top of page

אור בקצה המנהרה? / איתי קיפרמן

תמונת הסופר/ת: Raphael KabessaRaphael Kabessa

העונה של מכבי חיפה יודעת לא מעט עליות וירידות לכל אורכה. אחרי הניצחון אמש על קריית שמונה, אלו הן נקודות האור אל מול החושך במועדון

החושך: אמש, במסגרת המחזור ה-22 ,כבשה מכבי חיפה ארבעה שערים במשחק אחד ,שהם 19% בדיוק מכמות השערים שכבשה הקבוצה בעשרים ואחד המחזורים מפתיחת העונה. חמישית מהיבול השנתי, נתון מדהים וחסר תקדים!

האור: תצוגת התכלית ב-20 הדקות האחרונות של המשחק אמש, נותנת תקווה לעתיד טוב יותר, וחושפת מספר נקודות חיוביות בקבוצה:

1.רועי קהת – סוף סוף מתחיל להראות ניצוצות של היכולת שהכרנו טרם יצא לשחק באירופה. האמת, אחרי כל הביקורות שספג העונה (ובצדק) מגיע לו לרוות קצת נחת. הקשר, שהגיע מאוסטריה וינה אשתקד , מוכיח שאופי ועבודה קשה משתלמים ואתמול הוא בא על שכרו עם שער נהדר. גם בתקופות הקשות, אי אפשר שלא היה להבחין ברצון והתשוקה שלו, שבאו לידי ביטוי במלחמה על כל כדור, בניתור לכל הגבהה לרחבה, ובניסיונות הבלתי פוסקים לאיים על השער. זוהי גם בדיוק הסיבה שלמרות יכולתו המקצועית הדלה עד כה, עדיין קיבל עדיפות בהרכב על חשבונו של גילי ורמוט. אז נכון שבמועדון כמו מכבי חיפה בימים כתיקונם אי אפשר ללכת למכולת רק עם רצון טוב , אבל בעונה שבה כל הקבוצה אינה מתפקדת, אופי זה מצרך חשוב לא פחות מיכולת ונראה שלקהת יש את זה.

2.עומר דמארי – יותר מכל שחקן אחר, השיפור ביכולתו המקצועית של החלוץ מהווה יעד אסטרטגי ראשון במעלה של צוות המאמנים ההולנדי. עומר הוא היוצא מן הכלל, הילד המוכשר שיצא לטיול ולא חזר, הילד שכולם מחכים שרק יציג ואפילו קמצוץ מהיכולת ומי שנחשב לחלוץ הישראלי הטוב ביותר טרם אותה העברה מקוללת ללייפציג. למרות שלא בלט אמש, חדי העין יבחינו במגמת השיפור שהתחילה מאותן 63 דקות מופלאות בדרבי הגביע ביום שלישי שעבר. משהו בתנועה שלו משדר חיוניות, הרגליים קלות יותר, שפת הגוף נראית שמחה ובטוחה יותר, חילופי המקומות עם סלליך מצוינים והריצה ל"שטחים מתים" מציתה את הדמיון. מגמת ההתאוששות שלו מזכירה מאוד את סיפור הקאמבק המדהים של איתי שכטר, שחזר מאנגליה לקדנציית הסרת חלודה במדים הירוקים, רק כדי לפרוח ביריבה מהבירה. אסור שעומר יהפוך למקרה איתי שכטר 2! השקט, הצניעות והעבודה הקשה מאחורי הקלעים יכולים להוביל את החלוץ בן ה-28 לפריחה מחודשת במועדון הירוק.

3.פרד רוטן – השולף הראשון במזרח התיכון. לא מפחד לעשות חילופים ומהר. משחק שני ברציפות שהמאמן ההולנדי מבצע חילוף ראשון עם פתיחת המחצית השנייה ובנוסף, מזדרז להחליף שחקן נוסף עד הדקה ה-65. אפשר לבקר את הטיימינג ומהות החילוף, נכון או לא נכון, אבל אי אפשר שלא להתרשם מהסגנון והרצון לכפות מציאות חדשה בכרמל. בנוסף, גם הסיפסול של אלברמן אתמול במחצית הראשונה של המשחק, היה די מרענן. הקשר בן ה-34, שנתפס כבאנקר בהרכב מפתיחת העונה, נראה לפרקים כמו ברירת המחדל ללא תחליף הולם מבין שחקני הסגל. הירידה לספסל היא איתות מהמאמן החדש, שאין יותר פרות קדושות ורק היכולת תקבע מי יפתח בהרכב. אדרבא, דווקא ע"י שבירת המונופול על הזכות לשחק בעמדת הקשר האחורי, ישנה תחרות בריאה על חולצת ההרכב, שיכולה לשפר את יכולתם של השחקנים ושל אלברמן בפרט.

4.סינטיהו סולליך– מגיע שאפו גדול לקשר, שעם שני בישולים ושער אתמול הוכיח מעל לכל ספק, שהוא השחקן החשוב ביותר של מכבי חיפה העונה. עם שישה שערים וחמישה בישולים עד כה, תוך כדי שמכשיר ה-GPS מצביע על עליונות בכל הפרמטרים שקשורים למהירות וכמות הקילומטרים על המגרש, הנדוניה של גיא לוזון יכולה להיות ההבדל בין עוד סתם עונה גרועה במרכז הטבלה לבין קרבות התחתית הבוערות.

5.ההגנה-אי אפשר שלא לסיים עם ההגנה, שוב הבטן הרכה של הקבוצה והפעם עמדת המגן השמאלי על המוקד. יונתן לוי הצעיר , אמור היה לקרוע את נעליו של חברו המאכזב, עומרי בן הרוש, אבל לאור היכולת אתמול הוא רחוק אפילו מלהיכנס אליהם. השחקן הצעיר, שספג שריקות בוז צורמות מהקהל כאשר שיחק יותר אחורה מאשר קדימה, מיעט לעבור את קו מחצית המגרש ולטעמי לא מספיק מוכשר לתפקיד. הצוות המקצועי חייב לתת את דעתו בעניין כאשר תקופה ארוכה האגף השמאלי משותק לחלוטין, מה שמפר את האיזון ההתקפי ופוגע בשטף ובוורסטיליות של הקישור החיפאי. קבוצות יריבות שזיהו את הבעיה, מוסיפות שחקן הגנה שסוגר את מאבוקה באגף הימני ומחייב את הקבוצה לשחק בכוח דרך האמצע. במצב שנוצר, היכולת של שלומי אזולאי לפרוץ את מרכז ההגנה במסירות חכמות הופכת לקריטית, וההחלטה לפתוח עמו אתמול הייתה נכונה.

לסיכום, אפשר רק לקוות שנקודות האור הן תחילתו של תהליך, שבו נוכל לראות את הקבוצה יוצאת לדרך חדשה. אולי זה האור שבקצה המנהרה?

Komentar


bottom of page