MHFC - אתר הבית של אוהדי מכבי חיפה - Maccabi Haifa

חמש דקות לפני תחילת המשחק, משחרר עמיתי לצוות בירוק, מר אורון גלבוע, את ההצהרה הבאה: "זה הולך להיות משחק שנזכור לעוד הרבה זמן". עם התובנה במשקל כבד הזו עליתי אל מרומי היציע, וליבי כבד עליי.

כבר שבוע שאני מסתובב עם תחושה מעיקה. אמרתי שבוע? התכוונתי שנה. טוב, אם נהיה יותר ספציפיים בנוגע לתחושות נקודתיות (חי חי) - החל משריקת הסיום למשחק מול הפועל עכו. לאורך כל השבוע (וכמעט חצי) שעבר קיננה בי תחושה מאוד מאוד כבדה לקראת המשחק מול הפועל קרית שמונה.
הפועל קרית שמונה היא כבר מזמן לא איזו סינדרלה מקרית שמתרפסת ומתבטלת מול קבוצות גדולות. תשאלו את לירן שטראובר ו-וינסנט אניימה. גם בחוץ וגם בבית, הפועל קרית שמונה היא המשחק הקשה ביותר של מכבי חיפה, מלבד כמובן הפועל תל אביב.

אותה הפועל, כאמור, גם הותירה לנו את ההזדמנות להגדלת הפער עם משחק נפל מול בני יהודה שבמשחק הקרבה נהדר (מחלנו, מחלנו, מחלנו) גם גזלה ממנה את ברק אובמה הדרום אפריקני למשחק הבא. מה שהפך אותי לעוד יותר עצבני. דלי ענק מלא בחלב, שרק מחכה שמישהו יבעט בו לקיבינימאט, חיכה לנו אתמול בערב על הדשא.

אז עם כל הלחץ האדיר שהופעל על מכבי חיפה ועין הרע שמסתובבת עם כפכפי אצבע ושורטס בכפר גלים בשנה האחרונה (ותודה נשלחת גם לעיתונאי ארצנו המתוקים, שמצאו זמן לבחבש בקלחת הרותחת של כיסא המאמן בקרית אליעזר בטיימינג מופלא) , מכבי חיפה עלתה למשחק הזה עם תובנה אחת ברורה - אנחנו משאירים שיערות, שיניים, עיניים וגפיים על הדשא, אבל שלושת הנקודות נשארות בקרית אליעזר.

מהשנייה הראשונה של המשחק, מכבי חיפה עלתה עם רבאק מטורף, וזכתה גם לעידוד חסר תקדים מכמויות הקהל היפות עד מאוד שגדשו את יציעי הקריה היום. אף אחד לא מקל ראש בגודל השעה, אף אחד לא מקל ראש בגודל המשימה, וכל כדור הוא עולם ומלואו.

במחצית הראשונה, מכבי חיפה שיחקה בסך הכל נכון מול הפועל קרית שמונה ולחצה אותה ברוב שלביה. אמנם המסירה האחרונה התפקששה פה ושם, אבל אז בא טאלב טוואטחה ושלח כדור מצויין לרגל המסיימת של שלומי אזולאי, ה"מאני מייקר" מטבריה.

כמובן שמכבי חיפה של השנה לא יכולה להעביר משחק סתם על מי מנוחות, ואז מגיע משום מקום ובהתקפה הראשונה של קרית שמונה במשחק השער של וויאם עמאשה. האמת? זה באמת שער שאפשר לומר עליו "אין מה לעשות, קורה". אמנם הכיסוי היה לקוי (אריק בנאדו שכנראה לא ישן יותר מדי לאחרונה), אבל עדיין - הגבהה, נגיחה מדוייקת ושער טקסטבוק פשוט. לא צריך לערוף על שער כזה ראשים.

על השער שהגיע כמה דקות לאחר פתיחת המחצית השנייה, לעומת זאת, צריך להכניס לכלא. מעין פאניקה לא ברורה (ובאופן כללי - יום לא משהו בכלל של חוליית ההגנה במכבי חיפה), שילוב של חוסר תיאום וחוסר מהירות ורפיון לא ברור. מה לעזאזל קרה שם? מה היה פשר הפרוזדור רחב הידיים שקיבלו שחקני קרית שמונה בלובי מלון "מרכז הרחבה" של מכבי חיפה?

זה שער מסוג שגורם לך לתפוס את הראש. מכבי חיפה מובילה, סופגת שניים בבית מקרית שמונה מנאיביות, חוסר תיאום ורעידות קלות באיזור הברכיים. דלי החלב קרוב מתמיד להישפך בבום על הדשא.

אלא שלליאור רפאלוב היו תכניות אחרות. בערך מאותו הרגע שבו ספגנו שער של נאיביות שהיה שובר אותנו בכל יום אחר לרסיסים, החליט מספר 10 בירוק שהוא לא מפסיד את המשחק הזה, לא משנה מה. זו אחריות, זו מנהיגות עם ביצים, ככה עושים את זה. ליאור רפאלוב מרוכז הוא, תקשיבו טוב ותפקחו את העיניים, השחקן הכי טוב בארץ. רק תנו לו לשחק בעמדה שלו ותנו לו את החופש. זה הכל.

גם רפאלוב וגם שאר שחקני מכבי חיפה הציגו לאחר השער השני את הכדורגל הטוב ביותר שראיתי השנה. ממנה ומכל קבוצה אחרת בארץ. התקפה רדפה התקפה, השחקנים דחפו בחמת זעם עוד ועוד את הכדור לאיזור הרחבה, כדורים שרקו מכל כיוון והשחקנים של קרית שמונה נראו חסרי אונים מול השצף קצף הזה.
בסופו של דבר הסכר הרעוע נפרץ והוביל לשער שוויון ענק ובישול קסום של ליאור רפאלוב לפיטבול מטבעון, מר תומר חמד. איזה פיניש נהדר, כדור שנשלח לפינה בעדינות שבה משכיבים תינוק לישון, מעורסל ברשת בשקט.

כמה שאוהבים לזלזל בהם, בילדים האלו. זה "טוחן שווארמות", זה "לא ברמה של מכבי חיפה", זה "אפס מאופס", כמה שאנחנו עצמנו אוהבים לגמד את הילדים שלנו. אפילו אני השתתפתי בחגיגת הזילזול הזו. אבל אם לומר את האמת, אני מעדיף לצאת למלחמה עם הילדים ה"זולים" והלא נוצצים האלו, שידממו בשביל מכבי חיפה ואחד בשביל השני גם מול אחווה עראבה מאשר עם פוזאיסטים שמתעניינים בעיקר באיפה הם ישחקו בעונה הבאה ובאים עם האף למעלה למשחקים.

אם נודה לאמת, היה עוד גורם משמעותי שניצח למכבי חיפה את המשחק: אתם. כל מי שבא והתיישב בקרית אליעזר בא לעבוד. פשוט ככה. כל הכבוד לקהל של מכבי חיפה שתמך בקבוצה שלו, ולא נשבר גם לאחר שער המהפך של קרית שמונה, אלא המשיך לעודד. אני מאוד מקווה שסוף סוף הבנתם, קהל יקר, גם את גודל השעה שלפנינו וגם מה הכוח שלכם כקהל. היום ראיתם עד כמה פירגון, דחיפה ועידוד הם כלי נשק שבאמצעותו מכבי חיפה הופכת להיות בלתי ניתנת לעצירה.
חברים - לא לעצור כאן! הקץ ל"לשבת, לשבת"! משימה הרת גורל וגדולה מאוד עומדת לפנינו, וכל אחד מאיתנו יצטרך למלא את החלק שלו בעידוד, טירוף ורבאק, רבאק, רבאק. עד הסוף, לא משנה מה.

מה שלצערי (הרב, אפילו) האט את המשחק ועצר את המומנטום היה הכניסה של יניב קטן. קטן הבטיח לנו שהוא טיפל בעצמו היטב בשבועות האחרונים ושהוא ישוב לאיתנו. בפועל, ראינו את אותו השחקן האיטי, החלש ותוקע ההתקפות שראינו במהלך כמעט כל העונה האחרונה. אני חוזר ואומר - יניב קטן הוא מהאהובים בשחקני מכבי חיפה בכל הזמנים, עליי באופן אישי לפחות, אבל כרגע זה נראה כאילו אין לו יותר מה לתת על הדשא לקבוצה. אלא אם יגיע שיפור משמעותי בכושר המשחק, ואני מאוד בספק אם זה יקרה, יניב קטן לא צריך לשחק יותר כדורגל במכבי חיפה. חד וחלק.

גם אלישע הצטרף ל"חגיגה" בדקות האחרונות, עם חילוף תמוה משהו של תומר חמד בדבלשווילי. במצב שבו קרית שמונה משתלטת על מרכז השדה ושני קשרי המרכז שלך נראים עייפים ומידלדלים כמו שקיות ניילון רטובות, צריך להכניס את ג'ון קולמה על מנת שיסייע בהפחתת הלחץ ואולי יקטע איזו רגל-שתיים בקשיחות. החילוף של חמד בלדו הותיר את מרכז השדה חדיר והותיר אותנו חנוקים לחלוטין מפאניקה בדקות האחרונות. חבל, כי עם חילופים נכונים, מכבי חיפה יכלה לשמר את השליטה במרכז השדה ולתרגם את היתרון הזה גם לעוד שערים. בינינו? לא כזה נורא. שלושת הנקודות האלו, של ההתלהבות והרעננות, זהות לשלושת הנקודות של הפאניקה והבעסה במשחק מול הפועל רמת גן. גם התוצאה.

לסיכום, כנראה שאורון גלבוע יודע טוב מאוד על מה הוא מדבר. עוד מיני אירוע לב מצטרף לשורה הארוכה של דומים לו מהשנה האחרונה, ומכבי חיפה מדלגת על מכשול מאוד מאוד משמעותי בדרך אל הקשת בענן, ועושה את זה בסטייל. רק תחשבו באיזה דאון היינו לפני שבועות מספר אחרי התבוסה בבלומפילד ותראו איך העניינים מסתובבים מהר.
ובשבוע הבא - הלפתן. איזה לפתן, קומפוט נעלי פקקים. אללה יסטור ולהקתו עוצרים בסיבוב ההופעות הארצי שלהם בנתניה. שאף אחד לא יבלבל וירדים אתכם עם פופוליסטיות וחרטה - שום דבר לא סגור, וכולכם זוכרים טוב מאוד מה קרה בקופסה בפעם הקודמת.
זה הזמן להמשיך את המומנטום, להגיע בהמוניכם לנתניה ולהתכונן לעוד התקף לב שקרב ובא אלינו.
דם, יזע ודמעות עד השנייה האחרונה - מי אמר "אבי לוזון" ולא קיבל?

ציונים:
דוידוביץ' 6 - לא אשם באף אחד משני השערים
בנאדו 4 - אשם בשניהם
פיליאבסקי 5 - מצויין ונוראי לסירוגין
משומר 4.5 - חלק מסויים בשער השני
טוואטחה 6.5 - איזה בישול ענק בשער הראשון!
סיידו 6.5 - טכני מאוד אבל עדיין רך מדי בתיקולים
בוקולי 4.5 - לא משחק לפנתיאון בלשון המעטה
גאדיר 4 - ראש בקיר, טייק 3342
רפאלוב 8 - המנהיג האמיתי של מכבי חיפה על המגרש
אזולאי 7 - שער ובישול, מה עוד נבקש
חמד 7 - הוסיף עוד שער ניצחון לאוסף

מחליפים:
קטן 4 - אותה גברת באותה אדרת
ורד 6 - הכניס אש לאגפים
לדו - היה שם בשבילנו

אלישע 5.5 - בגלל שני החילופים ההזויים.

ועוד קטנה לסיום:
צוות אתר MHFC כולו קם היום על הרגליים, מוחא כפיים ומצדיע לאיש הכי חכם שהכדורגל הישראלי אי פעם ראה.
מזל טוב, מר יעקב שחר, בהגיעך לגיל 70.
אנחנו מאחלים לך בריאות, אושר, עושר וכמובן -
שתמשיך לצחוק אחרון.
הלוואי.

ועוד אחת:
זה לא באמת קיזוז. אוהדי מכבי חיפה כל הזמן מסתכלים על הטבלה ומחלקים ב-2 כלקח מהעונה שעברה. איך אבא שלי אומר לי? "אל תתבאס על כך שאיבדת משהו שמעולם לא באמת היה לך"
שבוע טוב!