גנגאן סטייל

 מאת זאב המל| תקציב מהנמוכים בליגה לא מנע מגנגאן לזכות בגביע ולהגיע לאירופה. כוכבי על שקיבלו צ'אנס כשאף אחד עוד לא הכיר אותם, קהל אדיר הגדול מסך כלל תושבי העיר, כל אלו גרמו לקבוצה הצנועה ממערב צרפת להיות הרבה יותר מעוד פילרית של מרכז טבלה. סיפור על רומנטיקה במיטבה.

פריז סן ז'רמן הכי טובה, מארסיי הכי אהודה, סנט אטיין רועשת, ליון מתקמבקת, מונאקו שונה ונאנט בטעם של פעם, אבל הקבוצה הכי מרגשת העונה בצרפת היא זו שרואה את עצמה כזו שמייצגת את האוכלוסייה הכפרית/מסורתית של מערב המדינה: גנגאן. למרות שהקבוצה ממוקמת במקום ה-11 בטבלה, הרחק ממאבקי הצמרת והתחתית, האדומים מחבל ברטאן סיפקו לנו העונה רגעי קסם שנגעו בחלום בסטאד רודרו, ביתם החם.

ניצחונות בליגה על פ.ס.ז' ומונאקו העשירות והעפלה היסטורית לשלב 32 האחרונות בליגה האירופית. כזכור, רק בשנה שעברה גנגאן העפילה חזרה לליגה הראשונה בצרפת לאחר היעדרות בת 10 שנים, במהלכן היא אף ירדה לליגה השלישית בעונת 2009/2010. עצם התבססותה של הקבוצה במרכז הטבלה מהווה צעד משמעותי קדימה לאחר שבעונה שעברה היא ניצלה רק במחזורי הסיום וסיימה במקום ה-16.האחראי הבלעדי לתוצאות המרשימות האלה הוא המאמן הצעיר ז'וסלאן גוברנק שנכלל בן חמשת המועמדים לתואר מאמן העונה.

זוהי עונתו החמישית במועדון עמו עלה מהליגה השלישית עד לליגה הראשונה, ועל הדרך הספיק לזכות בגביע הצרפתי אשתקד. כאשר גוברנק נשאל ע"י התקשורת המקומית מהו סוד ההצלחה של מאמן הוא השיב: "במשחק הראשון שלי כמאמן בליגה הראשונה היינו בפיגור של שלושה שערים מול מארסיי לעיני הקהל הביתי כבר אחרי חצי שעה. אתה לומד מזה, זה הופך אותך למחושל יותר. בחדר ההלבשה אני תמיד מחפש כיצד לגרום לשחקנים להאמין בעצמם ולספק השראה". במועדון הברטוני כבר יודעים שזו שאלה של זמן עד שהוא יעזוב לטובת קבוצה בכירה יותר. אסור לשכוח, לגנגאן יש את התקציב כמעט הכי נמוך בליגה (רק לאנס ומץ עניות יותר).

הקהל של גנגאן מעודד ביציעים. בהחלט אחת ההפתעות המרעננות העונה בליגה הצרפתית.


המעוז האחרון של הכפר:

אוכלוסיית גנגאן מונה פחות מ-8,000 תושבים. למרות זאת, למשחקי הבית של הקבוצה מגיעים למעלה מ-15 אלף צופים וכמובן שבמשחקים הגדולים האצטדיון מלא. בגמר הגביע בעונה שעברה פקדו את יציעי הסטאד דה פראנס בפריז כ-40 אלף אוהדים שמגיעים מכל מיני כפרים בסביבה. מדי שבוע ניתן לראות במגרש הביתי שאוהדיה מצויידים בכל מיני אביזרים ודגלים המצביעים על שיוכם הגיאוגרפי. לכן, הקבוצה זכתה לכינוי "לאנס המערבית".

הקריסה הכלכלית שבאה לידי ביטוי בירידת הליגה של אותה לאנס מדגישה יותר מכל עד כמה חשיבותה של קבוצה שמייצגת ציבור אחר גדולה במדינה שלמעשה רוב שטחיה חקלאיים. כמו בכל מקום, משחקי הדרבי של הקבוצה חמים מאוד. היריבות עם ראן הפכה בשנים האחרונות לאחת המעניינות בארץ הבאגט. כפריים נגד עירוניים שלובשים אותם צבעים. לכן הדרבי הזה מקבל מימד נוסף (כידוע, יריבות מאותו אזור מחזיקות בדרך כלל בצבעים שונים). בשנים האחרונות שתי הקבוצות נפגשו פעמיים בגמר הגביע ובשני המקרים, ידה של גנגאן הייתה על העליונה, כנגד כל הסיכויים.

קרש קפיצה או גלגל הצלה?

"כשאני מביט אחורה על הקריירה שלי, איני יכול שלא להיזכר בתקופה בה שיחקתי בגנגאן. המועדון הזה נתן לי הזדמנות להוכיח את עצמי גם בתקופות הקשות. אני לא יודע אם הייתי מגיע לאן שהגעתי אילולא ההזדמנות שניתנה לי מצידם", כך טען לא אחר מאשר דידייה דרוגבה בראיון לרשת סקיי האנגלית. דרוגבה לא לבד, באופן מסורתי גנגאן היוותה ועודנה מהווה חממה עבור שחקנים להם הייתה פריחה מאוחרת בקריירה. גם מאלודה, קוסיילני ומוקדם יותר קנדלה עברו במועדון בדרך למעלה. רוב הכישרונות הצעירים נמצאים באקדמיות הנוער המפוארות של ראן ונאנט, העיר עצמה סובלת ממאזן הגירה שלילי ולכן המועדון הולך בעיקר על הקו של השבחת שחקנים שהצוות המקצועי סבור שטמון בהם פוטנציאל.

אחד מהכישרונות הגדולים שעברו בגנגאן. דרוגבה.


בסגל הקיים של הקבוצה ניתן לראות את אותו תסמין. לדוגמא, החלוץ קלאודיו בובו שכבש כבר 16 שערים העונה. בובו שנולד בגוודאלופ מאוד התקשה לשחזר את היכולת אותה הוא הציג במדי שאטורו מהליגה השנייה. תקופה חלשה בבאסטיה לא מנעה מגוברנק להחתים אותו על חוזה וההתחלה לא הייתה קלה. במהלך העונה שעברה הוא כבש חמישה שערים בלבד מתוך 34 שערי זכות שהיו במאזנה של גנגאן. במועדון סימנו את ההתקפה כחולייה החלשה. במהלך הקיץ הוחתם חלוץ נוסף, רוני שוורץ שהפך לדני השלישי שמצטרף למועדון לאחר לארס יאקובסן ויונאס לוסל.

שוורץ אמנם נכשל אבל נדמה שהמהלך הזה עשה רק טוב לבובו שהרגיש שמקומו בהרכב לא מובטח. החלוץ מציג העונה יכולת נהדרת ומספר קבוצות פרמיירליג ביניהן טוטנאהם, האל סיטי ו-ווסטאהם כבר לוטשות עיניים. אל תתפלאו אם תראו אותו בסגל הרחב של הטריקולור ביורו הקרוב.

שחקן נוסף אליו שווה לשים לב הוא שוער הקבוצה יונאס לוסל. הדני הענק המתנשא לגובה של 1.95 מטר ונחשב לאחד השוערים היציבים והטובים העונה בליגה הצרפתית. בניצחון הגדול על פ.ס.ז', הוא נתן הופעה אדירה שזיכתה אותו בכינויים כגון "פיטר שמייכל החדש" ו-"הוויקינג".אין בכלל ספק שלוסל ובובו הינם האחראים הבולטים למיקומה גנגאן העונה, מעניין מאוד לראות היכן ישחקו השניים האלה בעונה הבאה. אחרי הכל, גם דרוגבה ומאלודה שיחקו שנתיים בשורות המועדון וכולם יודעים לאן זה הגיע.

מכאן והלאה:

סיום העונה בפתח ונשיא המועדון (ברנארד דספלה) במתח. ההצלחה בשנתיים האחרונות תאלץ אותו לחשב מסלול מחדש. הרי המודל הזה של השבחת שחקנים מאוד מרגש אך נוצרת בעיה כאשר רוצים לייצר המשכיות. לפני קצת יותר מ-10 שנים, כאשר דרוגבה ומאלודה נמכרו, המועדון ירד ליגה עונה לאחר מכן. אף אחד לא מבטיח שזה לא יקרה בעונות הקרובות. בניגוד לשאר קבוצות החבל, מחלקת הנוער המקומית לא מייצרת שחקנים ברמה של ליגה בכירה, כך שלעת עתה גנגאן נהנית מהרגע.

הקבוצה ממשיכה לראות בכפרים המבודדים של מערב המדינה מקום בו גדלים אוהדיה. משחק הבית האחרון של העונה התבטא בשירה אדירה ביציעים המלאים – עוד רגע קסום של הקבוצה שכבשה את הלב של כל אוהד נייטרלי בארץ הבאגט. זה לא אומר שמכאן ואילך, גנגאן תתברג בצמרת הגבוהה או תאיים על תואר האליפות, ממש לא. מה שבטוח זה שבשבוע הבא היא תצא למשחק האחרון שלה בהר הגעש של סנט אטיין וכל עוד יש סיכוי לסיים מקום אחד מעל ראן, תהיו בטוחים שחניכיו של גוברנק יילחמו עד טיפת הדם האחרונה.

כותב הטור הינו תלמיד במכללת "ספורט פאנל" בניהולו המקצועי של נדב יעקבי

#גנגאן #כדורגלצרפתי

  • Facebook
  • Instagram
  • YouTube
  • Twitter

© 2020 עיצוב ובנייה קבסה תקשורת כל הזכויות שמורות   kabessa.co.il

  • Facebook
  • Instagram
  • YouTube
  • LinkedIn Social Icon