אימפריות בהתרסקות

מאת שחר אדליס|הכדורגל הישראלי עובר שינוי גדול בשנים האחרונות, כשפרט למכבי ת"א, נמצאות הקבוצות הגדולות בתהליך התדרדרות רצוף

אם אשאל את אחד מוותיקי אוהדי הכדורגל הפשוט ברחוב, מי הם המועדונים הגדולים בישראל ככל הנראה התשובה שאקבל היא: מכבי ת"א, בית"ר ירושלים, מכבי חיפה והפועל ת"א. לי בתור ילד היה ברור שאלו הקבוצות שיתמודדו ראש בראש על האליפות ואלו הקבוצות שיגיעו להצגה כפולה בחצי גמר גביע המדינה ברמת גן בכל שנה , שהמושג "מכבי", הכוונה היא למכבי ת"א, שאומרים "בית"ר", כמובן שמתכוונים לבית"ר ירושלים, שאומרים "חיפה", ברור מאליו שמתכוונים למכבי חיפה, ו"הפועל", הכוונה היא להפועל ת"א. אבל יצא לי להיתקל בזמן האחרון באנשים שמושגים אלה לא כל כך ברורים מבחינתם.

אם אשאל נער שנמצא בתחילת דרכו כאוהד, סביר להניח שחלק מהשמות ישתנו. הרי היום הפועל ב"ש היא הקבוצה השנייה בצמרת הכדורגל הישראלי, אז נכון שאם מדובר על כמות אוהדים, ב"ש לא בהכרח השנייה. אין ספק שכמות אוהדים היא מרכיב גדול מעוצמתו של מועדון, אך ישנם פרמטרים נוספים כמו: תקציב, מתקן אימונים ואצטדיון והדבר החשוב ביותר – ניהול נכון. כמובן שבמכבי ת"א של השנים האחרונות, מאז הגעת גולדהאר, כל הדברים הללו קיימים בסטנדרטים גבוהים ולכן אבחר להתמקד במועדונים האחרים שציינתי.

אתחיל בבית"ר ירושלים, לטענת רבים היא הקבוצה של המדינה ובעלת כמות האוהדים הגדולה ביותר בארץ, אם כך, לאן נעלמה אותה אימפריה שהגביע האחרון שזכתה בו הוא "גביע הטוטו" בעונת 2009/2010. חמש עונות עברו מאז והאמת, לא נראה שיקרה שוב בשנים הקרובות. תקופה ארוכה שהקבוצה עברה לא מעט טלטלות ורגעים קשים מאז עזיבת גאידמק, תקופה זו התאפיינה בעיקר ברוכשים מיועדים כמו גומא אגייאר שהעלמתו עדיין בגדר תעלומה, אפרופו היעלמות, היו גם שמות כמו דן אדלר ואדם לוין שנעלמו באותה מהירות שגם נחתו בבית וגן, בנוסף הוזכרו שמות נוספים כמו האחים מאיר ושאול לוי ומאיר פניג'ל שהיו בעבר במערכת. תקופה זו נראתה שהגיעה לסיומה כשאלי טביב, "המשיח התימני" הגיע לטדי והתקבל בזרועות פתוחות ביציעים.

צילום: מנהלת הליגות לכדורגל דף הפייסבוק הרשמי.

טביב מיהר להבטיח שבית"ר תחזור למקומה הטבעי כקבוצה מובילה בכדורגל הישראלי. חלפו רק שתי עונות ולמרות שהקבוצה סיימה את העונה האחרונה בפלייאוף העליון ואף השתתפה במפעל אירופאי, הסיפור כבר נראה אחרת לגמרי, המותג העסקי פחות משגשג, קיים קצר בינו לבין ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת ובעיקר בינו לבין אחוז לא מבוטל של היושבים ביציעי טדי, מגיע בימים אלו למחאה שנראית שצוברת תאוצה ומזכירה ימים שטביב כבר הכיר בעבר בקבוצותיו הקודמות. ניצחון על כפר סבא לא מסונר אף אוהד. עם כל הכאב, קשה לי לראות את בית"ר עושה את קפיצת המדרגה וחוזרת לטופ של הכדורגל שלנו בשנים הקרובות.

אם נראה שהבעיה היא בבעלים שלא נשארים הרבה זמן במועדון, הרי שהסיפור במכבי חיפה אמור להיות אחרת. האומנם? ניהול פיננסי נכון של יעקב שחר ואהבה אדירה לקבוצה שהוא מלווה כבר עשרים ושלוש שנים, אבל נראה שבכל זאת ישנו שובע מסוים ומשהו כבה בשנים האחרונות. קבוצה שזכתה באליפויות במהלך שנות ה-90 והייתה למייצאת הראשית של הישראלים לאירופה בשנים אלו, קבוצה שעשתה קמפיין מדהים בליגת האלופות הפכה להיות לצערי, עוד קבוצה בליגת העל. השחקנים הישראלים הטובים ביותר מעדיפים את מכבי ת"א ולא בגלל הכסף. בשנה הראשונה של גולדהאר במכבי, התקציב לא היה כמו היום ובכל זאת שחקנים העדיפו לשחק בקריית שלום, אולי הרגישו את השינוי שחל במכבי חיפה.

לפני שנה חנכה מכבי חיפה את סמי עופר, האצטדיון האירופאי ביותר שיש לנו להציג. 30,000 מקומות, תאי שידור איכותיים, תאי הלבשה מפוארים. כל הסיבות להצליח, הקהל נסחף אחרי זה וכמות יפה של אוהדים עשו מנויים בעונה הקודמת ובנוכחית. ובכל זאת, אנחנו אחרי המחזור החמישי והקבוצה עדיין ללא שער זכות אחד וממוקמת במקום האחרון בטבלת ליגת העל. חיפה תצא מהמשבר שבו היא נמצאת, אבל תסיים את העונה כמו שאר האחרונות, במרכז הטבלה ותמשיך להיות עוד קבוצה בליגת העל ללא איום ממשי על האליפות.

אם ישנה קבוצה שהיא "ביזנס" וקבוצה שאולי מיצתה את עצמה, הסיפור בהפועל ת"א אמור להיות אחרת. שנים אפורות היו השנים האחרונות בהפועל, עד שהגיע אמיר כבירי בתחילת העונה הנוכחית ולקח את הקבוצה לידיו, אוהד מלידה שכבר בשנה הראשונה מעמיד תקציב גדול. אפשר להגיד שאוהדי הפועל לא צריכים יותר מזה.

אבל אני בספק, שחקנים שנותנים משחק הקרבה למען האוהדים זה נחמד, אבל אני בטוח שכל אוהד הפועל מקנא בסגל הנוצץ של היריבה העירונית. הפועל בנויה בעיקר על שחקנים צעירים, זרים שלא מזכירים שמות גדולים ששיחקו בקבוצה בעבר וגם לא שמות שנמצאים כיום בהפועל, אבל זאת מבאר שבע. גם פה, התחושה שלי היא שעם כל השינוי לטובה שמתרחש בהפועל, היא עוד קבוצה בכדורגל שלנו, וכנראה שהחגיגות היחידות שיהיו בשנים הקרובות ליושבי יציעי 5-4 בבלומפילד, הם חגיגות ניצחון בדרבי, דבר שהפך קשה כשלעצמו.

האימפריות של הכדורגל הישראלי בדעיכה וקשה לי לראות את הקבוצות שציינתי חוזרות לקדמת הבמה ומציתות מחדש את היריבות בספורט שכל כך הרבה אנשים אוהבים פה.

#כדורגלישראלי