האסירים הפוליטיים האלה'', נשמע אותו אוהד אומר , ''אבל הם צריכים להציב פסל של סטנלי מתיוס על צוקי דובר, סר וינסטון צ'רצ'יל לא יתנגד לכך''.

להגיד לך את האמת, דקל, אני בטוח שגם יונה יהב לא.

המון הצלחה .
מידן .