מכבי חיפה

נתחיל בסטטיסטיקה יבשה:
מכבי חיפה אחרי שלושה משחקים במסגרת שלב הבתים של ליגת האלופות, 0 נצחונות, 0 שערים, 0 נקודות.

על פניו, זוועה, חוסר הצלחה שכזה זועק לשמיים לקבלת סיוע ממלאכי עליון, אך שמסתכלים קצר מעבר לכתוב, מעבר לנתונים היבשים שעל הנייר, מכבי נותנת קמפיין בכלל לא רע בסך הכל, נכון שהקלישאה אומרת ש"מה שיזכרו בסוף זה את השורה התחתונה", אבל מי אלה לעזאזל ה"יזכרו" האלה? כתבי החצר של הפועל את מכבי תל אביב? כל מיני סרדינים מתוסכלים או ירושלמים שלא יודעים בכלל לאיית את המילה א-י-ר-ו-פ-ה?
מה שבאמת חשוב זה איך שאנחנו, האוהדים, אלה שמכבי היא חלק אינטגרלי בלתי נפרד מחייהם, נזכור.
ובינתיים? על אף שנתוני הסטטיסטיקה לא מרחמים עלינו בלשון המעטה, אני מרשה לעצמי להגניב חיוך ולהיות מרוצה.

חכם סיני אמר פעם (תמיד זה איזשהו חכם סיני) "יש להסתכל על חצי הכוס המלאה", מצד שני, חכם ישראלי (ויש ויכוח על הגדרתו כ"חכם"), תושב כפר סבא, אמר פעם "עזבו אתכם טקטיקה שמקטיקה, מה שקובע זה השפיץ של הנעל", אז איפה האמת? איפה אנחנו? איפשהו באמצע, להלן ההסברים:

מצד, אחד, הצד של הכוס המלאה, מכבי עומדת שווה מול האריות של אירופה, מפגינה נחישות, הקרבה, רצון ומוטיבציה, אך זה לא מסתכם בזה, מכבי שומרת על רוח המועדון ולא חוששת ליזום, לתקוף ולנסות לשמור על המשחק הרגיל שלה, אותו משחק שעזר לנו לגרוף 18 נקודות מ18 אפשריות כאן בליגת העל שלנו, בגזרה הזאת ידידיי, מכבי נותנת לכל אחד ואחד מאוהדיה, תחושת גאווה ענקית וגורמת לכל אחד ואחד מאיתנו ללכת זקופי קומה ועם חזה מתוח.

מצד שני, הצד של השפיץ של הנעל, קשה להתחמק מהסטטיסטיקה ומהטעם החמצמץ שהיא משאירה לנו בפה, מכבי לא מנצחת, מכבי לא כובשת, מכבי נשארת עם המחמאות...
יכול להיות שלכל קבוצה ישראלית אחרת, אותן מחמאות היו מספיקות ומספקות, אבל לא אותנו, אותנו הרגילו למשהו אחר, הרגילו אותנו שבד בבד, עם ה"מחמאות" באות גם הקבלות, בא גם התכלס, עובדות בשטח, מה שכרגע לא כ"כ קורה.

אם נחזור שוב לצד של הכוס המלאה, אזי הסטטיסטיקה קצת משקרת, מכבי היתה שווה שער ואף יותר בכל אחד משלושת המשחקים עד כה, בנוסף, מכבי היתה שווה לפחות לפחות גם שתי נקודות עד כה, בפועל אמנם זה לא קרה, יש הקוראים לזה "שכר לימוד", מן מסכת עינויים שקבוצה צריכה לעבור על מנת להשתפשף, במיוחד קבוצה צעירה וחסרת ניסיון כמו מכבי של השנה, בשלב הבתים של ליגת האלופות, יש האומרים שאם זו היתה השנה השניה או השלישית הרצופה של מכבי במפעל, גם הנקודות והשערים היו מגיעים, למעשה, אותו "שכר לימוד" של חוסר ניסיון הוא סוג של קארמה מנקודת המבט שלי, כאילו מישהו מהצד או מלמעלה אומר לנו "אז מה?! חשבתם שהכל יילך בקלות אה? לא כ"כ מהר..."

נחזור שוב (בפעם האחרונה אני מבטיח) לצד של "השפיץ", והפעם, אשים את הדברים על השולחן כפי שהם מגיעים מהבטן...
די! נמאס לי ממחמאות, נמאס לי מ"שכר לימוד", נמאס לי מ"חוסר ניסיון", נמאס לי מגולים ממצבים נייחים ונמאס לי להישאר על ה0, פשוט נמאס, אני רוצה לראות גולים, רוצה להביא נקודות, רוצה סופסוף לצעוק "יששששש" כזה שיעיר את כל גוש דן, רוצה לקום בבוקר עם 3 נקודות בקופה וכמה שערים ברשת של בוט – קראסו – בופון (מחק את המיותר, או בעצם, אין מיותר! כמה שערים ברשת של כולם!!!), האם זה יותר מדי לבקש? יכול להיות שכן, הרי אנחנו קבוצה צעירה, חסרת ניסיון, שעדיין משלמת שכר לימוד בליגת האלופות, אבל עזבו הכל, בשורה התחתונה, הכל עלול להשתנות ברגע, בשניה אחת טהורה של כדורגל, בשניה שבו הכדור יפגוש רגל של שחקן ירוק ומשם יטוס ישירות לרשת.

כי הרי מה זה כדורגל? 22 שחקנים שרצים אחרי כדור, מיליוני אוהדים מטורפים מסביב לעולם, טקטיקה, שמקטיקה ומעל הכל, השפיץ של הנעל.
בעצם, במקרה שלנו, מדובר בשפיץ של הלדו.