מכבי חיפה

שלום לך ראובן עטר, אהלן אלי גוטמן. הא, גם אתה פה, אדון מתיאוס? הסכיתו ושמעו – את הפרחים שרכשתם במוצאי שבת הנוכחית יש לשלוח לכתובת שאפרט לכם יותר מאוחר באופן פרטני יותר. כרגע אני רק אוכל לומר לכם שהפרחים מיועדים, איך לא, לאלישע לוי. נו, אתם בטח כבר מכירים..

את האמת, אני אגיד לכם, רבותיי? ובכן, האמת היא שאנו לא מנצלים את המעידות שלכם בכדי לא לברוח לליגה, בשביל להשאיר בה קצת עיניין. הרי ממילא הכל גוסס בממלכת הכדורגל המקומית שלנו, אז למה לא להשאיר את מעט התקווה שעוד נותרה לנו?

הא.. זה לא עובד עליכם יותר..? אוקיי, לפחות ניסיתי!

הרי כיצד אתם תוכלו להאמין לשרבוטי התמלילים הללו כשאני בעצמי לא מאמין בזאת? ככלות הכל, גם אם הקבוצה הירוקה שלנו הייתה מתאמצת לא לשחק טוב, היא הייתה נראת הרבה יותר נורמלי מכפי שהיא נראת בחודשים האחרונים. (להוציא משחק הגביע מול הפועל ת"א)

לאשם בכך, יש שם אחד – אלישע לוי. אותו אלישע שמסרב להשאיר הרכב רציף וקבע למשך יותר משני משחקים, אותו אלישע שמצהיר בכל כלי תקשורת אפשרי שהקבוצה לא יותר טובה משאר הקבוצות בליגה ובכך מכניס פרנויות לשחקנים, אותו אלישע שמנמיך ציפיות מתחילת העונה ומציא את המילה "אליפות" מהלקסיקון של השחקנים, אותו אלישע שמרוצה מניצחון דחוק בזכות שער עצמי, אותו אלישע שמציב את ראנספורד וארבייטמן בתור קיצונים, שהסכים לבזבז כספים מיותרים על אנדרסון ווסט ומיד הודה בכישלון, שנותן ליניב קטן יד בלתי מוגבלת ונגמרת.

סיבוב אחרון לפני תום הליגה – בית"ר י"ם בכושר שיא, הפועל ת"א מראה אופי, נתניה עדיין קבוצה חזקה ורק מכבי חיפה מבליטה את חסרונותיה לעיניי כל. דווקא ברגעים המכריעים, הקבוצה הירוקה מגלה סימנים של לוזריות. לא ייתכן שבמשך עונה שלמה לא נצליח לברוח לליגה. קבוצה שרוצה אליפות, חייבת לדעת לדרוס, אולי לא בהתחלה, אבל זה חייב לבוא בהמשך, או בסוף. בזמן כלשהו! בחיפה זה לא קורה.

לאחר ניצחון על הפועל ת"א בפנדלים וניצחן על בני יהודה משער עצמי (בחמשת המשחקים האחרונים הקבוצה כבשה שער אחד בודד!!!), חשבנו שהאופי החזק של הקבוצה חוזר ואיתו הנצחונות והסיום המלוטש. בסופו של יום גילינו שזו אותה הגברת, בשינוי אדרת – אולי אפילו בפראפזה על רוני לוי ומחליפו, אלישע לוי.

במשחק דווקא נפתח בקצב טוב עם החמצה גדולה של רפאלוב והחמצה עוד יותר ענקית של פאנטיני (פשוט בדיחה), שללא ספק תזכה אותו בתואר "הנכבד" – החמצת העונה.

לאחר רבע שעה של כדורגל מהיר, קצבי ותכליתי, החליטה חיפה שזה הספיק והחלה לשחק בצורה שבלונית, איטית, שקופה, חסר יצירתיות ומעוף והראתה אדישות רבה.

כבר דיברנו על כך שאלישע לוי חייב קשר יצירתי שיכול לשנות התקפות בנגיעה ולפתוח הגנות מבוקרות. כרגע אין לנו ולו אחד כזה. (אולי גולסה שעוד נחשב ליהלום לא מלוטש) אלישע לוי מטיל את האחריות על רפאלוב ויניב קטן. הראשון פשוט לא מתאים לרמה של ליגת העל והשני מרגיש יותר מדיי חופשי.

ולא בכדי. אלישע לוי נותן ליניב קטן חופשיות בלתי מוגבלת ולא מרסן אותו. שחקן, כשרוני ככל שיהיה, שאין לו משמעת ומסגרת – לא יכול לתרום דבר. המחדל הזה חייב להסתיים. יניב משחק בכל משבצת שהוא חפץ, פורץ לגבולות לא לו ובכך הורס התקפות ומבלגן את המערך של הקבוצה. ועוד דבר – זו לא בושה לתת לקטן לנוח משחק או שניים על הספסל, הוא רק יחזור יותר רעב.

כמו כן, לאלישע הייתה היום הזדמנות להעלות את אוסיי ראנספורד בתור חלוץ. אלא שהמאמן החליט לפתוח עם פאנטיני, שמצידו ממשיך לאכזב ולתת את התשובה מדוע הוא מבלה על ספסל המחליפים בזמן האחרון.

עד סיום המשחק לא נרשמה ולו התקפה אחת מסוכנת לזכות מכבי חיפה. אז איתותי האזהרה כבר דולקים באדום בוהק. לאלישע ולחיפה נותר רק לשמוע, להבין ולהסיק את המסקנות. הייתי רוצה לשמוע את אלישע לוי מחדיר ביטחון לשחקנים. אומר להם: "כן, אנחנו כנראה לא בחסד במקום הראשון, אלא בזכות. כנראה שאנחנו אכן הקבוצה הטובה בארץ, אז הגיע הזמן שתתחילו לשחק כך. אני רוצה אליפות, ואתם יכולים לעשות את זה." סבורני שמילים אלו יעודד את השחקנים וייתנו להם יותר מוטיבציה מאשר: "כל הקבוצות באותה רמה", "לא מדברים על אליפות", "הליגה עוד ארוכה".

חיפה – להתעורר ומהר. מאוד מהר..

נקודת האור: גם ביום רע של הקבוצה, עדיין זוהר כוכב אחד על המגרש ושמו גוסטבו בוקולי. היחיד שעוד ניסה ליזום ולסכן את שער היריבה. נכס!

נקודת החושך: "הקופים הירוקים". טקס ההוקרה שערך הצוות הניהולי לכבוד רוני לוי אמנם לא נקטע כפי שכולם חשבו מראש, אך עדיין היו כמה אוהדים בודדים - כולם מהארגון, מיודעינו, שמכונה "הקופים הירוקים", שניסו לסחוט כמה רגעי חסד בטלויזיה ו/או בעיתון ו"לצאת גברים", כמו שאומרים. אז לא, לא יצאתם גברים. לא, לא זכיתם לכמה דקות חסד בכלי תקשורת שקר כלשהו והכי חשוב – רוב יציע ג´ לא תמך בביזיון שניסתם ליצור. (ועל כך אני מודה לרוב היציע)

רוני לוי, זה כן הקומץ, לא כל הקהל שונא אותך.


ציונים לשחקנים:

ניר דוידוביץ´ – 6: לא זוכר שנגע בכדור.

אייל משומר – 5: לא משחק טוב של משומר. בהגנה לא היה צריך לעשות יותר מדיי ואילו בהתקפה לא בא לידי ביטוי ולא סיכן את רחבת היריב.

ליאוניד קרופניק – 5.5: עשה מה שהיה צריך לעשות. לא הייתה לו הרבה עבודה היום.

דקל קינן – 5.5: גם דקל לא היה צריך להזיע היום יותר מדיי. משחק שקט וטוב לבלם.

פיטר מסיללה – 5.5: לא תמך מספיק בהתקפה, לא הצליח לייצר מצבים מסוכנים מהאגף.

ג´ון קולמה – 6: לא משחק טוב של קולמה. אמנם בהגנה היה "גרזן" כתמיד, אבל החלק ההתקפי פשוט קטסטרופה.. מה עושים איתו באימונים?!

גוסטבו בוקולי – 6.5: היחיד שניסה ליזום ולסכן את השער של מכבי פ"ת, היחיד שעשה פעולות לא שקופות ולא שבלוניות.

בירם כיאל – 5.5: המון איבודי כדור ומסירות לא מדויקות. היה שבלוני מאוד. משחק לא מרוכז של הקשר הצעיר.

יניב קטן – 5.5: כל הכדורים עוברים דרכו וכמעט כל התקפה נגדעת עם מסירה לא מדויקות או איבוד כדור. יחד עם זאת, ניסה והשתדל כמה שיותר.

ליאור רפאלוב – 5.5: פתח את המשחק נהדר עם המון תנועה, מסירות טובות וסיכון השער. נחלש מאוד עם המשך המשחק ונעלם כליל עד להחלפתו.

טמבינקוסי פאנטיני – 4: בתואר אחד כבר זכה – החמצת העונה. פשוט חלש ברמות שאין לתאר.


מוחא גדיר – 5.5: הוסיף מהירות, חדות והתקפה, אבל החמצות נוראיות..

אוסיי ראנספורד – 5.5: נכנס לשחק בתור קיצוני, כרגיל. איך אפשר להעביר עליו ביקורת?

אייל גולסה – 5: לא הוסיף יותר מדיי.


אלישע לוי – 5 : חילופים קטסטרופה, הצבת שחקנים הזויה, מגיב מאוחר למתרחש על כר הדשא. לא הצליח להטריף את השחקנים, לא הצליח לייצר מוטיבציה לקראת המשחק הזה וחבל.


קהל – 6.5: הגיעה כמות נכבדת יחסית למשחק רגיל בליגת העל שלנו. יחד עם זאת, לא הורגש כמעט כלל עם עידוד חלש ביותר.