1/5

הולכת השולל של אלי גוטמן

מאת גיא אדרי | הסופר מאיר שלו כתב פעם "יש אכזבות שמכבדות את מי שגורם להן". האם ניתן לומר זאת על אלי גוטמן ונבחרת ישראל?

בשישי האחרון החלה ברגל ימין נבחרת ישראל את מסעה אל עבר יורו 2016 , בניצחונות במוקדמות היורו על נבחרות קפריסין ואנדורה. ״המטרה היא להיות ביורו הקרוב בצרפת״ כך הצהיר מאמן הנבחרת לפני תחילת הקמפיין.״יש לנו סיכויים גבוהים סוף סוף להיות בטורניר גדול״ הפצירו השחקנים כאשר הנבחרת הוגרלה לבית שכולל את בלגיה, ווילס ובוסניה. השאיפה היא לתפוס את המקום השלישי, שיכול להוביל את הנבחרת אל המקום שעם שלם מייחל להגיע אליו כבר יותר מ44 שנים ,יש כאלו שיגידו הארץ המובטחת לשנת 2016, צרפת. אם יש דבר שבו ישראל אלופת העולם, זה בעיקר בהצהרות ודיבורים. אנחנו מומחים בלהכריז ולזרוק סיסמאות, אך בפועל המציאות היא שונה. המציאות כואבת.

שני משחקים, שני ניצחונות, 6  נקודות עם יחס שערים של 2-6 ועדיין עם כל השמחה שבדבר, הגיע הזמן לחזור למציאות הישראלית. כשנשאלתי לדעתי אם הנבחרת הנוכחית, לאחר צמד המשחקים המוצלח, מסוגלת להגיע ליורו הקרוב, עניתי בנחרצות שלא. מסיבות רבות, לצערי.

ראשית, אתחיל מהמאמן שאמנם הוא מהטובים בארץ, אבל לא הכי טוב ובוודאי שאינו מתאים לנבחרת. לצערי הרב, לא ראיתי שום דבר חדש בשני המשחקים האחרונים של הנבחרת, לא שיטה, לא הנעת כדור מהירה שמלווה בשינויי כיוון, תנועה ללא כדור של שחקני הקישור ושל המגנים ועל כן נותרנו נבחרת נסוגה, הגורמת לפערים די גדולים של שחקני הקישור מההגנה וכתוצאה מכך, גורמת להרבה שטחים ריקים שגורמים לנבחרת הלאומית להישאר חשופה מאוד ובהרבה מקרים, חלוצי היריבות מוצאים עצמם אחד על אחד מול בלמינו.