מכבי חיפה

פרופורציה:
ההפסד הזה היה חייב להגיע במחזור זה או אחר. בואו נהיה ריאלים – מכבי חיפה לא קבוצה מושלמת ורחוקה מזה. מצד שני, הירוקים הם הקבוצה המלהיבה ביותר העונה בליגת העל (כן, יש פה יותר מרמז עבה בקשר לחולשת הקבוצות בישראל).
אז למה פרופורציות אם מכבי חיפה היא הקבוצה המלהיבה בליגה, אם מכבי חיפה נמצאת (או הייתה לפחות..? את זה נראה ביום שבת מול קריית שמונה) במומנטום אדיר, ואם 14,000 ירוקים צבעו את האצטדיון ולא הפסיקו לעודד?
מהסיבה הפשוטה – בתחילת העונה הצהירו בצוות המקצועי שהעונה, אליפות היא לא המטרה העיקרית. כן, נילחם בצמרת. כן, נשתף צעירים שחקני בית. כן, אולי יכולה להיות הפתעה.. אבל בשום פנים ואופן לא נדרוס את הליגה.
מכבי חיפה נמצאת בתהליך של בנייה, עדיין, שהתחיל מלפני שנה, אולי אפילו שנתיים. תהליך כזה לוקח זמן וטומן בחובו גם רגעים לא נעימים – נכון, הפסדים...
ולא, לא צריך להתבייש. מכבי חיפה הפסידה לקבוצה טובה, עם ההגנה הטובה בליגה שרצה כבר שלוש שנים ביחד, קבוצה ממושמעת טקטית בצורה בלתי רגילה, בעלת הכושר הגופני הטוב בארץ, עם מאמן שהיה שחקן ברמה העולמית הגבוהה ביותר. והשוער הכי מעצבן בארץ.
ולמרות זאת, למרות ההפסד הכואב, בבית, לעיניי אצטדיון מפוצץ בירוק, כשבראש האוהדים היקרים לא חולפת אפילו האפשרות לתיקו – למרות כל זאת, אפשר וצריך להיות אופטימיים.

אופטימיות קוסמית:
כפי שעד עכשיו לא קפצו יותר מדיי גבוה בקבוצה, כך גם לא צריך להוריד את הראש נמוך מדיי.
עד עכשיו, תכנית המועדון מתקדמת בקצב טוב, בצורה נהדרת ואפילו מפתיעה ובמתכונת בריאה של שילוב צעירים ושחקני בית שיובילו את הקבוצה בשנים הבאות.
ההפסד הביתי לנתניה אמנם איבד לקבוצה שלוש נקודות יקרות, אך הראה את האופי האחר, השונה, שיש לקובצה העונה, בניגוד לשנתיים האחרונות.
הקהל לא הפסיק לדחוף ולקרוא בשמו של אלישע לוי, גם בסיום המשחק. אני לא חושב שיש לזה אח ורע בארץ, שקבוצה מפסידה והקהל שלה עומד ומוחא כפיים במשך דקה שלמה. הפסדנו, אבל את האמת שניצחנו..
ארבעה עשר אלף ירוקים קראו לקבוצה "לבוא לפה", עודדו ותמכו במפגן רגשות עוצמתי שלא נראה בליגה שלנו כבר הרבה מאוד זמן.
האוהדים לא טיפשים. הם יודעים מתי להעריך, הם יודעים מתי הקבוצה מתאמצת, נלחמת ונותנת יותר מאמה אחוז, יורקת דם על המגרש, מנסה בכוח. ויש רגעים שהכדור מפספס בסנטימטר, שהמסירות האחרונות פוגעות בשפיץ של הנעל היריב, שהשוער שמנגד פתאום מתחפש לקסיאס, שהכול הולך הפוך.וכך קרה אמש, במשחק מול נתניה.ולמרות ובגלל העובדה הנ"ל, אפשר להיות אופטימיים – בגלל המשחק הטוב והשוטף של הקבוצה, בגלל המלחמה של השחקנים, בגלל הרצון והרעב של אלישע לוי, בגלל הדחיפה העצומה מהאוהדים. הקהל ניצח, הקבוצה ניצחה, המאמן ניצח והבעלים ניצח.

ניצחון:
נעזוב לרגע את ההפסד בצד. אני ובוודאי גם אתם – ותקנו אותי אם אני טועה, לא זוכר מתי מאמן ירוק הכניס כל כך הרבה כלים התקפיים למגרש על מנת למצח בכל מחיר.בשנתיים האחרונות היינו רגילים לראות מגן מוחלף במגן, קשר אחורי מוחלף בקשר אחורי וכן הלאה. במצב של 3-1 ליריב, הקבוצה הייתה מתגוננת יותר ויותר במקום לדחוף קדימה, בגלל הפחד מפירוק והחילופים שאותתו על רגשי נחיתות.ואמש, הכול מתהפך. הכדורגל ההתקפי חוזר דווקא ברגעים קשים, דווקא ברגעים שלא הולך.לאחר ששכטר, מנשה וחיימוביץ´ הוליכו את הצהובים מנתניה ליתרון מפתיע של 3-1, הייתה רק קבוצה אחת על המגרש.בסופו של דבר, למרות כל החילופים ההתקפיים, שום דבר לא עזר והקבוצה יצאה בשן ועין מהמגרש.

נקודת האור: ג´ון קולמה. ה-שחקן על המגרש. לא הפסיק לרוץ במשך יותר מ – 90 דקות. כיסה את כל האמצע לבדו, תמך ועזר להתקפה וחילץ המון כדורים. החתמה קריטית למועדון.

נקודת החושך : בירם כיאל. השתן עלה לראש של השחקן הצעיר שכבר בטוח שמקומו מובטח בהרכב. ההליכה במגרש, הזלזול, האיטיות בדרך חזרה מההתקפה להגנה – כל אלו מתנקזים לביטחון עצמי מופרז ויכולת מבישה. אם זה קורה אחרי שני ראיונות בתקשורת, עדיף שילמד מרפאלוב ויפסיק לדבר הרבה.

ציונים לשחקנים:

אמיר אדרי – 4: אשם בכל שער שהקבוצה ספגה. מראה שוב ושוב חוסר ביטחון, בעיקר בכדורי גובה ובבעיטות שטויות.

אלון חרזי – 5: לא משחק גדול של אלון. שכטר המהיר והזריז לא ספר אותו לעיתם קרובות ועשה באגף כרצונו.

דקל קינן – 5.5: קינן במשחק פושר, לא אשם משמעותי בשערים, יחד עם זאת, לא הצליח לארגן את חבריו בהגנה וגם הכרטיס האדום הטיפשי לא הוסיף הרבה.

ליאוניד קרופניק – 4: אשם ישיר בשער הראשון וגם שותף מלא בשערים האחרים. קרופניק במשחק חלש מאוד הראה יכולת לא טובה.

פיטר מסיללה – 5.5: שוב הריטואל הקבוע - לא עלה מספיק להתקפה וגם בהגנה לא היה משמעותי יותר מדיי עם הרבה חורים באגף.

בירם כיאל – 3.5: משחק פשוט ביזיוני של בירם כאילו שהפקיר את האמצע לקבוצה מנתניה ובכך גמר את הסיפור כבר במחצית הראשונה.

ג´ון קולמה – 8.5: ללא ספק השחקן המצטיין על המגרש. פשוט מדהים.

ליאור רפאלוב – 6: נורא רצה והשתדל. ניסה לאיים על השער לעיתים קרובות והיה פעיל באגף. לוקה במסירה האחרונה.

גוסטבו בוקולי – 6: משחק דיי טוב של בוקולי עד שיצא בעקבות פציעה. היה אגרסיבי מאוד באגף הימני ותמך גם בהגנה.

יניב קטן – 5.5: משחק חלש של יניב קטן. לא היה דומיננטי מספיק ולא הצליח לבוא לידי ביטוי ולסכן את השער, אולי בגלל השמירה האישית של פרנסמן.

טמבינקוסי פאנטני – 6: כבש שער אבל נעלם בין שחקני ההגנה של מכבי נתניה ברוב דקות המשחק.

מוחא גאדיר – .6: נכנס והוסיף המון מהירות ומחץ להתקפה. היה מסוכן מאוד.

אייל גולסה – 7: חייב לפתוח בהרכב במשחקים הבאים. הילד הזה עושה סדר במגרש, מביא דריבלים יפים והמון יצירתיות ופותח את המשחק בצורה נהדרת.

שלומי ארביטמן – 5.5: לא עשה יותר מדיי מכיוון שלא קיבל יותר מדיי כדורים.

הקהל – 10: במילה אחת – מדהים