מכבי חיפה כדורסל

טוב, אז מישהו יכול להסביר לנו מה זה היה? משחק צמרת בליגת-העל, או מפגש לוהט בשלב הבתים של ליגת התיכונים? לפי רמת ההגנות, הביצועים ואחוזי הקליעה של השחקנים, הקשר בין המשחק למכבי חיפה לאלופה גליל/גלבוע לכדורסל מקצועני היה מקרי בהחלט. ובינתיים בלי מילה אחת על הפסקות החשמל בהפסקת המשחק, שלא הוסיפו בכלל כבוד לקופל-ליג.

עבור הירוקים המשחק התחיל לא רע בכלל. הם פתחו ב-0:4 מנקודות של מרקו קילינגסוורת' שאיכזב ויוני ניר, אך האלופה מגן-נר השוותה מהר מאוד. חיפה שוב החזירה לעצמה את היתרון, אלא שריצת 15:6 של גליל/גלבוע העבירה את ההובלה אליה ל – 20:15. סל ועבירה על הבאזר של סשה בראטיץ' חתם את הרבע הראשון על 23:18 לאורחים.

הרבע השני נפתח רע מאוד עבור מכבי. ההתקפות היו מסורבלות, איבודי כדור היו בשפע, ו-וורן קארטר מגליל ניצל וואקום שערורייתי מתחת לסל פעם אחר פעם. כל אלו הצמיחו את הפער של גליל/גלבוע ל-25:36. בהמשך, אבי בן-שימול ופרנק רובינסון החזירו את המומנטום לצד הירוק, אך גליל, כיאה לאלופה גאה ואמיתית לא התרגשה וסיימה את המחצית ביתרון שמונה, 49:41.
ההפסקה הייתה רומנטית משהו. האורות לפתע פתאום נכבו, רק נרות מקסל היו עושים את האווירה ליותר קסומה ומיוחדת. הרגשה אגב, שאי אפשר להגיד על אנשי מכבי חיפה, שפירפרו במהלך ההפסקה רק כדי לוודא שהשאלטרים בנשר חוזרים לעבוד כשורה.

כשהאורות חזרו לחיים, דרק לואו נדלק יחד איתם. הגארד האמריקאי להט עם שבע נקודות רצופות שצימקו ל-49:48. כשהיה נדמה שהירוקים סוף סוף נוטלים את ההולכה אחרי הרבה דקות של מינוס, גל מקל השתיק את הציפיות עם שלשה משלו, ויחד עם רודני הגרין הגדילו טיפה את היתרון הגלילי ל-58:54.
אם לא הספיקה הפסקת החשמל המטרידה, גם שעון המשחק מדי פעם השתגע ועצר את המשחק. אך לא את המומנטום של האלופה. היא התרחקה עוד טיפה מחיפה, וסיימה את הרבע השלישי ביתרון מינימילי 66:64.

הרבע הנועל היה במילים עדינות נורא ואיום. קרב חפירות לא נאה לעין, החטאות מטווח אפס, ושוב המון איבודי כדור. בקיצור, הסיבה המרכזית להתקפי לב בקרב מאמני כדורסל. לא נתפלא אם אלעד חסין הרגיש משהו קרוב לזה (ומכאן כמובן שנאחל לו בכל מקרה רק בריאות ואריכות ימים). הסיבות לכך הן חמש דקות עקרות מסלי שדה, ומשחק התקפה תקוע. גם שתי החטאות מהקו של ניר אחרי עבירה סלתי ספורטיבית, סביר להניח שלו גרמו נחת למאמן הירוק. התפרצות יעילות של האורחים סגרו עניין, וחיפה רושמת הפסד ראשון העונה כבר אחרי שני משחקים, 83:77 לגליל/גלבוע.

למעט פרנק רובניסון ודרק לואו, שום שחקן בחיפה אינו ראוי לציון לשבח. הבולט מעל כולם בחולשתו היה סילבאן לנדסברג. האם זו באמת "גניבת השנה" שכולם מצפים? "גניבה" שמציגה יכולת חלשה ומקנחת רק בארבע נקודות?
אך כמו לנדסברג, גם לקבוצתו נשתדל לתת כמה שבועות של חסד.