אבדה תקוותנו

מאת אופיר גוזלן| כולם מכירים את המשפט הזה מההמנון שלנו התקווה: "עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה בת שנות אלפיים". זה נראה שאנחנו גם עוד אלפיים שנה לא נגיע לשום טורניר גדול ואני שואל עוד כמה אכזבות נוכל לקבל מהנבחרת שלנו ואז משחק הבא שוב להיות אופטימי.

יום שישי השעה: 21:45, המקום: זניצה בוסניה, המאורע: מוקדמות אליפות אירופה 2016, התוצאה: 3-1 לבוסניה. כמה צפוי היה הפסדה של נבחרת ישראל, אני מודה שהייתי בין האופטימיים (מתאר לעצמי שלא היו הרבה) שנבחרת ישראל באמת יכולה לחזור עם תוצאה טובה.

אך חלומות לחוד ומציאות לחוד, אין משפט יותר נכון מהמשפט הנ"ל.כולנו חולמים להגיע ליורו 2016, במיוחד אחרי שגם המקום ה3 מספיק לעלייה, אך הגיע הזמן שנשים את הקלפים על השולחן ונודה, אנחנו נבחרת בינונית ומטה, אנחנו טובים בלדבר ובמשחקים שלא קובעים כלום, בזה אנחנו מדורגים במום ה1 בפער די גדול.

אני לא מבין את קבלת ההחלטות של אלי גוטמן במשחק נגד בוסניה. אני אתחיל בדבר הכי חשוב, מדוע לפתוח עם ערן זהבי חלוץ מדומה, עם כל הכבוד לערן זהבי ויש לי המון כבוד אליו, הוא לא מסי והתפקיד הזה לא מתאים לו, ערן זהבי חייב לשחק מתחת לחלוץ, שם הוא הכי מסוכן, הרי הוא הבקיע 27 גולים העונה בליגת העל ורוב שעריו באו מעמדה זו.

עוד דבר שאני לא מבין אצל אלי גוטמן, למה שירן ייני מקבל כל כך הרבה קרדיט. נכון, הוא שחקן חכם והוא שחקן של מאמן, אך חוץ מהמשחק נגד פורטוגל לפני כמה שנים, הוא לא תרם שום דבר לנבחרת, הוא שחקן מאוד מקובע, לא יצירתי בעליל, לא טכני ולא מתאים נקודה.

צילום: ההתאחדות לכדורגל דף הפייסבוק הרשמי.

דבר נוסף שחשוב להעלות אותו, הוא למה עומרי בן הרוש אחרי עונה פושרת למדי מכבי תל אביב, פותח במשחק כל כך חשוב. נכון הוא שחקן פיזי ומהיר, אך אלי גוטמן לא צופה כנראה במשחקי מכבי. לא יצא לו לראות שעומרי בן הרוש הגנתית הוא שחקן בינוני, הוא נוטה להחזיק אצלו את הכדור יותר ממה שצריך, הוא לוקה בחסר בשחרור הכדור.

הגיע הזמן לשקול אופציה אחרת בעמדה זו. ועל אוראל דגני אין מה להוסיף, כי כל המוסיף גורע. נכון, לא שיחקתי ברמות הללו והכי קל לבקר ויש לי המון כבוד לשחקנים הללו, אך הגיע הזמן לחשוב על אלטרנטיבות אחרות.

כרגע ואני אומר כרגע, אלי גוטמן ושחקני נבחרת ישראל כושלים כישלון מבזה. כי נגד ווילס הנבחרת עשתה במכנסיים ונראתה בושה וחרפה, זה כאילו אלי גוטמן לא עבד במהלך ההכנה נגד ווילס על כלום, נגד בלגיה עוד יש חלקיק של תקווה אבל זה רק חלקיק, כי מחצית ראשונה עלינו בשביל להתגונן ונטו בשביל להתגונן, ובמחצית השנייה המצב היה יותר טוב.

אך הנבחרת לא השכילה לכבוש נגד הבלגים שברוב המחצית השנייה שיחקה בעשרה 10 ופספסנו צ'אנס להשיג נגדם תוצאה טובה ונגד בוסניה שוב עלינו בשביל לא לספוג, ושוב ספגנו ועוד 2 שערים תוך כמה דקות. כאילו לא למדנו מהמשחקים הקודמים כלום, למה לא לעלות במטרה לנצח, די כמה אפשר לאכול את הלוקשים של גוטמן, מתי הוא יעלה לנצח כמו נגד בוסניה בסמי עופר שם הנבחרת נתנה הצגה.

כרגע רק נס יעלה אותנו ליורו, וכרגע אין שום נס באופק, הגיע הזמן של אלי גוטמן להעז, הגיע הזמן שנבחרת ישראל תעלה בשביל לנצח ולא משנה מול מי אנחנו משחקים. הוא חייב להבין שהמערכים ההגנתיים לא עובדים פעם אחר פעם, כמו גם שינויי התפקוד של כל מיני שחקנים כמו ערן זהבי ובן שהר.

הגיע הזמן לשחק בשביל לנצח גם אם זה בארץ וגם אם זה בחוץ. הרי אם תפסיד בחוץ ותשחק פתוח לפחות יגידו ששיחקנו פתוח ובאנו בשביל לנצח. זה עדיף על לשמוע ששוב פעם עלינו בשביל לא להפסיד והפסדנו, זה כבר נהיה להיט המשפט הזה. הגיע הזמן לצאת מהסטיגמה הזאת של נבחרת שעולה נטו לא להפסיד, הגיע זמננו להעז, לעלות בשביל להיות מנצחים, להיות ווינרים, כי כבר כמה אפשר להמר בוווינר על נבחרת ישראל ובסוף להישאר בלי כלום.

כותב הטור הינו תלמיד במכללת "ספורט פאנל" בניהולו המקצועי של נדב יעקבי.

#אליגוטמן #נבחרתישראל