מאת ארד שופן| רק שינוי מהבסיס יחזיר את מכבי חיפה לשלוט בכדרוגל הישראלי.
נניח לרגע את האהבה בצד, ההיסטוריה והמסורת, האהדה לקבוצה הירוקה והזיכרונות שעדיין מהדהדים על האימפריה של העשור הקודם. האליפויות הרצופות, החגיגות בחוף דדו, הניצחונות הגדולים בליגת האלופות והרגעים היפים בקריית אליעזר, שבן רגע נהפך למיתולוגי. נשכח מיעקובו, קטן, רוסו, רפאלוב, באדיר, חרזי, קייסי, קולואטי, בוקולי ובניון בשיאם ועוד רבים וטובים אחרים. נשקר גם שלא זלגה דמעה באותו ערב ארור ב-15 במאי בבלומפילד.
את השורות הללו התחלתי לכתוב מיציע העיתונאים, בעודי מתבונן ב-21,500 צופים שמילאו את ההיכל המפואר על שם סמי עופר. האיצטדיון מדהים, האווירה המחשמלת וחווית הצפייה שאין דומה לה, גרמה לי להתבלבל ביני לבין רומן אברמוביץ', אך מהר התפכחתי, הבטתי ללוח התוצאות, הדקה הייתה דקה 60 ב"מפגש הטיטאנים" על המקום הרביעי נגד מכבי פתח תקווה, התוצאה עדיין מאופסת.
כחובב ספורט מאז ומתמיד, כעסתי על אנשי תקשורת שמרשים לעצמם להטיף מהצד איך מועדון אמור להיראות מבלי שעשו דבר דומה לזה בחייהם, וקטונתי להגיד ליעקב שחר, אדם ששינה את הספורט בישראל והכדורגל בפרט איך לעשות את עבודתו, אך קשה כבר להתעלם, כמו שאמר ידידנו משה אבגי: "זה הדקה ה-89, ויש תחושה שמשהו ממש לא טוב קורה פה"
צילום: מכבי חיפה דף הפייסבוק הרשמי.
משהו לא טוב קורה במכבי חיפה בשנים האחרונות. בין אם זה רכבות השחקנים ביולי, הצהרות האליפות באוגוסט ושריקות הבוז המאופקות באוקטובר, נראה שנוצר מעגל, ועם השליטה של האלופה מתל אביב, קשה לראות את הקבוצה יוצאת ממנו. הדבר הקל יהיה לצעוק בכיכר העיר רוני לוי, או לחפש את בנרות את התשובה לג'ורדי קרויף. להאשים את יעקב שחר בקמצנות יהיה מטופש ומעשה שמתאים לצד האדום של העיר, להאשים עוד עונה כושלת בגופו הצנום של בניון יהיה חוסר כבוד ומחשבה שאלירן עטר (מוכשר ככל שיהיה) יוכל לנווט את הספינה לבדו תהיה טעות מרה.
באופן אישי אני חושב שאת הבעיה צריך לפתור מהבסיס, השלד שעליו התבססה הקבוצה בשנים האחרונות נכשל, כשהמילה שחקן בית הפכה כבר מזמן ל"גסה" במועדון שמתפאר בקבוצת הנוער שלו כל שנה. אולי הגיע הזמן לחזור למקורות ולתת את הצ'אנס לאותם צעירים מוכשרים שגדלים במחלקת הנוער, כי הגרוע מכל נקווה שכבר מאחורינו. אולי כדאי להביא ג'ורדי משלנו, סמכות מחוץ למגרש שלא משלמת חשבונות, ומאמן שיהיה אחראי על המגרש. שחקנים שהגיעו והלכו לא הצליחו לשים את הבעיה על מקום ספציפי ומהצד נראה שאין שום סיבה לבעיות כשיש לך אצטדיון חדש ומפואר, קהל האוהדים התומך בארץ, מתקנים ברמה אירופאית ומסורת שבמכבי של תל אביב רק עכשיו מתחילים לבנות. ובכל זאת, משהו לא עובד.
במסיבת העיתונאים בסיום המשחק הגיעו מרקו בלבול ואיתי שכטר, כשכמו הכוכבים שהגיעו ונפלו, גם הם לא הצליחו להצביע על הבעיה, אך כמו שאמר גם, משה "הבורר" אבגי, "זאת הדקה ה89 אבל זאת לא הדקה ה90. כל מה שצריך זה מהלך אחד, אתם יודעים מה צריך לעשות". המשחק לעומת זאת נגמר לאחר 94 דקות בתוצאה 0 -0, ואפילו מנהג הפרחת היונים המוכר בתחילת המשחק לא עזר, ואירופה? בנתיים היא רק נראית קרובה. עקב אירועי יום הזיכרון והעצמאות את השורות הללו אני מסיים טרם כניסת השבת, כשעדיין מחפש את התשובה לכותרת.
כותב הטור הינו תלמיד במכללת "ספורט פאנל" בניהולו המקצועי של נדב יעקבי
コメント