מי הכי יפה בעיררפאל קבסה ולירון איפרגן
00:00 / 1:05:28

ה"אודישן" לעונת האליפות / מאת: נתנאל לוגסי

לאחר פתיחה נהדרת של מכבי חיפה ה"צעירה" מודל מרקו בלבול 2.0 שכללה 5 משחקים עם 100% הצלחה, שישה שערי זכות ורק שער חובה בודד, הגיע רצף פחות נעים של 3 משחקים ללא ניצחון בהם הקבוצה לא מצליחה לכבוש אפילו שער אחד, רצף שהחזיר את המועדון לשאול את שאלת המיליון דולר בשמונה השנים האחרונות – "לאן עכשיו"?

מצד אחד כולנו כאוהדי הקבוצה הורגלנו מילדות למכבי הישגית, קבוצה שיריבותיה מפסידות את המשחק לפני הכניסה לעיר, קבוצה שתמיד רעבה ותחרותית לכל תואר. אז זה לא סוד שכבר 8 שנים אנחנו לא כאלה, וכן. גם העונה זה לא השתנה (למרות שלל תקוות בקיץ). לאור העונה של הירוקים עד כה מקסום ההישג יהיה פלייאוף עליון בכלל ומקום שני בפרט. אז בואו נניח רק לרגע שהגענו ליעד הנכסף. הגענו למקום שני ואנחנו באירופה. האם זו המטרה הטובה ביותר שאנחנו יכולים להשיג מהעונה הזאת? האם ההישג הזה יהפוך אותנו לתחרותיים בעונה הבאה וישנה את כל התמונה העגומה של השנים האחרונות? כלל לא בטוח!

אז מה האופציה השנייה שעומדת לנגד המועדון ומרקו? האופציה היא לשים בצד את תאוות המקום בטבלה, או עצם ההגעה לאירופה, ולערוך מאין "ניסוי כלים", ניסוי כלים שכל מטרתו הוא להבין אילו שחקנים יהוו את השלד של מכבי בעונה הבאה ובעונות אחריה. אילו שחקנים צעירים יהוו הבסיס שיחזיר את מכבי לפסגה? לפני שאתם קופצים, כן, ניסוי כלים שכזה יגרור באופן טבעי גם כמה "ביצים שבורות", מקום נמוך יותר ואולי אף פליאוף תחתון. האם זה שווה את זה? האם זה עוד שלב בהידרדרות או שמה צעד אחורה כהכנה לספרינט קדימה?


בעייני הפתרון הטוב ביותר לדילמה הזאת הוא פתרון ביניים, או כמו שאני אוהב לקרוא לו – ה"אודישן". מבחן במלוא מובן המילה לכל שחקן בקבוצה, בין אם הוא זר מתבגר או ישראלי צעיר. הבהרה מטעם המועדון לכל שחקן שאת מקומו ואת חולצת המשחק לקראת העונה הבאה הוא יהיה חייב להרוויח – ואיך אמרו: "You want fame? Well, fame costs. And right here is where you start paying…in sweat."

יש היום שחקנים בירוק שמשאירים את טיפת הדם האחרונה שלהם על הדשא, יורדים מזוהמים בבוץ כמו עופרי ארד המצוין או נלחמים בכל שריר בגופם כמו נטע, אחרים פשוט יצטרכו ליישר קו. דוגמא לשיטת ה"אודישן" ניתן לקחת מעולם הכדורסל – הלוס אנג'לס לייקרס למשל. הקבוצה דאגה לרפד את עצמה בכוכב עולמי בדמותו של לברון ג'יימס, אולם לא בנתה סביבו קאדר מנצח אלא אוסף של צעירים מבטיחים ושחקנים משלימים מוותיקי (ומשוגעי) הליגה. הקבוצה מראש לא כיוונה לתואר (מועדון שני במאזן התארים בתולדות הNBA) וכאילו אמרה לשחקניה, "ברוכים הבאים לאודישן של חייכם, המצטיינים יקשטו את קבוצת הכוכבים של העונה הבאה, המצטיינים פחות (כי ארה"ב כל כך Politically Correct  שזה מחליא) יחפשו את עצמם במקום אחר.

בואו ניקח לדוגמא את אטיין ריינר- מקרה קלאסי של שחקן שכבר היה באולם הטיסות היוצאות חזרה לאמסטרדם, הבין שבשביל להישאר הוא חייב לתת את הכל (בניגוד לחברו ההולנדי שאמר השבוע שהוא הבין שברגע שהלך הצוות ההולנדי סיכויו לשחק אפסו) והופ, בכמה משחקים בלבד הוא הפך את הדעה של רובנו על מעמדו בקבוצה, מבחינתי לפחות – זהו שחקן שבהחלט עבר את האודישן ובהחלט ראוי להמשיך ללבוש את החולצה הירוקה (ולא, זה לא אומר שהוא יכול עכשיו לנוח).

אתם בטח שואלים את עצמיכם מדוע אני כה בטוח ששנה הבאה תראה שונה מ-8 השנים האחרונות? הרי את השיח הזה ניהלנו מספר שנים לא מבוטל, הרשו לי רגע להסביר את השוני בשתי נקודות עיקריות:

  1. מדיניות רכש –  מדיניות הרכש של ינואר מציגה חשיבה שונה לחלוטין מכל מה שראינו עד כה, הבאת שחקנים צעירים כגון שועה ומקסים, שחקנים שללא ספק כל הליגה רצתה לשים את ידה עליהם, אבל יענקל'ה כמו יענקל'ה של פעם- הקדים את כולם. לא עוד להתעורר מתוך שינה ולא להבין איך צעיר א. או צעיר ב. כבר מזמן לא צעיר אלא כוכב בליגה ואנחנו פספסנו אותו.


        2. סולל בונה – כמה שחקנים בעונות הקודמות הייתם משאירים במכבי חיפה בסוף העונה? אני מניח שכל אחד מאתנו היה                    משאיר שחקן אחד או שניים מקסימום בטענה שהשאר פשוט לא מתאימים. לטעמי השנה אנו יכולים לציין לפחות 7-8 כשלד              איכותי לעונה הבאה. סוף סוף לא מחליפים קבוצה שלמה!

לסיכום, ללא ספק הקבוצה רחוקה מלהיות מושלמת, יש הרבה "שומן עודף" בדמותם של שחקנים שלא רואים דשא וגם לא הוכיחו העונה שהמקום מגיע להם ( קהת, מזרחי, סאן, אזולאי מבוקה ועוד.. ), צעירים המבטיחים עדיין לא מאה אחוז בשלים ואוקיינוס של מקום לשיפור. דווקא לאור אי ההצלחות במשחקים האחרונים המערכת צריכה לשדר רוגע ו"כאן בונים". תעשו את כל הניסויים הדרושים על מנת להבין את מי לוקחים למלחמה, לטעמי, גם על חשבון עוד 3 נקודות.

נקודה אחת לסוף- דובר הרבה על הקהל לאחרונה, על המחאות ועוד. אין זה סוד שכותב המילים הללו הינו הוא בעד מחאה "מקצועית" אך גם סולד ממחאת ה"יענקל'ך". יש דבר אחד מרכזי בקולות המחאה שאני מסכים איתו וחייב לקרות, יפה שעה אחת קודם – הצגת תוכנית רכש עתידית של המועדון ומהן התכניות לעתיד, כפעולה אשר יכולות (וצריכה) לרתום חזרה את הקהל ולתת לקבוצה שלנו את השקט הדרוש להמשיך ולעבוד.

תשברו רגל! (מטאפורית או של מישהו אחר)

  • Facebook
  • Instagram
  • YouTube
  • Twitter
לוגו אריה עברית 2020.png

© 2020 עיצוב ובנייה קבסה תקשורת כל הזכויות שמורות   kabessa.co.il

  • Facebook
  • Instagram
  • YouTube
  • LinkedIn Social Icon