מכבי חיפה

"כשתאלם תרועת הפסטיבלים, ילבלבו שירי אהבתי", כך מתחיל שירה הנפלא של נעמי שמר עליה השלום, "יש לי חג", גם אנחנו, לתומנו, חשבנו שאחרי פסטיבל החיוכים שנערך בתחילת העונה הנוכחית, נזכה ללבלוב ופריחה מצד קבוצתנו האהובה, אך לצערנו, קרה ההיפך, לאחר סיבוב ראשון טוב עד מצויין (הכל יחסי), עם המון התלהבות, שמחת חיים, כדורגל תוסס וחיובי, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים ובדיוק כמו שאנו מצפים מקבוצתנו, פתאום, בסוג של הבזק חד פעמי, נגמר הפסטיבל, נגמרה ההתלהבות, החיוכים הלכו והתחלפו בסכינאות והדלפות ולאט לאט הלך והסתבר שהירוק אמנם חזר לפסגת הכדורגל הישראלי, אבל הוא ירוק חיוור, דהוי, צולע ולא משכנע.

ומי צריך להוציא את העגלה מהבוץ? אלישע לוי!
אותו אלישע, שזכה להמון מחמאות ומילים טובות, הולך וצובר לו יותר ויותר אופוזיציונרים, כולל אותי אגב, שמבינים, אט אט, שמעבר לחיוך היפה, דיבור רגוע, נימוסים והליכות ויחס אבהי, צריך גם טירוף ואש בעיניים.

לאלישע אסור לפחד לא מתגובת הבוס ולא מעטיהם המושחזים של העיתונאים, אלישע צריך להפוך לחבר קבוע במועדון המאמנים הגדולים.

לפעמים נראה כי הוא ממש מתעקש שלא לעשות כן. זה התחיל עם הדחתו המפתיעה של קרופניק היציב מההרכב היישר למרומי היציע, המשיך עם החתמה הזויה של בלם זר בינוני שכנראה עבד לפני זה כשוטף כלים באיזה באר תל אביבי, המשיך עם הסיכול הממוקד לבירם כיאל, אחד השחקנים הטובים והיציבים ביותר של הקבוצה בסיבוב הראשון, המשיך עם הזגזוג המוזר לעומרי אפק ובתוספת לכך הדחתו של אלון חרזי מהסגל, המשיך עם התעקשות לא מובנת על שחקנים שלא מספקים את הסחורה כמו רפאלוב, קולמה (שגם לו חלקתי בעבר מחמאות, אבל הוא הולך ומתגלה כשחקן כדורגל מאד בינוני וזה עוד ביום טוב שלו) ופנטיני.
וכמובן, הדובדבן, המשיך עם הצבתם של שלומי ארביטמן, אוסיי רנספורד ומוחא גדיר כשחקני אגף.

בקיצור, 9 נקודות מרכזיות, שבגינן הקבוצה נראית היום כמו שהיא נראית (רמז: לא טוב) וזה עוד מבלי להזכיר את העובדה שנבנתה קבוצה בלי שחקן עם רגל שמאל בחלק הקדמי של השדה ומבלי להזכיר שישנה בעיה בלשנות את סגנון המשחק של הקבוצה והתאמתו ליריבה.

מה עושים?

לדעתי מכבי חייבת מס´ שינויים, הן טקטיים והן פרסונליים (בהרכב).
נתחיל עם המערך, ה4-5-1 המאוס יצא כבר מכל החורים של כולנו בשנים האחרונות, הגיע הזמן לרענן, לשחק 4-3-3 אלסטי (כמו שאלישע הבטיח בתחילת העונה) – שנראה כך:

________________שוער______________
מגן שמאלי____בלם_______בלם_____מגן ימני
____________קשר אחורי_____________
______קשר מרכזי_____קשר מרכזי_______
קיצוני שמאלי_________________קיצוני ימני
_______________חלוץ_______________

זהו מערך מודרני, ש יכול בקלות להפוך ל4-4-2 או ל4-5-1.
המערך הוא התקפי, אך עם זאת גם מאד אחראי ויכול להיות מבוקר במקרי הצורך, מערך דומה מאד לזה ששיחקנו איתו בתחילת המילניום.

לגבי ההרכב:

מגן שמאלי – לדעתי גפני חייב לקבל סופסוף הזדמנות הוגנת, במיוחד לאור העובדה שמסיללה מאד חלש מתחילת העונה, הן מבחינה הגנתית והן מבחינה התקפית.

מגן ימני – חייבים להמשיך עם אפק, חרזי מתקשה לתפקד כמגן ימני עקב מחסור של אוויר בריאות ואייל משומר חושך, אפק הביא איתו משהו מאד מרענן, נתן תחושה שסופסוף יש מגן ימני שאפר לסמוך עליו, לדעתי נוכל רק להרוויח מתפקודו כמגן.
בלמים – דקל וחרזי, אמנם הייתי מעדיף לראות שוב את הציוות של דקל את קרופניק, אך לאחר הספסול המתמשך של האחרון, אני מאמין שייקח לו זמן להשתקם ולהחזיר לעצמו את הביטחון, כרגע יש המון לחץ על החוליה האחורית, לכן חרזי, עם כל הפאסון והניסיון, חייב להיות במרכז ההגנה.

קשר אחורי – ג´ון קולמה. למרות המשחקים החלשים שלו לאחרונה, חייבים להודות, הוא עושה עבודה הגנתית טובה, אז לתת לו לעשות את מה שהוא יודע, לנגר, לחטוב עצים, להרוס, לכתוש, להרוג, משימות הגנתיות גרידא, מבחינתי שלא יעבור את עיגול האמצע.
קשרים מרכזיים – או כמו שאוהבים לקרוא לזה בארץ, "50/50" – בוקולי וכיאל, שני פייטרים, עם המון אחריות הגנתית, אך מאידך גיסא, גם עם המון כשרון, יצירתיות ויכולות התקפיות, הם למעשה אמורים לשחק כמו ששיחקו עידן טל וננאד פראליה, תומכים בהגנה, באגפים, מחזיקים את האמצע וגם, במקרי הצורך, משמשים כמוציאים לפועל בהתקפה.

שלישיה התקפית – קטן, שלומי ורנספורד, עם המון חילופי מקומות, לחץ על הגנת היריב ובעיקר נוכחות מסיבית ברחבה – זו השלישייה שיכולה לחורר רשתות בליגה.

לדעתי, עם ההרכב הזה, במערך הזה, נראה את מכבי שכולנו כמהים לה, התקפית, שמחה, כובשת ודורסת, אך על מנת שכל זה יתגשם, אנחנו נצטרך קצת יותר תעוזה מהמאמן שעל הקווים.

ובכל זאת, נקודה אופטימית.

בתחילת העונה, אם היו באים ואומרים לי שבסיום המחזור ה20 מכבי תהיה במקום הראשון עם פער של 3 נקודות מהמקום השני, הייתי אומר לאותם דוברים שהם צריכים כדורים, או מינימום להתעורר מהחלום שלהם.
אבל הנה, הקבוצה מובילה את הטבה, מראה סוג מסוים של יציבות, עדיין הקבוצה הפורייה ביותר בליגה מבחינה התקפית ובאופן כללי, נראית כמועמדת הטבעית לזכייה בתואר.
אז אולי אלישע הוא בכלל סוג של קוסם שמוציא מים מן הסלע? דבר אחד בטוח, ביכולת הנוכחית זה לא יספיק, ובטח שלא יספק את הקהל, שכבר מתחיל לנשוף בעורפו של המאמן, בואכה שער 12 למטה.

ועכשיו, שאנו נכנסים לישורת האחרונה של העונה, זה הזמן לשנות, זה הזמן להעיז, זה הזמן שבו הגלים מתחזקים והחזקים מתגלים, האם מכבי של השנה נמנית על החזקים? עם השאלה הזו נצטרך לחכות עד לחודש מאי, או לפחות עד השבת הקרובה, שמביאה עמה מבחן אופי רציני, בדמות השריף המשופם לשעבר וחבורתו הצפונית.

נתראה.