ירידת הדורות-מונד

מאת בן טרבס | כאוהד כדורגל, קשה לי להסתכל על המצב של דורטמונד ולהישאר אדיש, זה קרה לי גם עם ליברפול ועם הכדורגל האיטלקי בכלל, אבל משהו בקבוצה הנהדרת של יורגן קלופ גורם לאמפטיה מכל חובב כדורגל כמעט. צניחה חופשית מהאולימפוס. כך חולפת לה תהילת עולם?

תסתכלו לרגע על טבלת הבונדסליגה, משהו בה מוזר עד כדי לא יאומן. אני לא מדבר על השליטה של באיירן, זה משהו שכבר התרגלנו אליו בשנים האחרונות. אני גם לא מדבר על פאדרבורן שעלתה רק השנה ומפתיעה, אני מדבר על בורוסיה דורטמונד, קבוצה נהדרת שקמה לתחייה לפני כמה שנים, לקחה תארים, הגיעה לליגת האלופות (ואפילו מצליחה בה) וסומנה גם השנה כאלטרנטיבה היחידה להגמוניה של המפלצת מבוואריה, נמצאת עמוק במקום האחרון. פשוט לראות ולא להאמין.

בהקשר של ליגת האלופות, נשאלת השאלה – האם זו דורטמונד האמיתית או שזו רק מסיכת הקרנבל שנקרא 'ליגת האלופות'? מה גורם לקבוצה לפערים הענקיים האלה בין היכולת במפעל אירופי ליכולת בליגה? זו הרי לא הפעם הראשונה שהם משחקים בשני המפעלים במקביל. יגידו פציעות, ויגידו שובע של יורגן קלופ, ויגידו שכל שנה הם מאבדים את השחקנים הכי טובים לאותה מפלצת כדורגל בראשות פפ גוארדיולה.

מאמן שקל לאהוב.


בפועל, הכל נכון, אבל אלו תירוצים של קבוצה ללא שאיפות באמת (מישהו אמר ארסנל?). דורטמונד של השנים האחרונות היא יותר מזה, היא התרעננה, לקחה תארים בגרמניה והגיעה לגמר האלופות עם אותו מאמן, סיימה במקום השני בעונה שעברה מינוס אחד השחקנים הכי טובים שהיו לה – מריו גצה. האם עזיבת לבנדובסקי היא – היא הנקודה הבעייתית שגורמת לעונה של דורטמונד להיות מסויטת כ"כ?

המחליפים שהובאו הם שחקנים מספיק מוכחים, אדריאן ראמוס הקולומביאני שהיה נהדר בעונה שעבר בהרטה ברלין, ואפילו צ'ירו אימובילה שאמנם עדיין צעיר, אבל קרע כל רשת בסרייה A במדי טורינו. אפילו את הילד האובד שינג'י קגאווה החזירו. כל קבוצה מתמודדת עם פציעות, ולמרות שלדורטמונד יש יותר מהרגיל, ההתפרקות הזאת בליגה כבר חוצה גבולות. יש לדורטמונד מספיק מחליפים שיכסו על הפציעות האלו (מתיאס גינטר למשל, הובא בגלל רגלי הזכוכית של מאטס הומלס).

גם אם מרקו רויס הוא ג'וקר שקשה לכסות עליו, מעבר לעזיבת שחקנים ופציעות, באמת שיש לדורטמונד סגל מספיק רחב וטוב על-מנת לסחוב את כל הבונדסליגה על הגב. קהל תומך יש, בין התומכים באירופה, שקט תעשייתי גם יש. נראה כאילו משהו מתמסמס שם בפן המנטלי, אולי מין תחושת שובע ומיצוי של חלק מהשחקנים, אולי בכלל של יורגן קלופ בעצמו.

קהל יש? אחד הטובים באירופה!


אם ניגע לרגע באיש שמפעיל את כל זה, בפעם האחרונה שיורגן קלופ היה במצב הזה, זה היה ב-2006/07, הוא אימן את מיינץ (ואת ההצלחות בה כולם זוכרים), הוא היה אהוב כמו שהוא אהוב עכשיו, אבל את אותה עונה הוא סיים בירידת ליגה. החיבור שלו למיינץ השאיר אותו עוד שנה שם, אבל ב-2007/08 הוא כבר עזב.

עוד מוקדם להגיד איך זה יסתיים הפעם, ולמרות שזה נראה כאילו הכיוון הוא לשם, אני באמת מאמין ומקווה שדורטמונד תיכנס לזון ברגע המתאים ותצא מסרט האימה הזה. יורגן קלופ אוהב להגיד על הקבוצה שלו שהיא משחקת בסגנון רוק כבד, אבל כמו שהשנה הזאת נראית, היא יותר כמו הופעה של נירוונה – פתיחה יפה, הברקות במהלך ההופעה, ושבירת הגיטרה בסוף. אני רק מקווה שהם לא יסיימו כמו הסולן קורט קוביין, בתור אוהב כדורגל, אני מקווה שזה לא יסתיים בחושך גם עבור דורטמונד.

#בונדסליגה #דורטמונד #יורגןקלופ

  • Facebook
  • Instagram
  • YouTube
  • Twitter
לוגו אריה עברית 2020.png

© 2020 עיצוב ובנייה קבסה תקשורת כל הזכויות שמורות   kabessa.co.il

  • Facebook
  • Instagram
  • YouTube
  • LinkedIn Social Icon