מכבי חיפה

דבר כזה לא ראיתי מימיי, שריקת סיום בקריית אליעזר, הקבוצה הביתית יורדת מנוצחת, 14,000 ירוקים ביציעים עומדים ומריעים, כועסים, כואבים, עצבניים, אבל, וזה אבל גדול, מפוצצים בגאווה.

הנה, בפחות מ30 מילים הצלחתי לסכם את מה שהיה לנו ב"משחק העונה" בין מכבי חיפה לבין מכבי "קו בר-לב" נתניה.

יום שני, כשעה לפני פתיחת המשחק, כבר בשעה זו נראה קריית אליעזר מלא יותר ממה שנראה ברוב שנותיו של רוני לוי, הקהל גודש את היציעים, מבט חטוף ליציע 5 ב´ מגלה כי היציע כבר מפוצץ ומוכן לפעולה, 9-10 עמוס בירוקים, יציע 1 מתמלא לאיטו, את 13-14 לא ראיתי ממקום מושבי הקבוע בג´, אבל לא היה ספק שהוא מלא, היי, אפילו יושבי הגג הקדימו ומילאו את היציע דקות ארוכות לפני שריקת הפתיחה, אווירה מצויינת, שירת האוהדים החלה מג´, המשיכה ב5 א´ וכמובן התפשטה בכל האיצטדיון, הדבוקה הצהובה-שחורה בשערים 6-8 החלה גם כן לתת את קולה (ופה גם המקום להגיד שאפו לאוהדי נתניה על הכמות), לא חושב שהיה אוהד אחד באיצטדיון שלא התבלבל לרגע וחשב שמדובר במשחק של מכבי-בית"ר, אווירה מצויינת אמרתי? התכוונתי מחשמלת.

יש הרגשה טובה באוויר, אפילו קצת זחיחות ויוהרה, אבל אי אפשר להאשים אותנו, פשוט כיף לנו העונה, כדורגל התקפי, שמח, יצירתי והמון אנרגיות חיוביות שמן הסתם משליכות גם על הקהל, "אין מצב שלא מנצחים היום" אמרתי לעצמי, באמת שזה מה שהיה חשוב לי ביותר באותו הרגע, 3 הנקודות ובריחה לדולקת אחרינו, לא עלתה בראשי האפשרות להפסד, אפילו לא לתיקו, לא האמנתי שזה יקרה.
זה קרה.
3-2 לנתניה, שיכול היה בקלות להסתיים גם ב6-3 למארחים, אבל לא בסיכום המקצועי עסקינן (ידידי עומר דוסטרי עושה זאת מספיק טוב) אלא בצד ההווייתי, ומפה מגיעה הבשורה, כ"כ הרבה זמן דובר על הקהל המפונק של מכבי חיפה, זה שגם אחרי 5 אליפויות ב6 שנים לא בא על סיפוקו, זה שתמיד יהיה לו על מה להתלונן וזה שתמיד "לא מממש את הפוטנציאל"...

ואנחנו? אנחנו מצידנו תמיד טענו, כמו תקליט שבור, שבמידה ונראה קבוצה לוחמת על המגרש, שנראה את מכבי משחקת כדורגל התקפי, שנראה מחוייבות, רצון, הקרבה ומלחמה, נגיב בהתאם, והגבנו, הו הו איך הגבנו, תצוגת קהל יוצאת מגדר הרגיל, כמות אדירה, מעורבות מלאה במתנהל על כר הדשא ומעל הכל, תמיכה גם ברגעים הקשים – פה אנחנו נמדדים ונבחנים ידידיי, אני שמח לבשר לכם שהציון שלנו הוא לא 10 מתוך 10, אלא 500 מתוך 10 – כל הכבוד לכל אחד ואחד מהירוקים ביציעי קריית אליעזר, אתם יכולים לקום בבוקר, להביט במראה ולאהוב את מה שאתם רואים – הרווחתם את זה ביושר.
כמו שכבר הזכרתי, היה חשוב לי לנצח, מאד חשוב, אבל לאור המתרחש על הדשא, הניצחון הפך לדבר זניח, הדרך, כמו שתמיד ידעתי, לא פחות חשובה.
אז אמנם לא ניצחנו, אבל ללא ספק – הדרך שלנו ניצחה וזה דבר שיותר חשוב לי מ3 נקודות.

ובכל זאת, קטנה לגבי נתניה, או בשמה הרשמי "עלי לותר ו11 השודדים", הכל כבר נאמר, שודדים, גנבים, גזלנים, מגעילים, גרמנים, בונקריסטיים, שטראוברים, כדורגל של קבוצת תחתית בליגה שישית באנדורה ועוד כהנה וכהנה קומפלימנטים, אני יכול לומר רק דבר אחד, למתיאוס, ליאמר, לקובי בלדב, ללירן שטרואבר, לאיתי שכטר, לאלמוג כהן ולכ2000 צהובים שחורים, אם היו אומרים לי שמכבי תיקח אליפות עם כדורגל כזה, עם גישה כזאת תבוסתנית, עם הצגות כאלה וחוסר ספורטיביות שכזה, הייתי אומר "לא תודה" ומעדיף להיות שותף למאבקי ירידה עד הרגע האחרון – מכבי נתניה – אתם גועל נפש, המיץ של הזבל, הבלון שלכם התנפח יתר על המידה והוא עוד יתפוצץ...ואז תחזרו למימדים האמיתיים שלכם, עם 2000 צופים במשחק בית ו300 אוהדים שילוו אתכם למשחקי החוץ – כי אין מה לעשות, אתם קבוצה קטנה, נצחון בקריית אליעזר, עם כל הכבוד והיוקרה – לא ישנה זאת.

ולסיום – תודות לסיכום
תודה
תודה לך מכבי
תודה על משחק עם המון רגש
תודה על משחק עם המון מחוייבות
תודה על זה שהזכרת לי מי את ולמה אני כל כך אוהב אותך
תודה על זה שגרמת לכולנו להוכיח לכולם מי באמת הקהל הטוב בארץ
תודה לשחקנים על הרצון והלחימה
תודה להם על כך שבסיום המשחק הם לא ברחו להסתגר בחדר ההלבשה אלא הודו לקהל שלהם
תודה להם על זה שהם באמת לקחו את ההפסד הזה באופן קשה, היה קל להבחין בזה
תודה גדולה לאלישע על זה שיש לו ביצים של בת יענה ולב של אריה – אני אוהב אותך, אתה ת-פ-ו-ר על מכבי
ותודה אחרונה וענקית לכל אחד ואחד מהנוכחים ביום ב´ האחרון בקריית אליעזר, אני אוהב אתכם ויותר מזה, אני גאה בכם, גאה להיות חלק מהקהל הזה, גאה להיות חלק מההוויה הזו...
גאה להיות מכבי חיפה.