1/5

בין דוחא לאל קודס- סיפורה של תקשורת הספורט הישראלית

מאת אלעד חמני| לא יכולתי לשבת בשקט על אירועי אתמול. דעה אישית של מי שראה את ההתמודדות בטלוויזיה. אלעד חמאני בטור אישי על מי שהיה שם

לא את הניצחון ההרואי על אדמת סכנין אתמול בערב אקח לי למזכרת. אז כן, בית"ר ירושלים פירקה את בני סכנין 3-1, לאחר כמעט עשור שלא ניצחה על אדמת הכפר הצפוני. נכון, עומר אצילי היה פשוט בלתי ניתן לעצירה ועשה ככל העולה על רוחו במגרש עם צמד שערים ובישול נוסף לדובב גבאי שכבש שער בכורה בליגה, וגם בוריס קליימן היה פשוט ביום ענק ועצר שני שערים בטוחים בתוספת פנדל של פיראס מוגרבי. בית"ר אף הציגה בפרקים גדולים של ההתמודדות משחק מלא נחישות והקרבה, תעוזה, חוצפה וגם תיאום נהדר בהתקפה בשילובו של ניקיטה רוקאביצה המצוין.

אתמול בערב התיישבתי יחד עם חברים לצפות במשחק הכל כך טעון שיש לכדורגל שלנו להציע, ולמען האמת? הגיעו מים עד נפש. אני כבר לא מדבר על תהליך קניית הכרטיס עבור אוהדי בית"ר, או הדרך אל המגרש רצופת הבלשים, יס"מ, מג"ב, אבטחה ומי לא. לא ארחיב גם על איך הקבוצה עצמה הגיעה למתחם האצטדיון (התגנבות לילית) או על העובדה שהקצו לסכנין 4400 כרטיסים עקב דרישות אבטחה, כשפועל היו 7000 צופים באצטדיון(!). המשחק כאמור שוד