הבריחה מוסרמיל

מאת ינון בוטביה | להיות נוכח במשחק של הפועל באר שבע בשנה האחרונה, היה קשה. לא בגלל שהקבוצה לא טובה וגם לא בגלל שאין מספיק קהל, כי בשתי סוגיות אלה, ההיפך הוא הנכון – הקבוצה משחקת היטב והקהל בא בהמוניו

ניסיתי קצת לצאת מה"דיונה" המקומית על מנת להבין במה שונה אזרח בבירת הנגב לאזרח בבירת ישראל. נכון שבבאר שבע מתגוררים פחות אנשים, וגם הכותל המערבי כידוע לא שוכן שם – אפילו משכן הכנסת נמצא בירושלים. אבל, האם אלו הדברים שגורמים לחוויית צפייה במשחק כדורגל להיות טובה יותר או פחות? התשובה היא לא.

וסרמיל.לבוא עם ציוד קמפינג…

אם בבאר שבע היה אצטדיון שכדי להגיע ליציע לא צריך להצטייד בציוד קמפינג, דיינו. גם באצטדיון שעמוד התאורה בו לא מסתיר את המגרש היינו מסתפקים. אני אפילו לא מדבר על כיסאות שמתאימים לבני אדם, בניגוד לחתיכת פלסטיק מנותקת מהמציאות. אם חשבתם שאדבר על המרחק של היציע מהדשא ,כנראה שאנחנו עדיין באמת רחוקים זה מזה, כי אצטדיון כזה מגיע לקהל שמעודד, לקבוצה גדולה ולבעלים שמשקיע מכיסו ולא חי על כספי ציבור.

אבל כל זה לא קיים בבאר שבע – או שאולי כן? מבחינתי, להביא למשחק בגביע הטוטו נגד מכבי פתח תקווה 2500 צופים, זו הצלחה. לשמוע את אותם אוהדים עד יציע העיתונאים – זו בכלל פנטזיה. כשבעלת הקבוצה משקיעה תקציב שעובר את רף ה-30 מיליון, זו מבחינתי השקעה אדירה. אמרתי לעצמי ,אולי זה כך כי הקבוצה לא מחוברת לתושבים? אבל אז שמתי לב שבסגל למשחק נגד מכבי פתח תקווה, היו כ-8 שחקני בית – כמעט מחצית מהסגל.

אוטוטו הוא כאן. אצטדיון באר שבע החדש.

אז הבנתי שהבעיה היא לא של האוהדים, וגם לא של מנהל האצטדיון. תתפלאו לשמוע שזו אפילו לא הבעיה של אלונה ברקת.זו הבעיה של מדינה שלמה, שמשקיעה תקציבי עתק בפיתוח הנגב, אבל איכשהו בסוף, הם תמיד נשארים מאחור. אבל אל דאגה, לא מאחור מדי.על פי תכניות הבנייה של האצטדיון החדש בבאר שבע, בסוף שנת 2016 הפועל באר שבע תוכל להצהיר סוף-סוף שהיא מתמודדת על האליפות.