האזיקים של הבאסקים

מאת אורן טל| בעולם בו נשיאי מועדונים חותמים על צ'קים שמנים כל שני וחמישי כדי להנחית עוד כוכב מיוחצן, ומדיהן של קבוצות ואף איצטדיונים מאמצים את שמם של הפטרונאז' המרבה במחיר, המגמה בכדורגל העולמי הפכה ליפה מרחוק, ורחוקה מלהיות יפה.  בתוך כל המערבולת הקפיטליסטית הזאת, ישנו מועדון בודד שעדיין הצליח לשמר את ההיסטוריה והעקרונות שעליהן הוא נוסד. אותו מועדון מדובר, מהווה את אימפריית הפאר האלמותית של עיר בירת חבל הבאסקים בספרד-אתלטיק בילבאו.

שלוש אוטונומיות נמצאות להן בתוך ספרד על חבל הבאסקים חדור רוח מורשת האבות, בסך הכול 3 מיליון איש. באחד מהחבלים הללו, חבל הבאסקים, נמצא את בילבאו עיר הנמל. שנת 1898, חבורה של כורי פחם וספנים מאנגליה מגיעים לבילבאו, יחד עם מספר אנשים מהאליטות דאז מקימים את המועדון שלימים יהפוך לסמל הגאווה של עיר בירת הבסקים ושל העם הבאסקי בכלל. העיר כשלעצמה זו עיר יפה וצבעונית אשר גדושה בהיסטוריה מהודרת שופעת פולקלור. מבעד לכובעי הצ'פלה המקומיים ומגוון מאכלי הפינצ'וס, נמצא גם מוזיאון גוגנהיים המפואר שמהווה אטרקציה תיירותית נפלאה, עיר מעוטרת ויוצאת דופן.

האדם הבאסקי, הוא אדם העטוף בסנטימנט ההיסטוריה של עמו ומורשתו, אדיב ונעים הליכות. דיברתי לא מזמן עם מישהי מבוגרת שהסתובבה בכל ספרד וביקרה כמעט בכל איצטדיון מה'לה-ליגה', והיא אמרה לי דבר כזה: "אתה לא באמת הכרתה אנשים נחמדים בחייך עד שביקרתה בחבל הבאסקים בספרד". פילוסופיית מועדון הכדורגל של בילבאו היא ייחודית ומושתת על אידיאולוגיה שיש שיראו כפרימיטיבית, אך גם יש כאלה שיבינו ויכבדו אותה. "לה קנטרה" בשפה המקומית, ביטוי אשר קובע כי המועדון מחזיק בשורותיו אך ורק שחקנים באסקיים או כאלה שטופחו וחונכו חינוך באסקי בחבל הבאסקיה ונבארה בספרד, או באיזור הגבול הצפוני שלו אשר נמצא בצרפת.

זהו חוק שלא עלה בכתב שכן דבר כזה עלול לגרור הליכים משפטיים כאלה ואחרים, והמטרה העיקרית שלו היא לא לאבד ולו במעט מהייחודיות ומהמורשת של העם הבאסקי, ולקדש כל סממן מהתרבות המקומית עתיקת היומין, גם על מגרש הכדורגל. החוק הזה לא מנע מאתלטיק בילבאו להתמודד ברמות הגבוהות ביותר, ולהיחשב כאחת מהגדולות בכדורגל הספרדי. וגם היום "לוס ליאונס" (האריות) מצליחים בכל זאת להתאקלם באוריינטציה של הכדורגל העולמי וזאת למרות התרבות המסחרית שלו. ההצלחה הזאת נובעת מקנאות מוגזמת ביותר לבני טיפוחם של מחלקת הנוער, ככה זה כשהאידיאולוגיה שלך לגביי סגל השחקנים היא כל כך סגולית ומיוחדת, רק תשימו לב לכיפופי הידיים שנערכים בין הבאסקים ל-"לה קנטרה" המפורסמת בשנים האחרונות.

חאבי מרטינז, שחקן כל בוי הגנתי, ה-שחקן בה' הידיעה שכל מאמן כדורגל חולם עליו. היה צריך לברוח מתחת לאף של בילבאו ולסכם בבאיירן מינכן לפני שנתיים במה שנחשבה אז להעברה היקרה ביותר בתולדות הבונדסליגה, לא פחות מ-40 מיליון יורו הועברו לחשבון הבנק של בילבאו. באיזשהו שלב חזר הקשר לספרד בכדי לקחת את כל חפציו האישיים. מרטינז לפי הדיווחים בספרד, התגנב באמצע הלילה למתחם האימונים של הקבוצה, רק כדי לגלות שכל הלוקר שלו כבר "נקי" מהציוד האישי. פרננדו יורנטה, חלוץ החוד הנהדר שלבש את המדים של בילבאו תקופה של 17 שנים. גם כן עזב שנה מאוחר יותר בהעברה חופשית ליובנטוס אחרי שמרסלו ביילסה ייבש אותו על הספסל רק כי לא הסכים לחתום על הארכת החוזה בקבוצה והציב במקומו את אריץ אדוריז בחוד.

אנדר הררה קשר צעיר מלא בפוטנציאל, הררה היה זה שפתח את מסע הרכש של יונייטד ולואיס ואן חאל שעשו רימייק מצוין בקיץ האחרון לסצינת השופינג המפורסמת של ג'וליה רוברטס ב"אישה יפה", והוא ניפח את החשבון הבאסקי ב-36 מיליון יורו. מיותר לומר שזה לא היה עוד טיול בפארק לשדים האדומים. ההנהלה של בילבאו הערימה קשיים רבים בדרך לחתימה המיוחלת של הררה ביונייטד, כבר בשנה שעברה דיוויד מויס רצה את הקשר הבאסקי, אך בילבאו לא רצתה לשחרר אותו תמורת 30 מיליון יורו, היא רצתה 6 מיליון נוספים. השנה אחרי הרבה מהמורות בדרך, הררה הוציא לפועל את סעיף השחרור שלו סוף-סוף. תהיו בטוחים שלאותם שחקנים היה קשה לעזוב את החממה הבאסקית המחבקת בדיוק כמו שלקבוצותיהם החדשות היה קשה לרכוש אותם מבילבאו.

דרך נוספת של המועדון להשאיר את הראש מחוץ למים לצד החוק הבאסקי שלו, היא למצוא פרצות קטנות בחוק הלא כתוב. למשל פרננדו אמורבייטה, הבלם הוותיק הוא בכלל מוונצואלה, אך הוא גדל וקיבל חינוך באסקי טהור כדי להפוך לבלם מן השורה הראשונה בבילבאו, ואז לנדוד לפריימר-ליג. הנריק סאבוריט המגן הספרדי נולד בברצלונה ולא גדל והתחנך על טוהרה הבאסקית של בילבאו, אך זה חתם בקבוצה ב-2008. הטענה של הנהלת בילבאו הייתה שאמו של סאבוריט היא באסקית ולכן יכול לשחק בשורותיה. גם אנדר הררה אגב בכלל גדל ושיחק כל חייו בסראגוסה, אך הוא נולד בבילבאו. כשהתחרות הופכת לכל כך תובענית בעידן הנוכחי, גם החוק הכי עתיק ונוקשה יכול להתגמש מעט מן המעט.

יורנטה במדי בילבאו, עוד יהלום מדי רבים שצמחו באקדמיה המפוארת

אתלטיק בילבאו כמו סביליה, ולנסיה ואתלטיקו מדריד, שייכת לקבוצות הדרג השני בספרד כיום, כאשר מזה זמן רב שזה כמעט בלתי אפשרי לרסן את ההגמוניה של בארסה וריאל מבחינה מקצועית או פיננסית. (גם חוזה זכויות השידור החדש ב"לה ליגה" לא ממש יעזור.) וכמו כל קבוצת דרג שני, גם היא משלחת כוכבים ללא כל הבחנה, כמו שראינו לא מרצונה החופשי, אלא כחלק מרצונם של אותם סופרסטארים להתקדם בשרשרת האבולוציונית של שחקן הכדורגל המודרני. אם נוסיף לכל המשוואה הזאת את העובדה שהמועדון מחזיק בשורותיו אך ורק שחקנים באסקים, אז נמצאנו למדים כי כף המאזניים הפיננסית בין ההכנסות וההוצאות על שחקנים נוטה לכיוונה של הנהלת בילבאו, אבל מה עם האוהדים? מי אמור למלא את החלל שנוצר בלבם בשנים האחרונות, אחרי שעוד בן בית שנועד לגדולות נאלץ לפרוש כנפיים ולהשאיר את הסגל הבאסקי כאין וכאפס? ושוב, אם כל הכבוד לכסף הגדול שהוא מכניס לקבוצה, מה אפשר לעשות איתו כשחזון המועדון מגביל את טווח הראייה בכל הנוגע לרכש.

אם ניקח לדוגמא את סביליה, נראה כי לא רחוק הדמיון בינה לבין בילבאו."מונצ'י" המנהל המקצועי של המועדון האנדלוסי חווה את אותה מחלה כרונית אשר תוקפת את קבוצות הדרג השני, אך כמו בכל שנה גם השנה הוא הצליח לרפא ואף לעלות את הרמה של סביליה עם הרכש המתאים, רכש שהכניס לארון התארים את גביע הליגה האירופית, בדיוק כמו עונה לפני כן. חלון העברות הנוכחי עוד בחיתוליו, וכמו שראינו בעונה האחרונה, בסאן-מאמס מוחזקים עוד כמה יהלומים לא מלוטשים שככל הנראה יקבלו את הפוליש הדרוש להם במועדון פאר כזה או אחר. הבלם הצעיר הנהדר בן ה-21 אימריק לאפורטה ששמו נפלט במשרדו של כל מנהל מקצועי בכל קבוצות הדרג העליון באירופה, כבר נרשם במסע הרכש הגדול הבא של יונייטד ולואיס ואן-חאל. בניאט אצ'ברייה קשר שמוחזק על תקן פליימייקר ככל הנראה הולך לייבש את הספסל של מנצ'סטר סיטי בעונה הבאה.

גם הוויזות של אוסקר דה מרקוס, גורקה איראייסוס, איביי גומז, סוסאיטה וסאן חוזה כבר בדרך להיות מונפקות. הקפיטליזם מנצח, או אם לומר את האמת, הקפיטליזם בשילוב של החיפוש אחר יוקרה ותארים ניצחו. כשמרסלו "אל לוקו" ביאלסה המאמן הידוע לשמצה של בילבאו חבר למארסיי בעונה שעברה, התקוות של האוהדים להתברגות המועדון הבאסקי בצמרת ה"לה-ליגה" כבעבר לצד המתברגת החדשה אתלטיקו מדריד, התפוגגו להם באוויר כמו התקוות לפריצה הכל כך מיוחלת של איקר מונייאין הצעיר. אולם למרבה הפלא בעונה האחרונה הצליחו "לוס ליאונס" יחד עם מאמנם כיום ארנסטו ולאוורדה להגיע לגמר הגביע הספרדי, ועל הדרך גם לחזור לזירת הצ'מפיונס ליג לאחר 16 שנים של היעדרות. אבל הסיטואציה בעונה הקרובה תהיה כבר הרבה יותר קשה אם היא לא תצליח לשמור על היציבות בסגל. אמנם השוק הבאסקי הוא מוגבל בגודלו, אבל זה לא אומר שלא נמצאים שם שחקנים נהדרים שיכולים לסחוב את בילבאו לנשום אוויר פסגות ב-2016: נאצ'ו מונריאל מסיים חוזה בארסנל, כמו גם מיקל ארטטה. אסייר יירמאנדי מריאל מדריד מתגעגע לתחושת הכדור ברגלו, אנטואן גריזמן, איניגו מרטינז, תאמינו או לא גם צ'אבי אלונסו וגונזאלו היגוואין "יקיר" אוהדי ארגנטינה, גם כן נחשבים באסקים עד מידה מסויימת, ועוד ועוד כשרונות בעלי זיקה באסקית שמסתובבים להם מחוץ לקהילה השמרנית ההדוקה והאוהבת.

אתלטיק בילבאו תמיד תהווה מוקש לבארסה וריאל, בכל עונה ובכל משחק בית או חוץ. אך אם יש לך אוהדים מסורים, היסטוריה ומסורת מעוטרת, איצטדיון חדש ומשופר, מאזן כספי חיובי שזה דבר נדיר בספרד ומחלקת נוער מטופחת ומהטובות בעולם, למה שיהוו רק מוקש? למה לא יותר מזה? כולי תקווה שהקבוצה מבירת באסקיה תצליח להתאושש מהמכות שהסגל שלה חוטף בשנים האחרונות, כי לאוהדים הנאמנים של הקבוצה הזאת מגיע קצת יותר מ-30 שנים רצופות ללא תואר, מאז הדאבל הבלתי נשכח בעונת 84'. יותר מאשר הכבוד חסר הגביע של אחת מבין שלושת הקבוצות אשר לא נשרו מהליגה הראשונה בספרד מאז ומעולם. וגם לנו, אוהדי הכדורגל העולמי, מגיע שקבוצה עם אידיאולוגיה תרבותית מעוררת הערצה, תקטוף איזה תואר אחד או שניים, כדי שנוכל לשכוח ולו לזמן קצר את העובדה שתרבות המסחרה- הקפיטליסטית הנוכחית, היא זאת שחורצת את גורל הכדורגל.

#אתלטיקבילבאו #כדורגלעולמי #להליגה #ליגתהאלופות