מכבי חיפה

זהו, זה נגמר, הגיע הזמן לקפל את השמשיות, לגלגל את המגבות, לקבור את בגד הים עמוק עמוק בארון ולהוציא מהארון את החולצה הירוקה הדהויה, הצעיף הנוסטלגי שמלווה אותך כבר שנים ארוכות ולהכין את נפשך, גופך ורוחך לעונת המשחקים הבאה עלינו לטובה, המאיימת להיות העונה הארוכה, המתישה והמעייפת ביותר שידע הכדורגל הישראלי, (לאו דווקא מבחינה פיזית) זהו, זה נגמר, פיניטו לה חופש, סוף על הפגרה, הדקו ת'חגורות, טיסת 2009-2010 יוצאת לדרך...

אז אחרי העונה שעברה, בה נופצו כל הספקולציות של תחילת העונה, עם ההתמוטטות של הירושלמים, הקריסה של הצהובים מתל אביב והפריחה המחודשת של הקטר הירוק, שהסתיימה עם דובדבן בדמות כתר אליפות 11 במספר, האם יש מישהו שבאמת מוכן להמר מה יקרה בעונה הקרובה?

אני מוכן – אבל מטעמי מנחוס, אני אשמור ברשותכם את ההימור שלי לעצמי, אבל מתוקף העובדה שאני מסתיר אותו, אתם כבר יכולים לנחש על מה אני מהמר.

מכבי חיפה מגיעה לעונה הזו אחרי קיץ די קפריזי וסכיזופרני.
מצד אחד – מנומנם ושקט מבחינה תקשורתית, בלי הצהרות מפוצצות, בלי לכלוכים בעילום שם ובלי בלאגן, נכון שעל הנייר, נראה שהסגל נחלש, שוחררו מס' לא מצומצם של שחקנים, בעיקר שחקני עומק המרפדים את הסגל, ובמקומם הובאו שני זרים, חלוץ "9" כמו שהתרגלנו לקרוא לו ובלם פורטוגזי שאנו עדיין תוהים על קנקנו, נכון שחיכינו כל הקיץ לאיזה רכש מפוצץ בדמות אלירן עטר, ברק יצחקי או איזה קשר שמאלי זר ברמה גבוהה, אבל מכבי בחרה ללכת בדרכה שלה, בשקט שלה, בעשייה (או בחוסר העשייה) שלה, עם רכש נקודתי במקומות אסטרטגיים ובלי יותר מדי "הו-הא".
נכון שאת האוהדים השקט הזה מאכזב, ציפינו לראות את הקבוצה מתחזקת ומרחיבה את הסגל שלה יותר ממה שנעשה, בייחוד לאור ההזדמנות-האולי-בלתי-חוזרת להגיע לליגת האלופות (וד"ש למישל פלאטיני), אבל אני אופטימי מטבעי, סומך על אנשי המקצוע במועדון ונותן להם את הקרדיט, לפחות עד שיוכח ההיפך.

מצד שני – קיץ חם בקריית אליעזר, כבר באמצע יולי מצאנו את עצמנו שוב בטריבונות הלוהטות של סבא אליזער, מנחיתים שישייה על הראש של הצפון אירים החביבים, אח"כ חזרנו מקבר של 30 מטר ו3 שערים מול הקזאחים המזיעים, כ"כ הרבה שמחה, כ"כ הרבה אמוציות, אנרגיות מרטיטות וחוויות בלתי נשכחות נושא עימו הקיץ הזה, שבאמת קשה לבוא בטענות לגבי התנהלות המועדון מאחורי הקלעים...

ועכשיו, אחרי שסיכמנו בקצרה את הקיץ שעבר עלינו, הגיע הזמן לסמן את המטרות של העונה:

מטרה 1- בראש ובראשונה, להפנות את כל המאשבים, האנרגיות והכוונה למטרה הכי חשובה, אליפות 12 במספר, כי עם כל הכבוד לאירופה, הלחם והחמאה שלנו היא קודם כל הליגה, אותי באופן אישי, אליפות או גביע, דווקא כאן בביצה המקומית שלנו, הרבה יותר מרגשים (לטווח הארוך) מאשר הבלחות כאלה ואחרות באירופה.

מטרה 2 – כמובן, הצלחה באירופה, אמנם אני כותב את המילים האלה ערב המשחק הראשון מול האוסטרים עם הכנפיים, אבל דבר אחד בטוח, עונה אירופאית, בין אם בליגת האלופות (אינשאללללללה) או בין אם בליגה האירופאית (גביע אופ"א הי"ד) מובטחת לנו.
מכבי ידועה בכך שלא משנה דבר, את הסחורה באירופה היא תספק, ההיסטוריה, המסורת, ההתנהלות והמכוונות למטרה מבטיחות דבר אחד – לא ניפול מאף יריב, לא נושפל ולא נובס, ניתן את כל כולנו, "לא נבייש את הפירמה" ונוסיף עוד כמה רגעים בלתי נשכחים לפנתיאון הבינלאומי שלנו.

מטרה 3 – שוב, כמו בעונה שעברה, קידום שחקני הבית והפיכת המועדון להכי ירוק שאפשר!
אייל גולסה, מוחא גדיר, טאלב טווטחה וגם ישראל זגורי, כולם יקבלו העונה דקות, חלקם אף הפכו לחלק אינטגרלי מהקבוצה עוד בעונה שעברה ובתחילת הקמפיין האירופי העונה, המטרה היא לשלב אותם כמה שיותר, על מנת שיהוו את שלד הקבוצה בשנים הבאות יחד עם עוד שחקני בית יקרים כמו ניר, יניב, דקל, ליאור ובירם.

מטרה 4 – ובעיני החשובה ביותר, לגרום הנאה לקהל.
נכון, בעונה שעברה התחלנו עם כדורגל תוסס ושמח שלאט לאט הלך ודעך, עד לרמות ממש בלתי נסבלות, אז אפשר לקחת את העונה שעברה כעונת התחברות, העליות והירידות התקבלו עוד איכשהו בהבנה שהקבוצה צעירה וחדשה שפתאום מצאה את עצמו במירוץ לאליפות וזה בא על חשבון כדורגל טוב.

העונה זה כבר לא יעבור בשתיקה.
הקהל הירוק יודע מה הוא רוצה, וזה קודם כל הנאה, אחר כך לחימה ורק אחר כך דורש את מבחן התוצאה.


ביום שבת פותחים עוד עונה, עמוסה, מעייפת וארוכה, הפור נפל על הפועל עכו, "קבוצת הבת" שלנו, תבואו, יהיה אחלה.

עונת 2009/2010 מתחילה, הדקו ת'חגורות, אנחנו ממריאים, וזו הולכת להיות טיסה ארוכה ארוכההההה.