ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד

מאת סהר שבתאי| בתחילת חודש יוני לא היה לאף אחד ספק מי הקבוצה הטובה בעולם,מקיר לקיר נשמעו מחמאות לקבוצה שעשתה בית ספר לכל אירופה וגרפה כל תואר אפשרי,החל מאליפות ספרד דרך זכייה בגביע המלך ועד הדובדבן שבקצפת,זכייה בליגת האלופות.

לכולם היה ברור מי באמת אחראי על העונה הכה מוצלחת שעברה על ברצלונה,האיש בראש הפירמידה ליאו מסי,שכבש בליגה הספרדית 43 שערים ו18 בישולים והביא במו ידיו את שלושת התארים לברצלונה,אחרי כל זה כולם היו בטוחים מה חסר לו כדי להשתיק המון מבקרים שטענו שרק בברצלונה הוא יכול לעשות קסמים בניגוד לנבחרת ארגנטינה,שם הוא עדיין מחכה לתואר ראשון.

בנבחרת ארגנטינה היו בטוחים שהפעם מסי יעשה טורניר גדול ויצעיד אותם לעבר זכייה בקופה אמריקה,הארגנטינאים ייחלו לתואר אחרי 22 שנה שלא הניפו גביע(אם לא מסתכלים על אולימפיאדת אתונה ב2004 ובייג'ינג ב2008 שם ארגנטינה לקחה מדליית זהב).

זה התחיל יחסית טוב,ארגנטינה עלתה מהבתים מהמקום הראשון עם 7 נקודות מ9 אפשריות,אבל עם שער בודד וגם הוא בפנדל,מסי נראה כבוי,עייף,דבר שלא דומה בכלל לברצלונה,שם אם ב3 משחקים הוא יכבוש רק שער אחד יתחילו לדבר על משבר.

אז מה יותר גדול?

ברבע הגמר היא פגשה את קולומביה ורק נס ויכולת אדירה של אוספינה מנעה מארגנטינה לסיים את המשחק ב90 דקות,ארגנטינה ניצחה בסופו של דבר 5:4 בפנדלים,אך שוב כולם דיברו על דבר אחד,כמה קשה לליאו ממסי לכבוש

בנבחרת,אפילו הוא בעצמו התראיין ואמר שהוא לא מאמין כמה זה קשה לכבוש בנבחרת להבדיל מברצלונה,חבריו לנבחרת יצאו להגנתו כמובן ובארגנטינה קיוו שבחצי הגמר זה ייראה אחרת וכך היה,מסי אמנם שוב לא כבש אך היה חלק בלתי נפרד מה 6:1 המהדהד על פרגוואי בחצי הגמר שהעלה אותם לגמר בסטייל שם חיכתה להם המארחת צ'ילה.

הייתה תחושה אחרי המשחק נגד פרגוואי שמסי התעורר בזמן ביחד עם הנבחרת שלו וזאת ההזדמנות שלהם לקחת את התואר הנחשק,לפני משחק הגמר לדעת רבים היה יתרון לארגנטינה מבחינת סגל,ניסיון,ומסי אחד,אך מהצד השני חיכתה להם נבחרת מאומנת וממושמעת שלא פחדה ורצתה להניף תואר ראשון מאז ומעולם מה גם שזה היה בביתה.

ואז הגיע המשחק וכל העיניים היו נשואות לפרעוש בתקווה שיצליח לתת קצת מהקסם שמאפיין אותו בברצלונה,אך המציאות הייתה אחרת לגמרי,זה היה נראה כאילו יש שני שחקנים עם השם מסי כאשר השחקן עם הכישרון הגדול ביותר בתבל נשאר בבית בזמן ששחקן אחר עם אותו שם משחק במקומו,מסי לא היה דומה לעצמו ונעצר פעם אחר פעם בחומה המבוצרת של צ'ילה שלא נתנה למסי לנשום ולפתח משחק,ובכלל צ'ילה היתה יותר טובה ברוב דקות המשחק טובה יותר מיריבתה

אך אף אחת לא השכילה לכבוש עד הפנדלים,שם הובן כי ארגנטינה הולכת לאבד הזדמנות פז לקחת את הגביע שהיגוואין גרם לכולם להבין למה הוא נמצא בנאפולי ולא בריאל מדריד,הוא לא עמד בלחץ ובעט את הכדור לשמיים מה שהוציא את האוויר לשחקניו של טאטא מרטינו שעוד החמצה של באנגה שלחה את סאנצ'ס לקחת את הפנדל המכריע ולתת את הגביע לצ'ילה בפעם הראשונה בתולדותיה.

אז שוב עוד טורניר גדול חמק למסי מבין האצבעות ושוב הביקורות הנוקבות שמעלות תהיות לגבי ההבדלים בין מסי של ארגנטינה לבין מסי של ברצלונה,ההשוואה הבלתי נגמרת בינו לבין גדול שחקני ארגנטינה בכל הזמנים דייגו מראדונה שלהבדיל ממסי הצליח להביא לנבחרת תארים. כל מה שנותר עכשיו למסי הוא לחזור הביתה מתוסכל ועצוב לחיק המשפחה בברצלונה,שם לפחות מסי משאיר את כולם הרחק מאחור,אך המחשבות לא יעזבו אותו כי הוא בעצמו יודע שכמות ההזדמנויות שלו להשיג תואר עם הנבחרת הולכת ונעלמת.

#ארגנטינה #מסי #קופהאמריקה2015