מכבי חיפה

בוקר יום שלישי, נתב"ג:

צבא. לא פחות מזה. כך אפשר להגדיר את גדודי העיתונאים שהיו דרוכים ומוכנים כבר בשעה שבע בבוקר לבואם של הירוקים לנתב"ג. ביום שלמחרת יום כיפור, השדה היה כמעט ריק מאדם, אבל גם אלו שהיו בו וחיכו לטיסתם, לא יכלו שלא לשים לב למצלמות, למיקרופונים, לעטים ולמחברות השלופות. "למי אתם מחכים", שאלה מישהי ולאחר שקיבלה תשובה, הפגינה בקיאות חלקית והוסיפה "הם טסים למינכן, כן?".

קצת פחות מחודשיים לפני המשחק במינכן החלה חיפה את מסע משחקי החוץ שלה בבורדו. את אלופת צרפת רבים לא ידעו כיצד לאכול כאשר עלה שמה מתוך כדורי ההגרלה. היעד לא ממש אטרקטיבי, הקבוצה אומנם אלופה בארצה, אבל עם צרפתיות יש למכבי הצלחה בשנים האחרונות ובכלל, מה אנחנו כבר יודעים על הכדורגל הצרפתי.

מיום ההגרלה הבינו בחיפה שאם יהיה מאבק על המקום השלישי הוא כנראה לא יהיה ראש בראש עם הצרפתים, שעם חלוף הזמן הסתמנו כקבוצה החזקה בבית. אולי אין לה את ההיסטוריה של יובנטוס, את השמות הנוצצים של באיירן, אבל המכונה המשומנת של לוראן בלאן לא תעשה לירוקים ולשאר חברות הבית חיים קלים.

בהרגשה הזו הגיעו באיחור אופנתי שחקני חיפה לשדה כאשר יניב קטן, אייל משומר ואדורם קייסי כבר מחכים להם שם. אחד אחד לקחו השחקנים את כרטיסי הטיסה שלהם ונגשו לדלפקי הצ'ק אין. אחד הראשונים להגיע היה הדובר, דודו בזק. "רק בישראל מראיינים שחקנים בשדה", הוא פתח את הבוקר והמשיך: "עוד כמה שעות תהיה מסיבת עיתונאים ותוכלו לשאול כל דבר שתרצו", בניסיונו להניא את צבא הכתבים מהרעיון המופרך בו דרשו לקבל שחקן או גורם אחר כלשהו לשיחה קצרה של בוקר.
לאחר לחץ פיזי מתון התרצה בזק ואל העמדה נשלח מי אם לא גוסטבו בוקולי, שביום מן הימים עוד יחליף את בזק. גוסטבו, בחן האופייני לו, סיפר על התחושות לקראת המשחק: "המשחק יהיה קשה מאוד וחשוב למועדון שנחזור משם עם תוצאה טובה. בכדי לא להפסיד נצטרך לתת את הכול ולהיות בפוקוס. ממה שראינו, בורדו קבוצה מאוד חזקה, לא פחות מבאיירן מינכן ויובנטוס ולכן ניתן 100 אחוז". על היחס לחיפה מצד הצרפתים אמר הברזילאי: "טבעי שלא סופרים אותנו, כי זו רק הפעם השנייה שלנו במפעל, בעוד הקבוצות האחרות כבר רגילות לזה, אבל אנחנו כאן בשביל לגרום לאחרים לספור אותנו". בוקולי, שנמצא בארץ שנים רבות, סיפר על השפעת יום כיפור על ההכנות: "אני יודע שמי שצם עשה הכול אחרי יום כיפור כדי להיות מוכן למשחק ואני לא מאמין שזה ישפיע עלינו. אני מאמין שנוכל לחזור עם נקודה מצרפת".
בדיוטי פרי השחקנים הסתובבו קבוצות קבוצות. בוקולי לקח איתו את שני שחקני הרכש החדשים, שטרחמן ודוטרה לסיבוב בין מכשירי החשמל, גולסה, אדרי ורפאלוב העדיפו לשתות משהו, בעוד אנשי הצוות המקצועי על נשותיהם העדיפו להירגע ולא לבזבז אנרגיות בסיבובים סתמיים שישביעו את רעב הקניות. ככל שהדקות נקפו, השחקנים החלו לשים פעמיהם לכיוון שער העליה למטוס, כאשר מי שבלט בבדידותו הוא הגיאורגי, ולדימיר דבאלישווילי. לאור הירידה החדה בכושרו בשבועות האחרונים, דיברו בחיפה על כך שהחלוץ מתקשה להתאקלם, בין השאר בגלל בעיות שפה. מרגע כניסתו לשדה ועד העליה למטוס האוזניות לא עזבו את אוזניו של השחקן והוא נראה מהורהר עד מאוד. יום לפני המשחק קשה היה לדעת האם נראה את אותו "לדו" שראינו בתחילת העונה או את הצל שלו מהמשחקים האחרונים. כך או כך, בחיפה יאלצו להידרש לנושא הבדידות של השחקן כמה שיותר מהר.

הטיסה:
שעת הטיסה התקרבה, הקריאות חזרו אבל אף אחד לא באמת התייחס אליהן. השחקנים הגיעו לאיטם לשער העלייה והקהל המועט יחסית שהצטרף לטיסה עצר כל שחקן לתמונה שתכנס לאלבום המסע. ברגע שאחת הדיילות הודיעה שעכשיו באמת צריך לעלות, התחילה הנהירה. תחילה התיישבו אנשי הקבוצה והשחקנים, אחריהם העיתונאים שנראו כקבוצה בפני עצמה ולבסוף כמה עשרות אוהדים. בניגוד לטיסה לזלצבורג, הפעם האוהדים לא הפכו את המטוס ליציע ג' מוקטן. במהלך רוב שלבי הטיסה השקט נשמר, אך טיילת כפי שנרשמה במעברים, גם טיילת בת גלים בימיה היפים תתקשה לזכור. אוהדים שקמים לבקש חתימות, עיתונאים שקמים לבקש תגובות וגם שחקנים שקמים לחלץ עצמות היו שם. המטוס, מהדור הישן של מטוסי אל-על, בתקופה שבה צירוף המילים "רווח ו"רגליים" עוד נחשב למוקצה.
בין לבין, הספיקו יענקל'ה שחר ופמלייתו, שכללה את רעייתו נילי, סגנו עוזי מור, החשב ברק קנה ורעייתו ועוד מקורבים, להרים כוסית של הויסקי המשובח ביותר שניתן היה לרכוש במטוס, לפתיחת חווית משחק החוץ הראשון בליגת האלופות. בכלל, היה נדמה ששחר והצוות שלו, שהופיע בהרכב מלא אם נתייחס להגעתן של לא מעט מנשות אנשי הצוות וילדיהם, נהנים מאוד מההזדמנות שנקרתה בדרכו לביקור בצרפת. נכון לזמן כתיבת שורות אלו, הבעלים המשיך את טיולו באזור גם לאחר חזרת הקבוצה לישראל. בעוד שחר מרים כוסית, אייל גולסה העביר את רוב זמנו בשינה. כאשר התעורר מהשינה וגילה כי ארוחת הבוקר כבר הוגשה, ביקש הנער מהדיילת "מעדן". גולסה, שעוד רגיל שלדברים המתוקים בקופסאות קוראים מעדן, קיבל סירוב מהדיילת שאמרה שכל מה שנותר הוא יוגורט. מאוכזב משהו נאלץ גולסה להסתפק ביוגורט, גם לאחר שהדיילת שאלה אם ירצה שיוסיפו לו דבש או ריבה. חבל שלא ניסו למכור לו את המעדנים של פעם, כשאמא היתה קונה לבן ומערבבת אותו עם סוכר ותמצית וניל. זה היה מעדן מגעיל לתפארת.
לאחר ארבע וחצי שעות של טיסה, נפתחה הדלת והירוקים פגשו את בורדו. במהלך שעדיין לא נראה כדוגמתו, חיכו לבאי המטוס אנשי משטרת הגבולות הצרפתית כבר בירידה מכבש המטוס על מנת לזרז את התהליכים. ההחתמות אכן התבצעו במהירות הבזק, אך מאותו הרגע נאלצו כל הנוכחים להצלות בשמש הבורדואית הקופחת בהמתנה למזוודות. "אני מתבשל פה", אמר יענקל'ה שחר בעודו פושט את החליפה, לאחר שמישהו זרק הערה על מהירות תהליך ביקורת הדרכונים. לאחר שהמזוודות פוזרו ברחבת השדה וכל אחד התנפל על שלו, השחקנים עלו לאוטובוס שלהם, האוהדים לשלהם וקברניטי מכבי חיפה, מלווים בנציג אופ"א שפיקח על הנעשה, נכנסו לג'יפ BMW מפואר שאסף אותם מהמקום בדרכם למלון.

אחה"צ:
אוהדים רבים, כמו גם העיתונאים, הועברו מרחק של לא יותר מקילומטר משדה התעופה למלון, בעוד השחקנים עושים את דרכם למלון חמישה כוכבים על שפת הנהר, שרבים תארו אותו כטוב ביותר בעיר.
אחרי משהו כמו שעה וחצי בבורדו – תדהמה. "בארץ זה לא היה קורה" אנחנו נוהגים לומר, אבל קשה להאמין שהיום, בעידן שבו האינטרנט מצוי בכל נקודה, ידרשו אנשים שכל עיסוקם תלוי באינטרנט, לשלם עליו סכומים נכבדים במלונות, בתי קפה ואפילו באצטדיון הקבוצה. במילים אחרות, עבדכם הנאמן פירק שטרות של עשרה יורו כדי לעביר את המסע של הירוקים לדפי העיתון אותו אתם מחזיקים כעת.
לאחר שהובהר כי למסיבת העיתונאים של בורדו ולאימון הקבוצה כבר יהיה בלתי אפשרי להגיע מפאת המרחק הרב, הוחלט ברוב קולות להקדים ולהגיע לאצטדיון "שבאן דה-למה" לקראת מסיבת העיתונאים של חיפה והאימון המסכם שנערכו בו. "אתה יורדים כאן", אמר נהג המונית שהסיע אותנו למקום ובדרכו שלו עשק אותנו קמעא, לא לפני שהצהיר בסיומו של דיאלוג בלתי אפשרי בעברית, אנגלית, צרפתית ושפת הסימנים כי "בורדו מנצחת מחר 5:0. צמד לשמאק, צמד לגורקוף ועוד שער של וונדל".

בעוד הוא מכוון את עדת העיתונאים הישראלים המגששת באפלה, התברר כמובן כי הכניסה למתחם היא בכלל מהצד השני. אחרי יום ארוך מה זה כבר עוד הקפה של האצטדיון של בורדו. האמת שמזווית מסוימת ה"שבאן דה-למה" נראה כמו הקופסה בנתניה, המציצה מבין שכונות המגורים. מבחוץ, ניתן בהחלט לחשוב שהגענו לאחד המגרשים בארץ. מבנה קשתות לבן מוקף בגדרות המתנשאות לגובה רב וקופות מיושנות במקצת שלא היו מביישות את הקופות בין השיחים באצטדיון העירוני של טירת הכרמל, גרמו לנו לחשוב, בפעם השנייה בתוך שעות, שאולי אצלנו בארץ זה לא כזה נורא כפי שמנסים לתאר. בסופו של דבר נפתחו השערים והעיתונאים הישראלים כמו גם הצרפתים החלו נוהרים פנימה. רק באותו הרגע הייתה הרגשה שאירופה מתדפקת על הדלתות. במה מפוארת, לוגו ליגת האלופות המרחף על תקרת האולם ומעל הכול קלסרי ענק שהכינה אופ"א לקראת העונה ובו פרטים על כל קבוצה וקבוצה, על היסטורית המפעל ועל מה שתרצו או לא תרצו.

בעוד אחוות הישראלים הולכת ומתעצמת, הגיעו העיתונאים הצרפתים ומיד גייס כל אחד מהם עיתונאי ישראלי צמוד שיהיה לו לעזר. "מי פותח?" שאלו כמה מהם, אחרים התקשו בכתיבת השמות ובהגייתם וכמה אפילו בקשו לשרטט בעבורם את המערך הירוק. עכשיו לכו תלמדו צרפתי, שבביום יום הוא הוגה ר' במקום ג' ו-ח' במקום ר' איך אומרים מוחמד גדיר. במילים אחרות זה נשמע משהו כמו מורמד רדיח.

הצרפתים, שכמובן היו מיעוט במסיבת העיתונאים של חיפה, ניגנו כינור שני ועיקר השאלות שלהם עסקו במידת ההיכרות של חיפה עם בורדו ובמידת האמונה של ירוקים כי יוכלו להשיג נקודות בצרפת. אחד הצרפתים, שעשה עבודת הכנה טובה יותר מחבריו ויצר קשר עם שליח "זמן חיפה" לצרפת עוד לפני המשחק, ידע לשאול כיצד השפיע צום יום הכיפורים על הכנות הקבוצה למשחק והותיר חלק מהעיתונאים הישראלים פעורי פה.

לאחר מסיבת העיתונאים, שבמהלך רובה ניצלה אלישע לוי כמו גם שאר הנוכחים בחדר חסר המיזוג תחת אור הפרוז'קטור הענק שהוצב בו, ניגשו השחקנים לאימון המסכם. את הצחוקים שהחליפו קטן ולוי במהלך מסיבת העיתונאים ואת חוסר הרצינות במהלך רוב היום שקדם למשחק, החליפה רצינות ודריכות. רבע השעה בה אמור היה האימון להיות פתוח התארכה לה במקצת ולמרות שאלישע לוי התעקש לתדרך את חניכיו דווקא בצד הרחוק מעדשות המצלמה, העיתונאים המשקיענים החליטו להתקרב כדי לתפוס שוט טוב יותר של השחקנים על רקע האצטדיון היפיפה. אין ספק שאת המשפט "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" המציאו על האצטדיון הזה. למרות זאת, אי אפשר בלי מעט בעיות. מתברר, שוב, שאינטרנט הוא מצרך מבוקש מאוד במדינה כמו צרפת. בכדי שלקוראים בארץ יהיה כיצד לשרוף את הזמן, נאלצה עדת העיתונאים לנדוד בין חדרים שונים ברחבי האצטדיון עד שהגיעה לחדרון קטנטן ובו מספר כבלים המאפשרים חיבור חוטי לעולם. אם לא נתייחס לכך שחלקם לא עבד ולעובדה כי התגלית המרעישה עוד יותר עסקה בכך שגם בכדי לעשות שימוש ברשת במהלך המשחק היה צורך בתשלום מראש, לידתן של הכתבות שהתפרסמו לקראת המשחק וגם זו שאתם קוראים כעת יכולות להיות מוגדרות כנס. קצינת התקשורת של בורדו, שניסתה לשמור על אדיבות במהלך רוב הערב, התקשתה לעמוד במעמסה ובשלב מסוים כבר אמרה בתקיפות שאין אצטדיון בצרפת בו האינטרנט ניתן ללא תשלום והתעקשה כי אין מדובר בחוק של אופ"א. הדובר הירוק, דודו בזק, שהופתע לשמוע כי הוא מספק אינטרנט לכל דורש במשחקי הבית (גם לכאלה שסתם עוברים ליד יציע 3) למרות שאין הכרח, הבטיח להקשיח את עמדתו לקראת בואם של הצרפתים לארץ. בינתיים, תוך שהוא מנסה לעזור לאנשי התקשורת אובדי העצות וחסרי המשאבים, ניסה בזק לצ'פר את הנוכחים במספר תמונות מהאתר הרשמי של הקבוצה, דבר שצלח רק לאחר מאבק עיקש בקווי האינטרנט בחדרון שהוקצה לעיתונאים. אגב, באותו חדרון נכח רק עיתונאי צרפתי אחד שעם כל הרמת קול ישראלית סינן לעצמו כמה משפטים שתחת שפמו הקטן לא נשמעו טוב במיוחד. וכן, המילה MERD סוננה שם בלי הפסקה.

לסיכומו של יום שלישי, ניתן לומר שהמראות באצטדיון והחוויה בו, בצוותא עם ההיכרות המתעצמת עם היריבה, לא השאירו טעם טוב מידי בפי. אם לא די בכך, גם גיחה קצרה למרכז העיר גורמת לחיפה של אחרי חצות להיראות כעיר שוקקת ומלאת חיים. כמה צעירים זרוקים ברחובות ומסעדות ריקות לא מלמדים טובות על עיר שהאטרקציה הגדולה בה, פרט לקתדרלת ענק ויין משובח היא רכבת חשמלית. האוהדים הירוקים שהגיעו עם הטיסה, העדיפו לנוח בחדרי המלון ואלו שכבר יצאו, שמו פעמיהם אל עבר הקזינו המקומי ולא הפגינו נוכחות ברחובות. לילה טוב.

יום המשחק"

יום האתמול שנגמר למעשה בשלוש לפנות בוקר של יום רביעי, החל כבר שעות ספורות לאחר מכן וכלל התארגנות איטית לקראת יציאה למרכז העיר בכדי לגייס מעט חומרים למלל שתקראו בהמשך. בצד השני של העיר, את יום המשחק החלו שחקני הקבוצה בארוחת בוקר במלון המפואר. לאחר התדרוך הטקטי של ליל אמש, שכלל צפייה במשחקיה של בורדו בליגה מול ראן ומול יובנטוס במחזור הראשון של בית א', עלו השחקנים על מדי אימון ויצאו לריצת שחרור קלה בסביבת המלון שאחריה באו גם כמה מתיחות. לאחר מכן, התאספו השחקנים לתדרוך טקטי נוסף שלאחריו עברו לארוחת צהריים ומנוחה מורטת עצבים עד ליציאה לכיוון האצטדיון. אם ביום שלישי חשבו בקבוצה לאפשר לשחקנים מספר שעות פנויות במרכז העיר כדי להפיג את המתח ולהעביר את הזמן, החליטו במועדון לוותר על הרעיון ולשמור את השחקנים דרוכים ומפוקסים ככל הניתן לקראת המשחק. השופינג והצילומים על האוהדים השרופים יחכו למקומות אחרים.
האוהדים לעומת זאת, פתחו את הבוקר בצורה רגועה מעט יותר כשפניהם מועדות לכיוון מרכז העיר. הפעם, בניגוד למשחקים קודמים במסגרות דומות, לא נכבשה העיר בירוק. הכיכרות נותרו מיותמות, עמודי התאורה ערומים מצעיפים ואפילו השוטרים המקומיים שהסתובבו כאילו היו מודעים לכך שאוהדי חיפה צפויים להגיע נותרו מחוסרי עבודה. רק הנשים המקומיות, שנראו כל אחת כאילו יצאה מסוכנות דוגמנות, הסבו מידי פעם את תשומת הלב מחיפושינו אחרי אוהדים. אם וכאשר כבר נמצא אוהד חיפאי, אהדתו לקבוצה הייתה חבויה בתיק, שמא מתוך חשש מהסביבה הזרה ואולי מתוך אי רצון להתבלט. אלו שכן נקרו בדרכנו פחות דברו על המשחק ויותר התלהבו מהעיר עצמה. "עזבו אותנו מהמשחק היום, תנו לנו להנות מהבחורות ומהיין" אמרו חלקם. את כיכר ה"גארנד טיאטר", שהיוותה ביום המשחק את בסיס היציאה של העיתונאים, חצה בשעת צהריים מוקדמת אברהם טולדנו, יהודי יליד מרוקו (איך לא) שמתגורר בעיר כבר שלושים שנה. "אני גר בבורדו, אבל אני אוהד את חיפה מכל הלב", אמר טולדנו בעברית שבורה והוסיף: "אני לא חושב שיש להם ממש סיכוי אבל אנחנו נתמוך בהם". מספר דקות לאחר שנטש את הכיכר, הגיע למקום צוות טלוויזיה צרפתי שכנראה שמע שהישראלים כבר כאן. הכתבת, מלווה בצלם, נגשה לאחד הישראלים דובר צרפתית ששימש מתורגמן בעבורה. "האם יש סביבכם שמירה רבה?" היא שאלה בכמה ואריאציות במהלך השיחה שעיקרה עסק בנושא זה. בעוד אנו תוהים אם לציין את בידודנו המזהיר בעת הנחיתה אמש מפאת טעמי מודיעין, לא רחמה הצרפתייה ושאלה "איך הרגשתם אמש, כאשר חיכו לכם שוטרי ביקורת הגבולות כבר מתחת למטוס". בחיוך היא נענתה שהדבר נעשה מתוך דאגה לנו ומתוך רצון לייעל לוח זמנים. רק אנחנו ואולי גם היא יודעים שאם מישהו היה חפץ בנו בתוך שדה התעופה, לא היינו מקבלים את הטיפול הצמוד שקיבלנו.

בשלב זה הוחלט ברוב קולות כי עלינו לשים את פעמינו אל המדרחוב הארוך באירופה, סנט קתרין, הנפרש לאורכו של קילומטר שלם של חנויות יוקרה, מסעדות וגם חנות מזכרות אחת של הקבוצה המקומית. הגענו עד כאן, לא נכנס? אומנם החנות של בורדו נראית קטנה יחסית בכניסה, אך ברגע שנכנסת, אפשר להבין שהחנות הירוקה בגרנד קניון לא ממש משתווה לזו של הצרפתים. שתי קומות של חולצות, צעיפים, כוסות, מקלדות, עכברים למחשב, קופות חזירים וכמובן גם יין אדום בציר בורדו אמיתי שנושא את שם הקבוצה היו שם. למרבה ההפתעה, לאחר לא מעט חיפושים, נמצא אוהד בורדו שדובר אנגלית כפי שממציא השפה התכוון שידברו אותה. "אין לכם סיכוי", בירך אותנו המוכר בעת כניסתנו. "אנחנו מנצחים היום 3:0 כאשר את השערים יכבשו גורקוף, גורקוף וגורקוף". אוהדים ישראלים שגם הגיעו למקום התעניינו האם קיים צעיף מסורתי לקראת המשחק הערב שבחציו האחד סמלה של מכבי חיפה ובשני סמלה של בורדו. "לא, אנחנו לא מכינים צעיפים כאלו", אמר המוכר המקומי ונתן שוב, בפעם במי יודע כמה מאז ההגעה, את ההרגשה כי מכבי חיפה לא ממש מהווה פקטור בנושא.
כמה מטרים לאחר היציאה מהחנות נמצא סוף סוף אוהד מקומי אמיתי. מרגע הנחיתה ועד לאותו הרגע לא חזו עינינו באוהד הקבוצה תושב העיר ואותו בחור תמים היה הראשון. חולצה של מרואן שמאק שבאופן מקרי (או לא..) מאוד דומה לאוהד הצעיר, הסגירה את אהדתו. מיד כשהותקף ע"י הצלמים הישראלים, פתח הצעיר את ארנקו ושלף את כרטיס המשחק, רק בכדי להמחיש שלא טעינו. גם הוא כמו קודמו הימר על 3:0 לבורדו, אך הוא דווקא גיוון בזהות הכובשים: "צמד לשמאק ואחד של גורקוף". בין לבין, פגשנו גם את סבח, אביו של קפטן הקבוצה יניב קטן. האב, ששהה כמו גם רועי גולסה, אחיו של אייל במלון נפרד מהשחקנים (בניגוד לקרובי הצוות המקצועי וההנהלה) נראה מתוח ובין סיגריה לסיגריה העדיף שלא להתייחס לעתיד לקרות רק כמה שעות מאוחר יותר.

בדיוק כשהיה נדמה שהנה ושבענו מהרחוב הענק העמוס לעייפה במיטב החנויות ומיטב בנות בורדו המדהימות ביופיין, צץ מעבר לפינה אדם דתי, חבוש בכובע המסגיר את אמונתו. "שמעתי עברית אז הגעתי" אמר מנחם כהן, תושב העיר וסיפר: "יש בסביבת בורדו כאלף משפחות יהודיות,אבל לא כולן יגיעו למשחק. אני יודע שמטולוז יגיעו מאתיים אוהדים יהודים וגם מפריז יצא מטוס מלא ביהודים שמתכוונים להגיע למשחק ולעודד את הירוקים. אני עצמי אגיע ואתפלל בעבור מכבי חיפה. הגיע הזמן שבורדו תקבל בראש סוף סוף והיום זה הזמן הנכון לעשות זאת". אחרי דרשה כזו מאדם דתי, מי אנחנו שנפקפק.

בשעות הצהריים החלו האוהדים הירוקים לשים פעמיהם אל עבר המלון בכדי להתכונן למטרה החשובה ביותר אליה הגיעו. למרות שבין סיור לסיור ובין כוס יין לכוס בירה היה נדמה כי המשחק קצת נשכח, ככל שנקפו הדקות הפרצופים הזחוחים הפכו למתוחים וניתן היה להבחין בבירור מי הוא סתם תושב מקומי ומי הוא חיפאי שהמתח כבר צורב בעצביו. האוהדים שכזכור הסתובבו בעיר ללא אף סממן ירוק, עטו על עצמם חולצות וצעיפים, הצטיידו בדגלים וקיבלו תגבורת מהקופים הירוקים שנחתו שעות ספורות לפני המשחק בבורדו בכדי להשלים צבא קטן אומנם, אבל ירוק ואמיתי.

האוטובוס הגיע לשערי המלון והקהל שרק חיפש את הדרך החוצה מהמלון מילא אותו בשניות. ברגע אחד נוצרה לה אווירה חמה של כדורגל. אוטובוס התקשורת הועמס גם הוא הציוד כבד יותר וכבד פחות וגם בין הכתבים הרבים, שלחלקם זו הפעם הראשונה במשחק מסוג זה ולחלקם כבר נגמרו האצבעות בכדי לספור, נכרה ההתרגשות. ההימורים שנשמעו במהלך הנסיעה והחלו מתבוסה ירוקה, דרך תיקו משעמם ועד לתיקו רב שערים ואיכותי מהאופטימיים ביותר העבירו את יושבי האוטובוס על דעתם. ניידות המשטרה שליוו את אוטובוס האוהדים ואנשי התקשורת לא הותירו ספק כי אכן מתקיים משחק. ההגעה לאצטדיון שרק אתמול נראה כלא מאיים עברה דרך קהל אוהדי בורדו שהתאסף לאיטו סביב המגרש. השקט, הסדר והאווירה סביב המגרש גרמו, באיחור של יום להבין שכאן זה אירופה. הדבר היחיד שהעיב על החגיגה הייתה הפגנה קטנה של מספר פרו פלסטינאים שניסו להתגרות בקהל הירוק, אך ללא הצלחה.
בדרך אל תוך המגרש, שחצי שעה לפני הפתיחה היה ריק ברובו כבר ניתן היה להרגיש שאפילו אוהדי בורדו מצויים במתח רב ומעדיפים להעביר את הזמן עד המשחק מסביב לאצטדיון. בשריקת הפתיחה, 29 אלף מאוהדי אלופת צרפת גדשו את יציעי השבאן דלמס כאשר 250 אוהדי מכבי חיפה עומדים מולם בגבורה. העידוד האדיר של המקומיים, שעוד ילמד בקרב יושבי יציע ג', הרעיד לפרקים את האצטדיון. 83 דקות עברו על הירוקים בחדרה שהפכה לתקווה עד שבאה ההחמצה של רפאלוב מצד אחד והפספוס שלו מצד שני את הכדור של סיאני, שבכלל היה בספק למשחק ונגח את התקוות של מכבי חיפה עמוק לקופסא, לאורווה או לאן שלא תרצו. בירם כיאל עוד עשה מעשה רביבו והורחק באדום, רק בכדי לחתום את ההופעה המכובדת של חיפה מול אחת הכוחות העולים באירופה. את השער, הנקודה והשמחה שאחרי נחפש באצטדיון אחר. את האכזבה שאפפה את הקבוצה ומלוויה לאחר התבוסה לבאיירן קשה להשוות להפסד הקטן, אך הכואב פי כמה שהם חוו בדרום מערב צרפת. עד כאן מבורדו, נפגש בטורינו.