מכבי חיפה

"מכבי ת"א כל המשחק רצה אחרינו, ואנחנו נתנו את הקצב של המשחק כמו שהוא התאים לנו- והוא התאים לנו מהר וחזק" רוני לוי.

26/2/1994 יום שייזכר לדראון עולם.

17 שנים עברו, וגם כיום, אין אוהד שלא מכיר, שלא זוכר, שלא עובר בו רעד של התרגשות בזמן שהוא נזכר ב"משחק ההוא". קשה לתאר במילים את אשר התרחש באותו ערב מכונן בקריית אליעזר, אבל בכל זאת, ניסינו להוציא מחברי קפה MHFC (נדב מאיר, עופר בכר, אסף אדם ותמיר אלחיאני) מספר זיכרונות ותובנות על אותו יום מופלא שהיה חלק מעונה מופלאה לא פחות.
אז יאללה, חברים, קחו אותנו בחזרה לקריית אליעזר, 26 בפברואר, 1994.


באופן כללי, איך הייתה אותה עונה בעיניכם? מה ייחד את הקבוצה? מה עשה אותה לכ"כ טובה?
"היריבות ידעו בדיוק מה הולך לקרות ולא היה שום סיכוי שהם יכולים למנוע את זה."

נדב: מכבי של אותה עונה כבר הוכתרה כקבוצה הגדולה ביותר שהיתה אי פעם בכדורגל הישראלי, פשוט שילוב ואיזון מושלם בין גאונות (אייל), וירטואוזיות (רובן), עבודה שחורה (רוני לוי) ומלך שערים אחד שנולד לכבוש, לא חושב שאי פעם תהיה קבוצה שתשתווה לה, לא באיכות, לא בהתלהבות ובטח לא בהישגים (עונה שלמה ללא הפסד)

תמיר: מה שייחד את הקבוצה היה השילוב המנצח של שני עושי משחק וירטואוזים וחלוץ רעב לכיבושים באופן בלתי רגיל. כל זה, עם צוות מסייע מהטובים ביותר שהיו כאן, והגנה מטיטאניום מועשר. בדרך כלל, שני פליימייקרים זה מתכון לאסון, במקרה של אייל ורובן - זה היה אסון אך ורק מחוץ למגרש. בתוכו, זה היה וואחאד ששון.

עופר: עונת 93\94 היתה העונה הכי גדולה של קבוצה כלשהי בישראל. כשראית משחק של מכבי חיפה ידעת שאתה מגיע לקונצרט.
התיאום בקבוצה הזו היה מושלם, המהירות של ההתקפות היתה מדהימה וכ"כ הרבה פעמים ראינו את רוני לוי או קנדאורוב מוציאים כדור לקוסם שבלי להסתכל בכלל שולח עומק לאגף הימני, חזן מהיר כמו שד חורש באגף ומרים כדור על סרגל לאלון מזרחי שכובש. היריבות ידעו בדיוק מה הולך לקרות ולא היה שום סיכוי שהם יכולים למנוע את זה.

מה שהפך את העונה הזו לעוד יותר גדולה היתה היריבה שלנו, מכבי ת"א. נכון לאותה עונה (אולי מאז הם שיפרו את המאזן), מכבי ת"א נתנה את העונה הטובה ביותר בהיסטוריה שלה מבחינת צבירת נקודות ואחוזי הצלחה. העונה הכי טובה בהיסטוריה המפוארת שלהם הספיקה לה למקום השני, אחרי סנוקרת ונוק אאוט מוחץ שהיא חטפה מהירוקים.

אסף: עונה מהאגדות. היה תלכיד קבוצתי שהשלים אחד את השני ויצר קסם על הדשא. מכונה משומנת היטב שעוד לא נראה כמותה בכדורגל הישראלי.


"צעקתי כמו שרק ילד בן 12 יכול לצעוק." רובן דוהר.
(תמונה באדיבות האתר הרשמי)

בקצרה- מכבי חיפה ומכבי ת"א של אז לעומת אלו של היום:
" מכבי ת"א של אז היו הרבה יותר מפחידים- אובארוב, פולאקרוב,נועם שוהם, אמיר שלח- חבר'ה לא נחמדים "

נדב: מכבי ת"א נשארה כשהייתה, קבוצה שמלאה בעצמה, מקדשת את הניצחון ולא את הדרך, תחושת העליונות עדיין שם, למרות שההגמוניה כבר מזמן מזמן עברה צפונה לכרמל... הכדורגל שלהם אף פעם לא היה מדהים במיוחד, לא סתם הם זכו לכינוי הגנאי "גרמנים", תמיד הם היו קודם כל יעילים, רק אח"כ מלהיבים.

ואנחנו? האתוס של מכבי ההתקפית הלך והתפוגג עם הזמן ונשאר נטוע עמוק רק בלבבם של קהל האוהדים הותיק, שראה את רובן ואייל מלהטטים בקריית אליעזר, היום, ע"פ מאמן מכבי חיפה בימים אלה, הפכנו לקבוצה "יעילה" (איכס), כזאת שעושה את המינימום ההכרחי על מנת להשיג את התוצאה, אבל לשמחתי, הקהל נשאר בשלו, לנו חשובה הדרך לא פחות מהמטרה, ועליה, גם אם לפעמים נדמה שאנו דון קישוטים וסנשו פנצ'ים שנלחמים בטחנות הרוח, אנחנו לא מתכוונים לוותר.


עופר: הדומה - שתיים מהקבוצות הטובות בארץ, השאיפות הן כל התארים. השונה - היום ברור שמדובר ב-2 המועדונים הגדולים בארץ, דבר שלא היה ברור בזמנו כשלמכבי חיפה לא היה כזה ארון תארים עמוס.
אז מכבי ת"א התבססה על שחקני נוער (האחים ברומר, האחים נחמן וכל שאר הגועל נפש) והיום היא מתבססת על רכש במיליונים (והתוצאות אגב, פחות טובות).
והכדורגל, הכדורגל שונה לחלוטין, המשחק היום הוא הרבה יותר קצבי והרבה הרבה הרבה יותר פיזי. לצערי זה גרם לכדורגל להיות הרבה פחות טכני אטרקטיבי ומלהיב.

תמיר: מכבי חיפה היא מועדון הכדורגל היחיד בישראל, כשכל השאר הן קבוצות. מכבי ת"א עושה את כל מה שהיא יכולה כדי להפוך למכבי חיפה, רק שהיא עושה את זה באיחור של עשר שנים. מה שאומר שהשפיות תגיע לשם כנראה עוד עשור.

אסף: מכבי ת"א של אז היו הרבה יותר מפחידים- אובארוב, פולאקרוב,נועם שוהם, אמיר שלח- חבר'ה לא נחמדים. אנחנו היינו אימפריה בהתהוות, כיום אנחנו אימפריה לכל דבר.


צפו בכתבה של ערוץ הספורט על דו קרב הענקים בקריית אליעזר

מכבי ת"א של אותה עונה - קווים לדמותה :
"אימפריית הרשע."

עופר: קבוצה סופר חזקה. אחת הקבוצות הכי טובות בהיסטוריה של המועדון המחליא הזה אם לא הטובה מכולן. נועם שוהם היה הגנרל במרכז המגרש וסידר קישור עם שחקנים כמו נימני וזוהר. בהגנה היו להם צמד בלמים נהדר, ברומר ופולוקארוב, בשער את אובארוב, באמת קבוצה מאוזנת ומצוינת. ההבדל הוא שבניגוד לנוצצים מהכרמל, הם היו הרבה פחות אטרקטיבים והרבה יותר מלוכלכים ומטונפים.

תמיר: קבוצה שבכל עונה אחרת הייתה לוקחת אליפות. בערך כמו ריאל מדריד של ימינו. חבורה של רמאים מצחינים שלא בחלו באמצעים מבית מדרשו של עמנואל אופיר (רומן פץ, נגיד?) כדי לקחת נקודות ולפגוע ביריבות. מזל שמולם עמדה באותה העונה התפוצצות אינטרגלקטית של אבק כוכבים ויעילות.

אסף: אימפריית הרשע. הייתה יריבות מטורפת בין שני המועדונים לאורך כל העונה. שתי הקבוצות דרסו את כל מי שמסביב והיה ברור שזה יגמר בדו קרב בנינו. סיבוב לפני כן נפגשנו בר"ג שהיה כמעט מלא, האווירון הורחק דקה שניה אחרי שנגח לאיציק זוהר בפרצוף, הצהובים הישוו מגול בנבדל של אבי כהן- סבי אלנקווה היה הקוון- לא נשכח ולא נסלח!


מה הזיכרון הכי חזק שלכם מאותו משחק?
"אוי הגול של רובן, בכל 50 שנותיו (פלוס מינוס), סבא אליעזר לא היה קרוב מעולם לקריסה כמו שהוא היה קרוב לאחר אותו גול."

עופר:אני מניח שהתשובה הנפוצה תהיה הגול של עטר, אז מבחינתי זה דווקא השערים של גצקו וגלאם, עם מסירות האומן של אייל ובמיוחד של קנדאורוב שנתן פס על איזה 70 מטר. מדהים.

אסף : "אייל ברקוביץ'- דקה תשעית". אבי רצון שר שירי הלל לרובן, המסירה של קנדאורוב הגאון, כל הכרמל רעד וברקע אני, שלא כל כך מעכל את מה שמתרחש. צמרמורת שנמשכת עד היום הזה.

נדב: לי כל גול נושא מזכרת...אבל הגול של רובן, אוי הגול של רובן, בכל 50 שנותיו (פלוס מינוס), סבא אליעזר לא היה קרוב מעולם לקריסה כמו שהוא היה קרוב לאחר אותו גול.


היכן ראיתם אותו? איך הייתה האווירה, מה עבר עליכם?
"אחרי השער של ראובן עטר, מכבי חיפה הפכה לקעקוע על הלב"

אסף: אני זוכר שלא כ"כ האמנתי למה שראו עייני. הייתה כזאת יריבות עצומה בין המועדונים וכל מה שהתרחש באותו הערב היה טוב מדי בכדי להיות אמיתי. ראיתי את המשחק בבית, ובמחצית השנייה, כשהיה 0-3 לנו העברתי לערוץ אחר מפחד שמכבי ת"א תשווה.

תמיר: זה היה המשחק המלא הראשון שראיתי בחיים שלי. ראיתי אותו בבית של סבא וסבתא, עם אבא ודודים מסביבי. עד לאותו המשחק בכלל לא אהבתי כדורגל. אחרי השער של ראובן עטר, מכבי חיפה הפכה לקעקוע על הלב. אקיצר, אני אוהד נצחונות…

עופר: ראיתי את המשחק בטלוויזיה בבית, אני זוכר שזה היה בפורים ו"הברזתי" מהמסיבה שארגנו לנו לפורים. לא הצטערתי לרגע, צעקתי כמו שרק ילד בן 12 יכול לצעוק.


האם הוא המשחק "הגדול ביותר" לדעתכם?
"זו היתה תצוגת תכלית של הקבוצה הכי גדולה בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי."

תמיר: כן. בעיקר בגלל החשיבות הסמלית שלו. משחקים טובים יותר היו ברבות השנים מבחינת רמה, אבל לא מבחינת ה"וואוו" הזה שרחש לי בבטן.

נדב: ללא ספק, משחק שהפך למיתוס, לטאבו, לחלק מהDNA של מכבי חיפה.

עופר: אני תמיד מעדיף דרמה על נוק אאוט, אבל התשובה היא כן. זו היתה תצוגת תכלית של הקבוצה הכי גדולה בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי.


מה החשיבות שלו עבור המועדון?
"מפץ גדול שאחריו, שום דבר לא היה כשהיה"

עופר: בראיה היסטורית, אני חושב שהמשחק הזה הרבה יותר חשוב לנו מאשר למועדון. אני חושב שאם המשחק היה נגמר 0-1 קטן, לא היה משתנה שום דבר מהותי ועדיין היינו היום בדיוק באותה סירה. החשיבות היא בעיקר בשביל האוהדים, אין דבר יותר מספק מלהשפיל את מכבי ת"א.

נדב: מעבר ליוקרה המקצועית, הניצחון הזה סימל בעיקר את העברת השרביט וההגמוניה מתל אביב צפונה לחיפה, למעשה מאז אותו משחק מכבי חיפה הפכה להיות האימפריה של הכדורגל הישראלי.

אסף : מקור השראה לכל לובש ירוק- על הדשא ועל היציע. משחק שנהפך לסמל, מיתוס וחלק מהותי מהזהות של המועדון שלנו. ה- 0-5 ייזכר לעולם ועד.

תמיר: הוא הסמל האולטימטיבי להרמת הראש מול המרכז השחצני והשבע ותחילת תקומתה של האימפריה מהפריפריה. זה מפץ גדול שאחריו, שום דבר לא היה כשהיה. אמנם לקחנו אליפויות, אבל רק ההשפלה הזו, הסירוס, של מי שנחשבה עד לאותו משחק לקבוצה טובה יותר(!) היא זו שהחדירה את התודעה לבואה של אימפריה ירוקה בעצמותיהם של כל התל אביביים באשר הם. ניצחון של יופי מוחלט על שחצנות וגועל נפש.

יש שטוענים שהעונה הזאת (93/4) בכלל והמשחק ההוא בפרט, בדיעבד, "מזיקים"- הרי האוהדים משווים כל קבוצה שבאה אחריה אליה, היא העלתה את רמת הציפיות לדרגה כמעט בלתי אפשרית, כולם רוצים עוד "93/4", עוד ברקוביץ', אווירון, עטר וכו'...
מנגד, יש טוענים שהיא "מגדלור", שהיא סייעה לייצר את האתוס ההתקפי של המועדון- אתוס שהוא מוצדק, שהיא הפכה אותנו לאימפריה שאנחנו כיום וכיוב'... קיצר- מה דעתכם?

"כל מה שצריך לעשות זה להזכר, לחייך ולהגיד "איזה כיף שזכיתי לראות את זה"

עופר: אני לא מסכים עם האתוס ההתקפי של מכבי חיפה. לדעתי זו המצאה שלא מתבססת על יותר מדי. הרי מכבי חיפה שיחקה כדורגל שוטף, התקפי, אותו כדורגל שאנשים מדברים עליו בערגה כזו, אולי ב-4 שנים מאז שאני עוקב אחריה (מעל ל-20 שנים), מדובר על פחות מ-20% מהזמן, בשאר הזמן מדובר על קבוצה שלרוב היא טובה מאוד ואפילו מצוינת, אבל לא נוצצת כמו אז.

נכון, זה כיף להתרפק על העבר, להזכר ולהתגעגע, אבל אני לא חושב שניתן להשליך מזה משהו על היום. אני חושב שלקחת את המשחק הזה, שהכדורגל היה שונה לחלוטין, כמו גם פערי הרמות (במיוחד טקטית, צפרירים חולון של 93\94 מקבלת בראש מסכנין של היום), ולהשליך ממנו משהו על היום זה לא נכון. כל מה שצריך לעשות זה להזכר, לחייך ולהגיד "איזה כיף שזכיתי לראות את זה".

תמיר: אין תשובה מוחלטת. אנשים מאמינים שכל עונת אליפות שבה אנחנו לא מנצחים 6-0 כל משחק היא פשע וחטא, וזו בהחלט תולדה של העונה הקסומה ההיא. מצד שני, זה בהחלט הפך לסימן ולמופת שיש לשאוף אליו כשחקן וכמועדון.


האם העונה ההיא באמת הייתה כ"כ גדולה- או שהנוסטלגיה הפכה אותה למיתוס. כלומר האם באמת היינו כ"כ טובים, או שהיה גם מעורב הרבה מזל (במשחק ההוא למשל- בעטנו 6 בעיטות לשער), ליגה חלשה וכו'.

"לא מיתוס ולא נעליים. "

עופר: במקרה הזה התשובה היא לחלוטין כן. מכבי חיפה של 93\94 היתה קבוצה ענקית, כל משחק היה חוויה. במשחק ההוא אולי בעטנו 6 פעמים לשער, אבל אני מניח שמכבי ת"א של אותה עונה קיבלה 6 בעיטות לשער בממוצע בערך בחודש, לא במשחק. חילקנו חמישיות על ימין ועל שמאל, כמות המצבים שהגענו אליהם באותה עונה היתה פשוט אסטונומית. ליגה חלשה זה תרוץ שתמיד רלוונטי: הליגה תמיד חלשה, זה ממש לא סותר את זה שמכבי חיפה היתה ענקית.

תמיר: לא מיתוס ולא נעליים. זו הייתה קבוצה שלחלוטין הקדימה את זמנה. כדורגל סופר אינטליגנטי בהתקפה ובהגנה, וירטואוזים שלא נראו כמותם עד היום דוגמת אייל ורובן. הם טסו על המגרש ורצו 90 דקות בתקופה שבה המשחק בארץ שוחק בהליכה. כל היופי היה שבעטנו 6 בעיטות לשער במשחק הזה. לא היינו צריכים יותר. חדות קטלנית. מה שמאוד חסר, נגיד, לקבוצה של היום.

אסף : ממש לא. מדובר בעונה מ-ט-ו-ר-פ-ת במובן הכי מטורף של המילה, תנחומיי לכל אלו שלא זכו להיות עדים לה. הייתי משתמש בביטוי "אין דברים כאלה" אבל אני לא נוהג לעשות כך.


שילוב של מחלת נפש קשה עם טכניקה ובעיטה, סרגיי.
(תמונה באדיבות האתר הרשמי.)


שלושה שחקנים מאז שהיית מביא לקבוצה של היום ומדוע
"נו באמת, נו באמת..."

אסף אדם:אייל- לא חושב שצריך הסבר. אווירון- אותו כנ"ל. מתלבט בין רובן לקנדאורוב- אפשר את שניהם?

תמיר: האווירון - כי אנחנו צריכים חלוץ! סרגיי קנדאורוב, כי הוא קשר 50:50 אולטימטיבי שמשלב מחלת נפש קשה עם טכניקה ובעיטה, וכמובן הקוסם כי הוא קוסם. וגם את רובן. ואלון חזן.

עופר:אייל ברקוביץ' - כי הוא אייל ברקוביץ'. סרגיי קנדאורוב - כי דינמו כזה במרכז המגרש ישדרג אותנו פלאים.אלון מזרחי - החלוץ הכי טוב שהיה כאן.

נדב:נו באמת, נו באמת...אייל - שילוב מדהים של גאונות צרופה, אהבת המשחק וחוצפה ישראלית חיובית.רובן - וירטואוזיות אדירה, צניעות נדירה וגולים מהסרטים. אווירון - הוא לא שחקן, הוא מלך שערים.


יש שחקנים מהסגל הנוכחי שיכולים להשתלב בסגל ההוא?
"מאד קשה לדמיין את הקבוצה של 93/94 עם שחקנים אחרים / נוספים, עזבו קשה לדמיין...לא רוצה לדמיין!"

עופר:אני חושב שניר דוידוביץ' עולה על רפי כהן, שמשומר עולה על איתן אהרוני (שיחק רוב העונה מגן ימני כשגם אלון חרזי שיחק לא מעט), בנאדו עולה על מרקו בלבול, מסיללה עולה על משה גלאם. בקיצור, בהגנה יש מה לשפר ויש מקום לשחקנים שלנו מהתקופה הנוכחית, בקישור ובהתקפה לא

תמיר: מסיללה במקום משה גלאם, דוידוביץ', גם במצבו הנוכחי, במקום רפי כהן השוער האפסי, קטן וגולסה לרוטציה בספסל. כל השאר (בינתיים) יכולים מקסימום להיות מביאי כדורים.

נדב: נראה לי שדוידוביץ' טוב יותר מרפי כהן... בגדול, אני מאמין שיש כמה שחקנים שהיו יכולים להשתלב, אבל מאד קשה לדמיין את הקבוצה של 93/94 עם שחקנים אחרים / נוספים, עזבו קשה לדמיין...לא רוצה לדמיין!


אלישע או שפיגל, את מי אתם מעדיפים?

תמיר: אברם גרנט.

עופר: שלמה שרף.

אסף : ויקו חדד.

נדב: שני עולמות נפרדים ומנוגדים, האחד לבבי, נחמד, אהוד ואהוב ע"י הסביבה, אבל מוגבל מקצועית, האחר פריק של מספרים, ידען כדורגל משכמו ומעלה, עם קלסרים מסודרים של שיטות וטקטיקות, אבל וואלה, חרא של בנאדם ("הכלב שלי יותר חכם ממך"), בגדול, אני מאמין שכל מאמן שנשאר במכבי שניה אחת יותר מדי, משניא וממאיס את עצמו על הקהל (לתשומת ליבו של הקורא א. לוי


יאללה, יצאתם שנונים... אז, לסיום, בלי לנחס, האם יש סיכוי שעונה כזאת, שמשחק כזה, יחזרו?
"יש סיכוי שהביטלס יתאחדו?

נדב:מי יודע, אולי בעוד כמה שנים תשאל השאלה "איפה היית ומה עשית ב28.2.11" ...

עופר:עונה כזו כנראה כבר לא תחזור, הכדורגל היום הרבה יותר קשה כפי שציינתי.משחק כזה? בוודאי שיש סיכוי. כבר התקרבנו לזה לא פעם.

אסף: יש סיכוי שהביטלס יתאחדו? אבל וואלה, מי יודע, אנחנו מאמינים בני מאמינים...

תמיר: תמיד. לא היינו רחוקים מזה בהרבה אפילו השנה. בנוגע לעונה? עם האינטנסיביות של הכדורגל שמתגברת והכישרון שמתנמך, לא רואה את זה קורה שוב. אל תשכחו שהיום שחקני כדורגל משחקים הרבה יותר משחקים, כך שיש יותר סיכוי שימעדו ויאבדו ריכוז במקומות נקודתיים פה ושם.

תודה רבה לחברי הפרלמנט, אתם יכולים לחזור לשחק שש בש בשקט, לפחות עד המשחק בבלומפילד...

אם כך, ועם או בלי קשר למשחק העונה שבאופק, ניסינו לתת לכם לטעום מעט מהמשחק ההוא, בהשראת "והגדת לבנך" ולמען הדורות הבאים...זובין מהטה אמר פעם שגם כאשר ייחרב העולם, הסימפוניה התשעית של בטהובן תשאר לעולם. ובהתאם, גם ביום שבו (אם יבוא) ולא יישאר מהכדורגל הישראלי דבר, הסימפוניה החמישית של העשרים ושש בפברואר אלף תשע מאות תשעים וארבע תחייה לנצח.