אלופות הסינדרלה

מאת רז נבון | הערב זה קורה, ליגת האלופות סוף סוף התחילה נזכה לסינדרלה? קבלו את חמשת הסינדרלות הגדולות

אחרי שלב הבתים שתמיד נחשב רק ל"משחק המקדים", מתחיל האקשן האמיתי והמעניין באמת, עם שמינית הגמר. אז לקראת שלבי הנוקאאוט הבאים עלינו לטובה, ובעידן בו קבוצות ה"כסף הגדול" דורסות כמעט כל דבר שזז, הכנתי את דירוג ארבעת הזוכות הכי מפתיעות בליגת האלופות ב15 השנים האחרונות, משנת 2000 ועד היום, בתקווה שאולי נקבל איזו סינדרלה קטנה גם העונה.

מקום רביעי: צלסי 2011/12

רק שנייה, לפני שאתם קופצים ושואלים מה לעזאזל עושה ברשימה קבוצת המיליונים המפוארת, צריך לראות את הדרך שעברה הקבוצה מלונדון באותה שנה כדי להבין כמה לא צפויה הייתה הזכייה שלה בתואר. צ'לסי אמנם התחילה את אותה עונה עם ים של צפיות, כשבעמדת המאמן התייצב אנדרס וילאש בואש הצעיר והמבטיח ועל הדשא שמות גדולים כמו: דרוגבה, למפארד, טורס ודויד לואיז (ואפילו בניון שעזב באמצע העונה לארסנל), רק שפתיחת העונה של ה"כחולים" הייתה פשוט קטסטרופלית.

וילאש בואש איבד לגמרי את חדר ההלבשה ואחרי שבמשחק הראשון בשלב שמינית הגמר הפסיד 3:1 לנאפולי, הוא גם נזרק הביתה בבושת פנים על ידי רומן אברמוביץ'. ואז כשהיא כבר עם רגל אחת מחוץ למפעל מונה עוזרו של בואש, רוברטו די מתאו למאמן הראשי ויחד איתו גם "פורטונה" אלילת המזל הגיע לביקור בסטמפורד ברידג'. אגב אנקדוטה קטנה: לתפקיד עוזר המאמן מונה מייקל אמנלו ששיחק שנתיים במכבי ת"א אצל אברהם גרנט שהיה גם זה שהביא אותו לצ'לסי ב2007. עם די מטאו, במשחקו הראשון בצ'מפיונס כמאמן, ה"בלוז" ניצחו 3:1 את נאפולי בגומלין בתום 90 דקות, ושער אדיר של ברניסלאב איבנוביץ' בהארכה העלה אותה לרבע הגמר.

ברבע צ'לסי לא הרשימה, אבל ניצחה פעמיים את בנפיקה, לפני שבחצי הגמר חיכתה לה אלופת האירופה האימתנית ואולי הקבוצה הגדולה בכל הזמנים ברצלונה של מסי וגאוורדיולה. את המשחק הראשון בלונדון צ'לסי שדדה וניצחה 1:0 משער של דרוגבה בניגוד גמור למהלך המשחק. בגומלין בקאמפ נואו בארסה כבר הובילה 2:0 בדקה ה43 וגם הייתה ביתרון מספרי אחרי הרחקה של ג'ון טרי וה"בלוז" נראו גמורים.

רק שדי מתאו ושחקניו לא ויתרו ובקאמבק מטורף חזרו ל2:2 ששלח אותם לגמר מול באיירן מינכן, במגרשה הביתי האליאנץ ארינה. גם הגמר במינכן היה במעמד צד אחד ואחרי אינספור החמצות תומאס מולר העלה את הבווארים ליתרון מוצדק בדקה ה83, אלא ששתי דקות לפני שהנשף נגמר אלילת המזל שוב הגיעה.

דרוגבה כבש משום מקום אחרי קרן והחזיר את המשחק לחיים. רובן עוד הספיק להחמיץ פנדל בהארכה, לפני שדרוגבה סגר עניין וחתם את דו קרב הפנדלים עם 4:3 גדול לצ'לסי, שבאותו לילה נכנסה באופן רשמי לרשימת מועדוני העלית של היבשת עם זכייה היסטורית בתואר החשוב מכולם. עם כל הכבוד למזל, זו עדיין צ'לסי הגדולה עם הכסף שאברמוביץ' שופך בה כמו מים, לכן לא מגיע לה יותר מהמקום הרביעי במצעד.

מקום שלישי: אינטר 2009/10  

השם שתמצאו כאן הכי הרבה פעמים ברשימה הוא ז'וזה מוריניו, שלא סתם זכה לכינוי המחייב ה"מיוחד". ב2008 הפורטוגלי עם הפה הגדול נחת בקבוצה החמישית בקריירה שלו כמאמן, "אינטר מילאנו". אחרי עונת בכורה סבירה עם אליפות איטליה, והדחה כבר משמינית הגמר של המפעל, הגיע עונה שנייה מהסרטים. עם שמות בולטים כמו ג'וליו סזאר , מייקון, ווסלי סניידר ודייגו מיליטו, כולם בעונת השיא בקריירה , רשמו אינטר ומוריניו טראבל חלומי.

זה התחיל עם דשדוש בשלב הבתים וניצחון כפול בשמינית על האקסית צ'לסי, המשיך עם דילוג קל מעל צסק"א החלשה ברבע, עד שבחצי הגיע המפגש ההיסטורי עם בארסה הגדולה (האלופה המכהנת דאז), בו נדבק ל"מיוחד" כינוי נוסף "בונקריניו". במשחק הראשון בסן סירו, סניידר, מייקון ומיליטו הפכו שער מוקדם של פדרו ונתנו למילאנזים 3:1 מבטיח לקראת הגומלין.

על מה שקרה כעבור שבועיים בגומלין, ידברו בברצלונה עוד שנים. כשטיאגו מוטה השאיר את האורחת בעשרה שחקנים כבר בדקה ה30, אחרי צהוב שני מטופש, החלו רוב אוהדי הכדורגל בארץ לפנטז על מהפך של ה"קבוצה של המדינה". רק שמוריניו כמו מוריניו לא ממש התחשב. עם בונקר מטורף שלא היה מבייש את הפועל יהוד בימיה הגדולים, הוא העמיד תשעה שחקנים על ה16, שבתיאום כמעט מושלם, לא השאירו לקטאלונים האומללים סיכוי.

שער של פיקה לקראת הסיום לא הספיק והנראזורי המשיכו לגמר כשהם שוברים את לבם של עשרות אלפי האוהדים בקאמפ נואו (וגם בישראל). בגמר, אינטר כבר הייתה גדולה על באיירן מינכן וצמד של מיליטו סידר לה גביע ראשון אחרי 45 שנה. עוד באותו לילה נפרד מוריניו משחקניו בדמעות כשיחד איתו, גם נפרד מהקבוצה הקסם של ה"מיוחד" . מאז ידעה אינטר בעיקר כישלונות והיום היא ממוקמת במקום ה9 בסריה א'. בינתיים היא תסתפק במקום השלישי בדירוג.

מקום שני: ליברפול 2004/5

את מה שעברה ליברפול באותה עונה שום תסריטאי הוליוודי לא יכול היה לכתוב. המייטיי רדס שלא זכו בתואר הנחשק מאז 1984 החתימו בקיץ 2004 את המאמן הספרדי רפא בניטס, שהביא איתו עוזר אלמוני העונה לשם פאקו אייסטרן, שהיום מאמן את הצהובים מקרית שלום וחוטף כל שני וחמישי מהתקשורת הישראלית. יקיר האוהדים באנפילד באותם ימים היה כמובן מספר 8 סטיבן ג'רארד, והציפיות מהקבוצה היו צנועות למדי ודיברו על רבע גמר במקסימום.

כבר מהתחלה זה הלך קשה ודרמטי כמו שרק ליברפול יודעת, כשבמחזור האחרון של שלב הבתים שער של ריבאלדו האגדי העלה את אולימפיאקוס ל1:0 באנפילד וליברפול הייתה צריכה שלושה שערים כדי לעבור את היוונים להישאר בטורניר. סינמה פוניול ומלור הפכו את התוצאה בחצי השני ל2:1 ואז בדקה ה86 הגיע מי עם לא, ג'רארד שעם טיל אדיר מ20 מטר שלח את ליברפול לשלב הבא. ליברפול המשיכו עד לגמר עם ניצחונות על לברקוזן ויובנטוס, כשבחצי הם מספיקים לשלוח בעיטה חזקה בישבן של צ'לסי ומוריניו.

אבל כל זה היה רק החימום לקראת ה25 במאי 2005 באיסטנבול, הערב בו ליברפול ומילאן נפגשו למה שייחשב כנראה לעד כגמר הכי גדול בכל הזמנים. ה"רוסונרי" הובילו 3:0 במחצית ונראו בדרך הבטוחה לזכייה בגביע , אבל שערים של ג'רארד, שמיצר וצ'אבי אלונסו קבעו שיוויון מדהים תוך פחות מ10 דקות, בקאמבק הגדול בהיסטוריה.

מכאן ועד לסיום המילאנזים ההמומים לא הצליחו לתפקד וליברפול סיימה את העבודה בבעיטות ההכרעה עם 3:2 במשחק ענק שסידר לסטיבי ג'י את התואר הגדול והמשמעותי היחיד בקריירה שלו. למרות המהפך הענק, ליברפול במקום השני, כי את הסיפור של הקבוצה מהמקום הראשון אף אחד לא היה מסוגל אפילו לדמיין.

מקום ראשון : פורטו 2003/4  

עונת 2003/4 הייתה ככל הנראה העונה הכי הזויה שידע המפעל הבכיר באירופה מאז ומעולם. בזו אחר זו הודחו הקבוצות הבכירות ביבשת כשאף אחת מהן לא מצליחה להגיע מעבר לשמונה האחרונות. מי שקפצה על המציאה הייתה פורטו אלופת פורטוגל ומחזיקת הליגה האירופית. כוכב הקבוצה היה דקו הברזילאי ממוצא פורטוגלי, ובסגל אפשר היה למצוא פורטוגלים נוספים כמו ויטור באיה, פרננדו קואטו וריקרדו קראבליו. על כל המקהלה ניצח מאמן צעיר בתחילת דרכו שקוראים לו.. ניחשתם נכון, ז'וזה מוריניו. בשמינית הגמר פגשו פורטו ומוריניו את מנצ'סטר יונייטד של סר אלכס פרגוסון.

פורטו ניצחה במשחק הראשון בבית 2:1, מה שלא היה אמור להפריע לשדים האדומים להשלים את המשימה בגומלין. במשחק השני יונייטד הובילה 1:0 תוצאה שהייתה אמורה להספיק לה כדי לעלות, רק שדקה לסיום קושטיניה כבש מקרוב והשתיק 75,000 אוהדים באולד טראפורד. את ההצגה שוב גנב מוריניו כשבירידה למנהרה הניף אצבע משולשת לעבר הקהל האדום, בתחילתו של רומן בין הצדדים שנמשך עד היום.

ברבע פורטו גברו על ליון, בחצי על לה קורוניה, ובגמר פגשו ביריבה מפתיעה לא פחות, מונאקו הצרפתית. למרות שתי הקבוצות הלא אטרקטיביות בעליל, חובבי הכדורגל קיוו לגמר צמוד ומותח, רק שהכחולים לבנים חשבו אחרת. שערים של קרלוס אלברטו, דקו ואלייניצ'ב פרקו את הצרפתים, ופורטו קטפה גביע אלופות שני למועדון וראשון של מוריניו.

מאז אותו ערב עברו הרבה מים בנהר הדורו שבפורטו, הקבוצה המקומית עברה עליות וירידות אבל דבר אחד נשאר חזק ויציב: הזכייה שלה בגביע הקדוש, היא ללא ספק הכי מפתיעה שהייתה בליגת האלופות ב15 השנים האחרונות, והיא קרוב לוודאי גם תישאר כזו ב15 השנים הבאות. עד אז נקווה ליהנות מכדורגל טוב הרבה גולים ושתהיה אחלה ליגת אלופות לכולם.

#ליגתאלופותצלסיליברפול