בדרך למטה?

מאת|אלעד חמני אם אתם מחפשים פיצוץ שימטיר על פני הקרקע לבה רותחת, תוכלו למצוא אותו אוטוטו בבית"ר ירושלים. הקבוצה מעיר הבירה סוחבת על גבה מתחילת העונה משחק רביעי ברציפות ללא ניצחון בליגת העל והאמת? שלוש הנקודות הראשונות העונה לא נראות באופק.

אז עכשיו יקומו כל החכמולוגים והסנגורים ויגידו שמתוך ארבעת המחזורים, שלושה משחקים הסתיימו בתיקו. מישהו זוכר איך הקבוצה נראתה במשחקים הללו? אמירה כזו הינה בגדר לעג לרש. כלי תקשורת, שחקנים, המאמן, הנהלה ובעיקר אוהדי בית"ר ירושלים, גם אלה עם הראייה הקהה ביותר, יכולים להבחין שהקבוצה כבויה. אין שיטה, אין רצון, אין לחימה. הקבוצה נראית מדוכדכת וממורמרת ונדמה שבכל משחק השחקנים עולים עם משקולת של כמה ק"ג טובים על הרגליים.

זה פשוט לא בית"ר ירושלים. הקבוצה מהעונה שעברה שהתייצבה לקראת הישורת האחרונה בליגה והפגינה כדורגל סוחף, אטרקטיבי, התקפי ורווי שערי זכות, נראית כמו צל של עצמה. אין כל זכר לאותה קבוצה שסיימה את הפלייאוף העליון במקום הרביעי והשתתפה במוקדמות הליגה האירופית. גם שחקנים שנשארו במועדון כדוגמת עומר אצילי ולידור כהן, לא מפגינים כלל את אותה יכולת נהדרת משלהי העונה שעברה ועד סופה.

שלא תטעו ולו לרגע. גם לאוהדי בית"ר חלק לא קטן במצב הקבוצה. אז אולי יש להם אלף תירוצים מדוע הם לא מגיעים למשחקי בית, מדוע הם עסוקים בלקלל את אלי טביב ודראפיץ' ומדוע אין עידוד סוחף שמרעיד את היציעים, מפחיד את שחקני הקבוצה היריבה וגורם לקבוצה למוטיבציה אין סופית להשאיר דם, יזע ודמעות במגרש. בשורה התחתונה הדלק והמנוע של המועדון בצהוב שחור תמיד היו האוהדים, וכשהם נראים כך, איך מצפים שתראה הקבוצה?

אלי טביב כנראה עסוק עדיין במאורעות שרלרואה. עסוק בלהאשים את כולם חוץ מאת עצמו. כאילו שהאוהדים הם אלה שמכרו בלית ברירה את שני השחקנים המרכזיים של העונה הקודמת, אלי דסה ושלומי אזולאי. כאילו שהאוהדים לא מרשים לעצמם להכניס אביזרי עידוד למשחקי הבית, כאילו שהאוהדים קובעים מחירי כרטיסים מופקעים למשחק בית, מחירים שמזכירים משחקי בית של קבוצות גדולות באירופה.

אז לא מר טביב. הקבוצה הזו היא שלך, בשליטתך ובניהולך. הכל תלוי במידת ההשקעה והרצון. גם הנוער של בית"ר במצב לא מזהיר כלל. רמת האכפתיות מצד הבעלים הנוכחי במועדון היא אפסית. שיקום האוהד הכי גדול של בית"ר ויגיד שהוא אופטימי לגבי העתיד. אי אפשר לקנות מרצדס במחיר של פיאט.

צילום: בית"ר ירושלים דף הפייסבוק הרשמי.


בשורה התחתונה אותו בעלים מינה את סלובודאן דראפיץ' כמאמן במקומו של גיא לוי שסיים את העונה האחרונה בצורה מעוררת השראה. אז אולי דראפיץ' בשמו הוא אירופאי, מנומס, מתלבש אלגנט, אבל הקשר בינו לבין כדורגל כפי שזה נראה נכון לעכשיו, הוא מקרי בהחלט. מינויו של סלובו (סלובודאן דראפיץ') בתחילת העונה כנראה מסמל את כוונותיו ושאיפותיו של טביב.

קבוצה בינונית שתלחם על ההצלחה שלה בזירה האירופית (כישלון חרוץ) ומאידך תנסה להתברג שוב בפלייאוף העליון של ליגת העל. מזכיר במקצת את קבוצתו הקודמת של סלובו, גם היא הייתה בית"ר, אבל תל אביב. קבוצה בליגה השנייה שהציגה כדורגל סביר, לעיתים קרובות שבלוני ונבנתה על סמך רוח הלחימה של שחקנים. אין נפח של וירטואוזיות או טכניקה מדהימה של שחקן שאוהדים קונים כרטיס כדי לראות. אין בית"ר ירושלים.

אם עד עכשיו שמענו את הקהל של בית"ר בקריאות מתונות יותר של "תתפטר", אחרי המשחק אמש בבלומפילד מול בני יהודה, משחק בו הפסידה בית"ר 2-1 לא עוד. צעדי המחאה המתוכננים יתנו בקרוב את אותותיהם. חוסר החשק, העמידה הקלוקלת על המגרש, הבנאליות וחוסר האחריות של השחקנים משודרים היטב על שפת גופם והאחראי העיקרי לזה הוא דראפיץ', המאמן שבנה את הקבוצה. אי אפשר להצליח בלי דמות של שחקן שיוביל את הקבוצה קדימה, ינסה להניע התקפות ולמסור את המסירה שתפתח את מרכז ההגנה של היריבה. פשוט אי אפשר.

מה גם שלאחר המהפך של בני יהודה בתחילת המחצית השנייה היה נראה שסלובו איבד את זה לגמרי. הוא ערך שני חילופים והוציא את שני השחקנים  היחידים בקבוצה שמסוגלים לתת פס לגול, אצילי ודה לוקאס. גם אם האחרון לא היה בשיא תפארתו אתמול, להוציא אותו גרם יותר נזק מאשר תועלת עם השחקנים שיושבים על הספסל. על אצילי אין כלל מה להרחיב, שחקן הקלאץ' היחיד שיש לבית"ר בסגל. גם עם רגל וחצי הוא צריך לשחק.

לא כל מאמן היה נשאר בסיטואציה בה מחליפים יותר מחצי סגל, ובעיקר ממש לקראת תחילת העונה מוכרים את שני השחקנים הכי טובים שלך, הברגים המרכזיים שהובילו אותך בעונה שעברה, אזלואי ודסה, שהיו יותר מהכל מנהיגים על המגרש. כנראה שלסלובו יש את התעוזה. גם הוא כמו טביב נראה כאוחז בקרנות המזבח. גם אם התירוץ ליכולת הבינונית מינוס של הקבוצה הוא מכירת שחקנים ללא ידיעת והסכמת המאמן, מאמן גדול עם עקרונות היה שם את המפתחות, אומר "תודה" והולך.

בעלי הקבוצה הוא לא המאמן. הוא יכול לייעץ אך לא מעבר. בשביל זה יש אנשי מקצוע בדמותו של דראפיץ'. הניסיון שלו להתמודד עם הלחץ הבלתי נגמר הזה עוד עלול לעשות את הפעולה ההפוכה ובמקום לתת צעד קדימה לקריירה הוא עלול להיכוות קשות. אז כולם יודעים איך סלובו הגיע לבית"ר, אבל כמו שזה נראה כרגע, ימיו ספורים. איך הוא ילך ממנה ובעיקר "מתי?" זו כבר שאלת השאלות.

#אליטביב #ביתרירושלים #סלובודאןדראפיץ

  • Facebook
  • Instagram
  • YouTube
  • Twitter

© 2020 עיצוב ובנייה קבסה תקשורת כל הזכויות שמורות   kabessa.co.il

  • Facebook
  • Instagram
  • YouTube
  • LinkedIn Social Icon