אותו סיפור ישן

מאת אורן טל | הנשיא האהוב נשלח לכלא, הכוכבים הגדולים פורשים כנפיים והמצב הפיננסי לא מאיר פנים, אך כמו בכל עונה, סביליה מוצאת את הדרך לצמרת זה לא סוד גדול שהווי המיסים בספרד הוא הזוי וחסר פרופורציות, לא שאנחנו יכולים לשמש להם דוגמא טובה, אבל עדיין בשבילנו זו חצי נחמה. העובדה שזכויות השידור בספרד שמורות בעיקר לברצלונה וריאל מדריד שמרוויחות מעל ל-140 מיליון יורו  בשנה מרשויות השידור המקומיות גם כן תורמת למציאות הכלכלית הלא שוויונית בין השתיים לשאר הליגה, כשרק לשם ההשוואה סביליה רואה בקושי 30 מיליון מאותם רשויות, מה לעשות? בסופו של יום רונאלדו ומסי קצת יותר מעניינים מקרלוס בקה ובטו. (האנדלוסים ושאר ה'לה ליגה' יכולים להתנחם בכך שהחל מעונה הבאה כל זה הולך להשתנות).הגירעון של סביליה כמו של כמעט כל הקבוצות בליגה הספרדית הוא עמוק וגלוי לעין, והוא בא לידי ביטוי במכירת שחקני מפתח רבים לצורך צמצום החוב האסטרונומי. ואחרי ששוב ההנהלה שבעל כורחה נאלצה למכור שוב שחקני מפתח בקבוצה בעקבות המצב, ההיגיון הפשוט אומר שהעונה אנחנו נראה קבוצה הרבה יותר חלשה מסביליה של העונה שעברה, אותה סביליה שזכתה בליגה האירופית עם אוניי אמרי. אך ההיסטוריה ומדיניות המועדון מנגד, מציעות אלטרנטיבה אחרת.

העושר הוא בראש ולא בארנק

"שחקנים ומאמנים הולכים, אך הפילוסופיה תמיד נשארת", זו הייתה גישתו של הנשיא לשעבר חוסה מריה דל נידו שנכנס לרצות את עונשו מאחורי הסורגים לתקופה של 7 שנים. "אני מאוד אוהב כסף", גם זו הייתה אחת מהגישות שלו מסתבר חשף בעבר דל נידו בריאיון לתקשורת הספרדית. לצערו ולצער העיר מארבלה בה שימש כיועץ משפטי הוא אהב יותר מידי את השטר המקומט והואשם במעילה ובקבלת שוחד.

סביליה 2014-2015. צילום: האתר הרשמי

אך הגישה שלו שהובילה להצלחת המועדון תישמר על ידי המנהל האהוב של סביליה-ראמון רודריגז ורדחו, 'מונצ'י' כינויו. מדיניות הסקאוטינג המשובחת שטיפחו יחדיו מונצ'י ודל נידו הביאו למכירת שחקנים רבים בסכומי עתק למועדוני הדרג הראשון באירופה במרוצת השנים, ובנוסף הוסיפה עומק וכישרון לסגל הקבוצה. כך שכשיהיה מצב בו עוד נקב מתהווה בלב האוהד האנדלוסי ממכירת כוכב כזה או אחר, תמיד יהיה מי שימלא את החלל הזה, כי העין של הסקאוטר מסביליה חדה יותר מעין הנץ כשזה מגיע לזיהוי כשרונות. לקנות בזול ולמכור ביוקר, חלומו הרטוב של כל ברוקר מוול סטריט.

עונת 05/06 סרחיו ראמוס וז'וליו בפטיסטה עושים את הדרך מבירת חבל אנדלוסיה אל עבר בירת ספרד בסכום של 40 מיליון יורו. צמד החלוצים פרדריק קנוטה ולואיס פביאנו שלימים יובילו את סביליה לרגעים היפים ביותר בתולדותיה נחתו ברמון סאנצ'ז פיחואן, ביחד עם אנזו מרסקה, בסכום שלא עולה על 18 מיליון יורו. סביליה בעונה חלומית זוכה לראשונה בגביע הליגה האירופית, תואר אירופי ראשון בתולדות המועדון. שלא לדבר על העובדה כי בתחילת העונה שלאחר מכן הביסה את ברצלונה 3-0 בקרב על הסופר קאפ האירופי. עונת 08/09 דני אלבס וסיידו קייטה נמכרים לברצלונה,

כמו גם פאולסן ליובנטוס, מאזן הבנק השלילי מתכבד בלמעלה מ-50 מיליון יורו, כשרק 17 מיליון מתוכם נשפכים לצורך הבאת רומאריץ', נבארו  וסקווילאצ'י. שוב סביליה מרשימה  ב'לה ליגה' כשהיא מסיימת את העונה עם 70 נק' במקום השלישי המכובד, מספר הנקודות הגבוה ביותר בתולדותיה עד אז, וקובעת בנוסף שיא מועדון חדש של ניצחונות חוץ. בעונה האחרונה המשבר הכלכלי של סביליה המשיך לתת אור ירוק לפירוז הסגל כאשר הפעם האוהדים נאלצו לבכות על אובדנם של חזוס נבאס, אלבארו נגרדו, גארי מדל, לואיס אלברטו וקונדוגביה.

מסע רכש זעום הפחית את הגירעון בעוד כ-52 מיליון יורו, בעונה  שהסתיימה בזכייה נוספת של סביליה בליגה האירופית אחרי דו קרב פנדלים מול בנפיקה, אלופת העולם בהפסדים במשחקי גמר(קללת בלה גוטמן). והשנה? השנה הגיע תורם של איבן ראקיטיץ', אלברטו מורנו ופאזיו לעזוב את חבל אנדלוסיה בכדי להצניח את המינוס. איך העונה הזאת תסתיים? ההיסטוריה מדברת בעד עצמה, אפשר להיות רגועים בבירת אנדלוסיה. הנשיא לשעבר דל נידו תמיד דאג להשאיר מאזן חיובי בין מכירה לקניית שחקנים, למען האמת לאורך 11 שנות כיהונו בתפקיד המועדון נמצא ברווח נקי של למעלה מ-100 מיליון יורו בקטגוריה הזו.

דל נידו, 7 שנים כלא. צילום: סביליה אתר רשמי

עם המסע האירופי המוצלח בעונה האחרונה שהכניס עוד 20 מיליון יורו לחשבון הבנק והעובדה שזכויות השידור החל מהעונה הבאה בספרד תתחלק שווה בשווה בין הקבוצות, מונצ'י והנשיא החדש פפה קסטרו יכולים כבר להיות אופטימיים בכל הנוגע לאיזון הפיננסי ושמירת הסגל העתידי. לא שהעובדה שמכרו כל כך הרבה כוכבים בשנים האחרונות כדי לכסות את המינוס הזיזה להם כפי שראינו.

אם דחקתה חתול לפינה, יצרתה אריה עוד סיבה לאוהדי סביליה להישאר אופטימיים, ובעצם גם לכל מעריצי ה'לה ליגה' שמשוועים לתחרותיות הוגנת ב"ליגה הראשונה" של ה'לה ליגה' -היא אוניי אמרי. בזכות המסע המוצלח אל עבר תואר הליגה האירופית שהתחיל אי שם במוקדמות הסיבוב השלישי מול מלדוסט ההונגרית, נמשך במפגש כפול דרמטי וסוער מול ולנסיה, והסתיים בכך שראקיטיץ' נישק את הגביע (ומשום מה גם את דניאל קאריסו) אחרי הניצחון על בנפיקה האומללה, אמרי הפך למאמן הבאסקי הראשון שמניף תואר אירופי. בזמן שהוא לא נעצר על נהיגה בשכרות או מעלה עוד סטטוס ברשתות החברתיות ובאתר האינטרנט שלו,

אמרי בן ה-42 מקפיד על עבודה ויצירת תחרותיות על כר הדשא, כמו גם יחסים בין אישיים יוצאי דופן בין מאמן לשחקן. דמות שכל שחקן כדורגל יכול להרים עיניים אליה, ולמרות התקופה הקצרה יחסית שנמצא בסביליה, האוהדים כבר הספיקו להתאהב בו. "השחקנים האלה נתנו לי את ההזדמנות להיות אלוף אירופה" אמר אמרי בתחילת העונה. כשנשאל לגביי העובדה שכמו בכל עונה בשנים האחרונות בעקבות המשבר הכלכלי שוב ההנהלה גזרה קופונים על הכוכבים, אמר הבאסקי "לקבוצה הנוכחית יש את כל מה שנדרש בכדי להצליח, יותר מכך, הסקאוטינג המדהים והכשרונות הגדלים במחלקות הנוער שלנו רק מגבירה את התחרות, ההתלהבות והמוטיבציה להצליח". אמרי ידוע כאחד כזה שלא רודף אחרי רכש מאסיבי ותמיד מסתפק ומצליח עם המעט שניתן לו, ארסן ונגר הבאסקי אם תרצו.

סיבה לאופטימיות. אוניי אמרי. צילום: אתר רשמי

המאמן הנפלא שרד 4 שנים בולנסיה בין השנים 2008-2012 תחת לחץ פיננסי כבד, וגם שם איבד כוכבים רבים (דויד סילבה ודויד וייה ביניהם), אך אף פעם לא בכה על שום אובדן כזה או אחר והצליח תמיד לאסוף את השברים ולעשות דברים יפים גם במסטאייה. אמרי יצר את שמו כמאמן בכיר בספרד כאשר הצליח עם תקציב מועט לעלות את אלמריה מהליגה השנייה בפעם הראשונה בתולדותיה ב-2007, שנה לאחר מכן הותיר אותה במקום השמיני והמכובד. את הקריירה שלו כמאמן התחיל באותה קבוצה בה סיים את קריירת המשחק שלו בעקבות פציעה קשה בברכו, 'לורקה דפורטיבה'. בעונתו הראשונה כמאמן בגיל 32 העלה את הקבוצה הצעירה לליגה השנייה בספרד. מזהים כבר את המגמה שמצייר לנו המאמן המצויין? תתנו לו שניצל טופו והוא יעשה ממנו סטייק אנטריקוט. כמה כיף לחזות בדברים כאלה לשם שינוי בכדורגל העולמי, לעולם נאהב את האנדרדוג.

לוקחים להם את הכוכבים בכל שנה, התקציב המוקצה להם לרכש יגרום לפלורנטינו וברתומיאו להתגלגל מצחוק והמינוס בבנק עדיין דופק.זה לא מעניין אף אחד בסביליה, בטח שלא את אוניי אמרי ומונצ'י. סביליה היא דוגמא למופת וסיפור מרתק על קבוצה שכל עונה מחדש מתחילה כאנדרדוגית ומסיימת כבכירה כנגד כל הסיכויים. תתנו לה עוד קצת, רק עוד כמה שנים, וגם נראה אותה מגיע רחוק בצ'מפיונס ואף נכנסת חזק למירוץ האליפות של המדרידיות וברצלונה ב'לה ליגה'. בינתיים היא שוב עם הגב לקיר, מה שאומר שזה בדיוק הזמן להתחיל כבר לצרוב את שמה על גביע אירופה נוסף.