מכבי חיפה

הבוקר התעוררתי מוקדם מהרגיל. כשהשעון הראה כמעט 07:00, פקחתי עיניים, הרהרתי לרגע ואז נאנחתי: "אחח, ליגת האלופות היום. זה הגיע, זה באמת הולך לקרות הערב". ושלא תטעו, אני בן אדם שממש לא קם בשעות כאלה בדרך כלל. אין עבודה, אין לימודים, שגרה מעצבנת כזו של שיעמום ובכל זאת, ההיסטוריה שהולכת להימרח היום על כותלי איצטדיון ר"ג העירה אותי מוקדם. הראש חושב על המשחק הזה עוד מהרגע שנחשפו כדורי הקינדר במונאקו, אבל מסתבר שגם הגוף יודע שהיום זה יום חג וגם הוא החליט להתעורר מוקדם ולחגוג.

כן, הערב זה יום חג. בשביל אנשים שלא מתעניינים בכדורגל, או כאלה שכן אבל לא בפאנטיות, לכנות משחק כדורגל כ"יום חג" זה פאתטי וילדותי, שלא נאמר חולני, אבל חבל על המאמץ, הם פשוט לא יבינו מה הולך לקרות הערב. חבר'ה, באיירן מינכן מגיעה הערב לישראל, פאקינג באיירן מינכן!! עם פרנק ריברי, התקווה הכי גדולה של נבחרת צרפת היום, עם לואיס ואן-חאל, מאמן שכל חובב כדורגל בעולם מכיר ועוד שלל שחקני נבחרות נוצצים שמרוויחים בשנה אחת סכום ששווה יותר ממכבי חיפה כולה. נו, באיירן מינכן, אני לא באמת צריך להסביר לכם במי מדובר.

כאמור, התעוררתי מוקדם מהרגיל היום, וזה עוד בלשון המעטה. אחרי שפקחתי עיניים ועיכלתי שזה היום הגדול, רצתי מהר לדלת, פתחתי אותה והכנסתי את העיתון היומי. כמו בכל בוקר, זרקתי הצידה את כל המדורים הזניחים (חוץ מהראשי שכמובן עוסק באסון הטראגי שאירע לאסף רמון ז"ל) והתפניתי למדור הספורט. על השער מרוח אלישע לוי, המושיע שלנו. האדם שהגיע אחרי שנתיים שחורות משחור והצליח להעמיד אותנו על הרגליים. מה זה להעמיד אותנו על הרגליים?! הצליח להחזיר את מכבי חיפה למקום הראוי לה - הליגה הטובה בעולם. נכון שלפעמים לא הולך לו, נכון שלפעמים הוא מדבר קצת שטויות ועושה טעויות, אבל אני לעולם לא אשכח לו את זה, לא אשכח שהוא נתן לי את הזכות להנות שוב מליגת האלופות והפעם בארץ הקודש. לא קפריסין ולא נעליים, כאן בארץ הקודש שלנו.

נכון שאסור להגיע למשחק הערב בגישה שמדובר במשחק ראווה, כזה שנהנים בו ולא חושבים לרגע על הניצחון, אבל תצטרכו לסלוח לי - התוצאה הערב כל כך, אבל כל כך לא מעניינת אותי, כי את הניצחון האמיתי עשינו ב-25.8.09, לפני כמעט שלושה שבועות. באיירן מינכן יכולה לנצח הערב 5:0, 6:0 או אפילו 10:0, זה כל כך לא ישנה. אני אחזור הביתה לדרום עם חיוך על הפנים כי את הניצחון שלנו כבר עשינו - הגענו לליגת האלופות, לליגה הכי טובה בעולם, לבמה המרכזית של הכדורגל העולמי, ובפעם השנייה בתולדותינו. אין עוד קבוצה בישראל שהשיגה ציון דרך כזה.

קשה מאוד עד בלתי אפשרי מבחינתי לתפוס את העובדה שהערב אני ואריין רובן ננשום את אותו אוויר באיצטדיון הלאומי שלנו ברמת גן, ששנינו נדרוך על אותה אדמה ובכלל, שאני אצפה בו, באריין רובן נטו, דרך העיניים שלי ולא דרך הקופסא בבית שנקראת טלוויזיה. אני אוהב את אריין רובן ממזמן, הרבה לפני שהגיע לבאיירן מינכן, עוד כשעשה חייל בצ'לסי ובנבחרת הולנד. בכלל, אני אוהב הולנדים, כתומים וחביבים כמו אריין רובן, תמיד הייתה לנו הישראלים כימיה טובה איתם.

עיצמו לרגע את העיניים וציירו לכם בראש את הסיטואציה הבאה - שחקני מכבי חיפה, עם הסמל של ליגת האלופות על החולצה, מתהלכים כל הדרך לכר הדשא ברמת גן כשלצידם שחקני באיירן מינכן, ריברי, רובן, שווינשטייגר, להאם וזה עוד כשואן בומל, טוני וקלוזה לא משחקים. אלוהים ישמור, נראה ונשמע כמו גן עדן בהתגלמותו, אבל זה באמת הולך לקרות היום. מכבי חיפה עושה היום היסטוריה והיא עושה את זה מול העיניים שלנו, העיניים הגאות שלנו, שכל כך אוהבות אותה.

מצחיק עד מגוחך לתאר את אלישע לוי עומד על הקווים הערב ברמת גן כשהוא לבוש במקטורן, מעונב ומדוגם לפי הספר, ומולו לואיס ואן חאל. מאמן אייאקס, ברצלונה ונבחרת הולנד בעבר. מאמן קר שנוהג בקשיחות עם השחקנים שלו, סוג של רודן, אבל אין מה לדבר - טקטיקן גדול, מאמן מנוסה, או בקיצור - גאון כדורגל. מולו יעמוד האיש הטוב עם הפטרייה, אלישע לוי, שגדל על דג חריף ומטבוחה בצד בכל ערב שישי בבית שאן. שני אלה, האחד מהדגים המרוקאיים של בית שאן והשני מתחנות הרוח של אמסטרדם, יעמדו הערב ראש בראש. אלוהים, כמה שזה הזוי!

ולסיום אני רוצה להודות תודה גדולה למספר אנשים. תודה לניר דוידוביץ', לאמיר אדרי, לחיים זיסקינד, לאלון חרזי, לג'ורג' טישיירה, לטאלב טוואטחה, לאייל משומר, לשי מימון, לפיטר מסיללה, לדקל קינן, לגוסטבו בוקולי, לאייל גולסה, לישראל זגורי, לבירם כיאל, לג'ון קולמה, לליאור רפאלוב, לשלומי ארבייטמן, למוחמד גדיר, לולדימיר דבאלשווילי, ליניב קטן, לאלישע לוי כמובן ומעל כולם - ליעקב שחר. תודה על שעשיתם אותנו מאושרים, שאיפשרתם לנו ללכת ברחובות עם ראש מורם וגאה, עם חיוך מרוח ופנים נרגשות. נתראה הערב ברמת גן, כשעוד פרק בהיסטוריה שלנו ייכתב ויינצר לעולם.