מכבי חיפה

אני כותב את הטור הזה יומיים אחרי ההפסד הכל כך כואב ומתסכל ליובנטוס, ומודה, הראש שלי עוד לא לגמרי שם.. ובאמת קשה היה בקיץ הכל כך ארוך והעשיר הזה להזכיר שיש עוד קבוצה שמחכה שם רק לנו, וצריכה גם היא לפתוח את העונה שלה.. אבל רגע לפני שמתחילים, זה הזמן להתעורר.

לא פחות מחמישה חודשים עברו עלינו מאז ימי נוקיה של חודש מאי. בחמשת החודשים האלה מסיבות מאוד מובנות, נדחקו הצידה אירועי הפגרה של האהבה הטריה שלנו מדרך פיק"א. אבל רגע לפני שמתחילים בדרך חדשה מלאה בסימני שאלה, זה הזמן להתעורר.. להיטען מחדש ברעל ובתשוקה ולחזור לרוממה עם אש בעיניים לקראת המשחק נגד כוחות הרשע ביום ראשון.

בשנה שעברה גילינו על עצמנו כמה וכמה דברים חדשים. חלקנו גילינו את הכדורסל. רבים מאותם 5,000 ירוקים שהרעישו עולמות בנוקיה בערב גמר הגביע המקולל לא היו מחוברים לענף הזה כל חייהם. רק דבר אחד, שהוא הדבר הנוסף והכי חשוב שגילינו בעונה שעברה, היה יכול לעשות את החיבור הזה: כולנו גילינו מה השם "מכבי חיפה" עושה לנו. לא היינו צריכים יותר מזה. הירוק, השם... זה הכל! מי מאיתנו שאהב כדורסל עוד לפני כן קפץ על המציאה כמו ילד שמקבל במתנה את ממתק החלומות שלו. האחרים הגיעו מאוחר יותר והתאהבו. עברנו עם מועדון הכדורסל של מכבי חיפה עונה מדהימה. חווינו בעוצמה שאין שניה לה את ההלם של בראיין "המשליך", את הנצחונות על הפועל מגדל בחצאי הגמר.. גילינו מה זה מכבי חיפה בשבילנו, את הקסמים שהשם הזה מהלך עלינו כשרק רואים אותו, שומעים או מרגישים אותו בסביבה.

העונה הזאת מתחילה עם הרבה סימני שאלה.. ברוקס סיילס עזב לאשקלון, מה שמשאיר אותנו בעמדת הסנטר עם בן סטרונג שלא ממש ראינו אותו משחק ואת עידו קוז'יקרו הטוב והאהוב כל כך. ג'רמי טיילר הצעיר והמבטיח הוא סימן שאלה גדול אחרי משחקי הקדם-עונה, ועל דורון פרקינס אני לא באמת צריך להרחיב.

מי יכול לבקש פתיחת עונה קשה יותר מזו? מי שצפה אפילו בחלקים בודדים של המשחק של הצהובים מול לובליאנה שהיה בינוני ומטה, היה יכול להבין עד כמה הקבוצה הזאת השתפרה. אם בשנה שעברה היה קל מאוד להצביע על סמי בכר כגורם שאיפשר לקבוצה הפחות כשרונית וטובה מבין השתיים לנצח את המשחק, השנה עושה רושם שזה לא יקרה.. על אף החוק הרוסי שבהחלט בא לעזרתנו (בהצלחה גיא פניני... אולי יחטפו אותך לליגה הבלגית ותחזור לכאן עם הזנב בין הרגליים וחוזה עתק כמו יניב גרין החבר שלך).

אבל יחד עם זאת, מי יכול היה לבקש פתיחת עונה מתאימה יותר מזו? אם היינו צריכים משהו חזק כדי לחזור לכדורסל עם האש בעיניים וההתלהבות הראשונית שאחזה בנו בשנה שעברה, זה משחק פתיחה מול פיני גרשון, מול שמעון מזרחי, מול היריב השנוא והנתעב מכולם.

יותר מכל ברור שהקבוצה הזאת צריכה אותנו שם. אנחנו חייבים להיות שם כדי להיות הדלק, או אם תרצו הסטארטר של המנוע.. מוטענים עד הסוף עם מצברים חדשים ומלאים. שונאים את מי שצריך, אבל יותר מכל: אוהבים! את הקבוצה עם השם ששובה אותנו ומוליך אותנו אחריו עצומי עיניים, מכורים לסם החיים שלנו.
עונה חדשה מתחילה, בואו נעשה זאת שוב, בואו נקבע המשכיות שתוכיח סופית שאירועי העונה שעברה לא היו חד פעמיים. בואו נוכיח סופית, מעל לכל ספק אפשרי, שיש מכבי חיפה בכדורסל.. שאנחנו שם, כדי להישאר, וכדי לנצח!
בואו לרוממה!

נ.ב.
דבר מאוד חשוב לאזכור אחרי אירועי השבוע האחרון בעולם הכדורסל. מוני פנאן שהתאבד בתחילת השבוע היה מנהל של הקבוצה שנגדה נשחק, ולכן, כמקובל, תהיה דקת דומיה לפני המשחק.
אני לא מכחיש שיחסי למוני פנאן בחייו היה מאוד שלילי וזה באנדרסטייטמנט, אבל חשוב מאוד, אפילו יותר חשוב מהכל, שלא נעשה מעשה בית"ר.. אסור לבזות את דקת הדומיה בשום אופן, ולו רק מתוך כבוד למשפחת פנאן המסכנה. מה גם שמעשה כזה יפגע מאוד בקבוצה שלנו בהמשך הדרך. אנחנו שונאים את מכבי ת"א, שונאים מאוד, אבל בשום אופן לא שכחנו שאנחנו בני אדם.