בית"ר בסמי, היומן

מאת מאיר כהן | בית"ר ירושלים מול מכבי תל אביב בסמי עופר דקה אחר דקה, יומנו של אוהד בית"רי

שעתיים לפני המשחק אני כותב לחבריי בווטסאפ הודעה בלשון הזאת "במקום לפתוח עם שלושה בלמים –לקבל גול ואז לחזור למערך הרגיל –עדיף מראש לשחק במערך נורמלי עם חלוץ אמיתי- לא?!".

האמת, לא הצלחתי להבין מאיפה קורצקי שלף מערך של 5-5 שהזכיר לי את המשחק המפורסם ההוא של ההתגוננות המביכה של אינטר מול ברצלונה בקמפ נואו ב-2010. ההבדל הוא ששם אינטר הגיעה לגומלין לאחר ניצחון של 3-1 בבית ופה אנחנו במשחק ליגה מול 30 אלף איש כשיש על כף המאזניים גם הרבה כבוד בית"רי שכבר אי אפשר לרמוס אותו יותר.

לאחר חצי של משחק אמרתי לעצמי "אוקיי אנחנו מתגוננים מצוין, אבל מה הלאה? לאן זה מוביל אותנו?" העפתי מבט מרחם על לידור כהן שבשאר המשחקים בקושי מצליח באגף ופתאום הוא מוצא את עצמו בחוד בעמדה שהוא לא מכיר מנסה להציל את המולדת לבדו , מול בלם נבחרת חסון ועוד ספרדי קשוח, במה שנדמה כמתכון לכישלון מראש. ואכן זה מה שקרה בסופו של דבר כשהבחור הצעיר לא הצליח להשתלט על אף כדור וגרם לגעגועים לקוראץ' המנוסה שתפור על משחקים כאלה בזכות היכולת שלו לשמור על כדורים ולשחק בחוכמה עם הגב לשער.

כשמבול המשקופים הגיע הפנמתי שעם כל הרצון הטוב של כולם, אנחנו עדיין משחקים מול מכבי ת"א הגדולה (לבית"ר חמישית מתקציב השחקנים של מכבי) ואולי התגוננות שבה בחר מנחם זאת האפשרות היחידה מולה. מחשבות אלו ליוו אותי גם בפתיחת המחצית השנייה לצד תסכול עמוק על אי היכולת של בית"ר לייצר התקפות מתפרצות כלשהן.

חשוב לזכור שעם כל הכבוד למכבי ת"א זו לא אותה מכבי הדורסנית של השנתיים האחרונות אלא קבוצה שסופגת כל משחק ותלויה בעיקר בשחקן אחד שגם אותו בית"ר נטרלה מצוין ולכן לא ברור לי למה הצוות המקצועי של הקבוצה בחר להרים ידיים מראש ולשחק עם 3 בלמים ו-3 קשרים אחוריים. פרדה למשל ירד מרוסק מעייפות כשהוא הוחלף כיוון שכל עיסוקו במשחק היה לרדוף אחרי השחקנים הכחולים, וזו הסיבה שכשבית"ר ניסתה לצאת קדימה לא היה לו אוויר לעבור את החצי. לו ולחנן ממן ולעוד רבים וטובים שהתעסקו רק בלרדוף במקום בלתקוף.

השינוי המיוחל יכול והיה צריך להגיע בדקה ה-55 לאחר שבית"ר מיצתה את אופציית ההתגוננות שלא נתנה לה יותר מדי, כשמנגד נשארו 35 דקות לסיום ולדעתי זה בהחלט היה הזמן לחזור למערך הרגיל של הקבוצה, קרי להכניס קשר או חלוץ במקום מלול שמתח איברים (עשה עבודה טובה בהגנה פחות בהתקפה), ולהתחיל לשחק כדורגל אמיתי.

בכל זאת, אנחנו בית"ר ירושלים לא הפועל עכו אך להפתעתי הרבה ראיתי חילוף של מגן במגן, ולמזלי רגע לפני שהספקתי להתעצבן נכנס קוראץ' והתחיל לעשות סדר בעניינים. הוא שמר על הכדורים הארוכים, הפעיל לחץ על ההגנה הצהובה והזכיר לשאר השחקנים שקו מחצית המגרש הוא לא מעבר גבול ושאפשר ואף רצוי לעבור אותו בואכה רחבת ה-16 של המכבים מתל אביב…

הבעיה הייתה שגם שבית"ר ניסתה לצאת קדימה זה היה מפוזר מידי ולא מספיק מסוכן. אבל אז הגיעה תוספת הזמן, זהבי מחמיץ מצד אחד, בית"ר לוחצת מצד שני ובמאי הטלוויזיה מתמקד ביצחקי על לבוש אזרחי אולי כדי להזכיר לנו אוהדי בית"ר שזה מה שחסר לנו בקבוצה בשנים האחרונות- בחור טכני וערמומי שידע גם לתת גולים של ווינר. בינתיים איגיבור נשכב על הדשא ואני צועק להם בלב שימשיכו לנסות, אולי נס גדול יהיה פה, אזולאי בוחר בצדק שלא להגביה (השחקן הכי יציב של בית"ר) ונותן למאטוביץ' את הזכות להגביה הגבהה נורמלית סוף סוף ואז הגיע אצילי הקטן שטועה מי שחושב שהוא נגח את הכדור עם הראש, כי הוא נגח את השער הזה עם הלב. מכל הלב. צמרמורת.

נכון, אין כיף גדול יותר משער מתוק בשניות הסיום מול אוהדיה השחצנים של מכבי וזה בהחלט מחזיר את האודם ללחיים של אוהדי בית"ר, במיוחד לאלו שעשו את הדרך הארוכה עד ל"סמי וואו! אירופה! עופר" אבל באותה מידה אסור לשכוח שבית"ר לא עברה את החצי ברוב שלבי המשחק ונזקקה לגליצ'ים מקריים מחצי המגרש על מנת להיכנס לסטטיסטיקה של "בעיטות למסגרת".

לא באנו הנה להתלהם ולהשבית שמחות אלא לנסות להבין אלו לקחים צריך להפיק להמשך הדרך על מנת להיות יותר קילרים ופחות נחמדים- מה שנדמה כנקודת התורפה הכי גדולה של בית"ר העונה, שהיא נחמדה מידי למרות שזה לא ממש מאפיין את הקבוצות של קורצקי.

לא ניתן לדעת לעולם מה היה קורה אילו בית"ר שיחקה פתוח ומנסה יותר ליזום. יכול להיות שהיינו מקבלים בראש אך גם יכול להיות שהיינו מנצחים מפתיעים את מכבי שסך הכול הייתה ביום די בינוני אתמול כך שכל הדיונים שלנו הם ספקולציות על גבי ספקולציות אבל בשורה התחתונה אני שוב אומר שאם כל האהבה והכבוד שיש לי לקורצקי הוא חייב להבין שבית"ר זה לא הקבוצות הקטנות שהוא אימן עד כה, בדי-אן-איי של בית"ר לא באים מראש לשחק על תיקו, אנחנו חונכנו לשיטת "קבל אחד תן שלוש" ואני מקווה ומאמין שהתפיסה הזאת תשתנה בקרוב מאוד, ואולי זה מה שיגרום לנו להתייחס לכל יריבה כאילו היא מכבי ת"א , אבל להתייחס גם למכבי ת"א כאילו היא עוד יריבה…

שלוש בראש:

1. בוריס קליימן מדהים עם קור הרוח המקפיא שלו בשער גם במשחק מול 30,000 איש והוא בהחלט מצדיק עד כה את הבחירה בו. אליו אפשר לצרף גם את שלומי אזולאי, ארסו, פריירה וממן שמוכיחים את עצמם בכל פעם מחדש וטוב יעשה טביב אם יחתים אותם על חוזים ארוכים ויצור סביבם את השלד של בית"ר החדשה שנלחמת ובעזרת השם גם מצליחה.

2. דני פרדה עושה מאמץ ענק להוכיח לכולם שמקומו בהרכב, כי גם הוא יודע היטב שאם הוא יפסיק להילחם וגם בית"ר תתייאש ממנו, הקריירה שלו עלולה להתרסק אז מפה אנחנו נמסור לו שאנחנו רואים את המאמץ שלו ומאחלים לו מכל הלב המון בהצלחה.

3. אנחנו עוד נעסוק בזה בהרחבה בעתיד אך כבר עכשיו אפשר לומר שמלבד חלוץ איכותי מה שחסר לבית"ר כרגע זה שחקן נוסף ליד ממן שידע לתת את הפס לגול והכי חשוב שיביא איתו ניסיון וקילריות שישדרגו את החלק ההתקפי של הקבוצה. הבנתי שערן לוי מחפש קבוצה חדשה לינואר.

טור זה פורסם באתר האוהדים של בית"ר ירושלים – בית"ר-נט

#ביתרירושלים