מי הכי יפה בעיררפאל קבסה ולירון איפרגן
00:00 / 1:05:28

כבר נגמר? / נמרוד הר ציון

עקב העיסוק החוזר בפריי הקיץ והתחושה שהטעימה לא הספיקה ולא ראינו ממנו מספיק בירוק, שזהר לרגע והשאיר רעב לעוד, שהשיא בירוק היה עוד לפניו, כמו גם וויסמן שנראה שבדרך לקטגוריה הזו להפתעת רבים ומקובעים, הנה עוד כמה כדורגלנים שהשאירו אצלי תחושות כאלו עם השנים: (השניים המוזכרים רק עוררו את התחושה האישית כמובן והרעיון לכתבה. המוזכרים בכתבה, רובם,הספיקו דבר או שניים לעומתם בכל זאת בירוק ברמה האישית והקבוצתית…)

דניאל בריילובסקי:

הלהטוטן היהודי הדרום אמריקאי שנמנה על סגל ארגנטינה שהגיעה כאלופת העולם למונדיאל 1982 עם אחד דייגו.

וירטואוז אדיר בסגנון הדרום אמריקאי המסורתי: שליטה מוחלטת בכדור, מסירות קצרות ומהירות ודימיון במשחק שמלהיב את העין של הצופה.

איתרע מזלו ולא היה לו כ"כ עם מי לשחק שנקלע לשנתיים של חילופי משמרות לאחר שלושת העונות הגדולות של דור פורצי הדרך(שתי האליפויות הראשונות והנבדל של לנדאו) ולאחר מכן, קבוצה ששיחקה כמו הלומי קרב אחרי מותו של רן. עזב בזעם בתום השנתיים האלו בגלל הכוונות לקצץ בשכרו דווקא לפני האליפות המפתיעה של אמציה עם רובן, עופר וקלינגר הצעירים והותיר תחושות של עוד.


רומן פץ ועופר מזרחי – שני מקרים שהגורל והקארמה לא הטיבו עם הירוק.

רומן פץ:

בלם אחורי אוקראיני שהובא ע"י שפיגל בתחילת העונה הענקית של 93/94, היה אולי הבלם הירוק הכי טוב שראיתי כאן, אבל רק לרגע… איטי אולי, אבל חזק, חסון (1.88) וסופר אינטליגנטי במשחק, ארגן במשחק מסירות את משחק הקבוצה שפתח אותו מאחור כמו קשר אחורי שרואה את כל המגרש. כבונוס נתן באותה עונה את הפצצה מול טורפדו ואת הפתיח האמיתי המתוק האירופאי הראשון שלנו בכל הזמנים.

את העונה ובאופן לא רשמי גם את הקריירה בירוק סיים, במשחק השלישי מול הצהבת באותה עונה (1-1), זה שבא אחרי החמישייה האגדית. מכבי ת"א הגיעה בפחד אדיר אחרי ההשפלה ושיחקה כמו יחידת מתנקשים. כבר בדקה הרביעית כניסה אכזרית של מליקה עם הסטופקס בפץ ששוברת לו את הרגל. פץ גומר את העונה ומושבת לתקופה ארוכה. כשחזר לאחר מכן, כבר לא היה אותו שחקן ולא הצליח לחזור לעצמו ועונה אח"כ הושאל לצפרירים חולון וירוסלב קינטוש הובא במקומו.


באדיבות האתר הרשמי


עופר מזרחי:

הסוס הדוהר עם העורף המתנופף, העוצמות והסיבוב על המקום שסחב מגנים על הגב ורץ איתם, האיש והשער ההוא בגמר מול בית"ר שעשה את הפריצה שלו באליפות 88-89 אצל אמציה לבקוביץ' ונתן גם עונה מצוינת בשנה אחרי במאבק האליפות מול בני יהודה (הפסדנו) וביסס את מעמדו כאחת ההבטחות הגדולות של הכדורגל הישראלי והגיע גם לנבחרת. הכל היה מוכן לקריירה ארוכה ופורייה לכוכב חדש בירוק (היה אטרקטיבי וכמו כל השחקנים מהזן הזה, אהוב על האוהדים. קריאות עו-פר עו-פר לפני העלייה לדשא של השחקנים) ואז בתחילת העונה לאחר מכן, עונת הדאבל של שרף (הספיק לתרום שלושה שערים ובישול), נפצע קשה אחרי שקרע שתי רצועות צולבות בברכו השמאלית וגמר את העונה. עונה לאחר מכן  כשחזר זה כבר לא היה זה, כמו בניסיון הנוסף, בעונת שפיגל הראשונה ב93 כשחזר מהשאלה. עשה בסוף קריירה נחמדה כחלוץ ליגה, אבל כבר לא כמו ההבטחה הירוקה הסוחפת שהיה.

יז'י בז'צק

קשר נבחרת פולין הגיע בחלון של ינואר 99 כקפטן שלה עדיין כשלזכותו 40 הופעות בינלאומיות! דבר שלא יכול לקרות בימינו.

הובא כאמור בחלון של 99  יחד עם ויקטור  פאצ'ה ורונן חרזי המאכזבים כדי לנסות להציל את מאבק האליפות של אוהרין מול הפועל של גוטמן לאחר שהאווירון התעקש לברוח בפגרה לניס, "קבוצת אם-בת של רומא" לדבריו. בעונה שאחרי שיחק בקבוצה הגדולה של אלי כהן עם ז'אטוטאס, בניון,קלצ'נקו, קטן וכו', קבוצה שלא לקחה אליפות (מקום שני אחרי הפעול ת"א אחרי משבר כהן-בניון באמצע העונה ופציעת ז'וטא), אבל מהקבוצות שהסבו הכי הרבה הנאה לאוהד הירוק: 2 שביעיות, 3 חמישיות ו-4 רביעיות באותה עונה. 86 שערי זכות, עשרה יותר מהאלופה, הפועל ת"א.

בז'צק כבש עשרה שערים בעונה וחצי שלו כאן, אבל בעיקר הצטיין בבישולים, שחקן שהיה כיף לראות עם הרבה קלאס ופיינס.

אשתו שלא הסתדרה עם ארץ הקודש ועזבה אותו באמצע העונה עם בנם, גרמה לו לבקש לעזוב גם. עקב תחנוני אנשי מכבי, כיבד ונשאר עד סוף העונה ואז עזב. ואז הגיע גרנט…


באדיבות האתר הרשמי


רדוסלב מיכאלסקי

קשר דפנסיבי זר מפולין, היה איטי אמנם, אבל אינטליגנטי מאוד במשחק ובמיקום, מדויק(הצטיין במסירות ארוכות) וחזק. מה זה חזק. סוס. יציב מאד. תרם גם כסכנה מתמדת בקרנות בשל גובהו הובא עם רזומה מרשים (שלוש אליפויות עם קבוצתו בפולין ושחקן מרכזי וקבוע בהרכב הנבחרת הפולנית) כדי להציל את מאבק האליפות של אלי כהן לאחר שז'וטא נפצע. הייתה לו התחלה קשה, אבל לאחר מכן השתלב כולל שני גולים מהארבעה על הפועל בדרבי ולאחר עונה כבר היה שחקן מפתח באליפות הראשונה של גרנט.

לאחר עונה, הוחלט לוותר עליו(מצבת זרים של אוסטרובסקי/ז'אטוטאס שהתאושש כבר בסוף העונה הקודמת/פראלייה/איגביני שרק שולב בקטנות בעונה שעברה עם חוק הנוער שיענקלה יזם בימים שעוד היה חד ורוסו שהגיע) הוויתור עליו, כנראה שהיה בצדק בשל חישובי מצבת הזרים(שגם באדיר המצויין היה גורם בקישור הדפנסיבי), אבל הוא בהחלט השאיר טעם של עוד…


באדיבות האתר הרשמי


איגביני יעקובו

מה כבר אפשר להגיד על מי שבהמשך הדרך צבר יותר מ-250 הופעות ,הכדורגלן האפריקאי שמדורג במקום השני בכמות השערים שהבקיע בפרמייר ליג מאז היווסדה, עם 96 שערים (אחרי דידייה דרוגבה‎עם 104 שערים),במקום השלישי מבין השחקנים עם מספר השערים הרב ביותר בנבחרת ניגריה, מי שייצג את הנבחרת הניגרית בארבעה טורנירי גמר של גביע אפריקה לאומות, במונדיאל 2010 ובטורניר הכדורגל של אולימפיאדת סידני בשנת 2000, אבל התגלה כאן אצלנו בירוק בארץ הקודש. האיש והמבנה גוף, הכח, המהירות המפתיעה ביחס לגודלו הפיזי, הסיבוב והיכולת והחדות ברחבה.

הגיע אלינו למכבי חיפה ב-1999, כשהוא בן 17(עורר סימן שאלה גדול דאז אור לקרנפיותו), תמורת 300 אלף דולר והושאל להפועל כפר סבא לעונת 1999/2000 שם יעקובו כבש שישה שערים ב-23 הופעות ליגה. בעונת 2000/2001 שב יעקובו לחיפה, אולם מאחר שהקבוצה השלימה את מכסת הזרים המותרת, תוקן החוק בהתאחדות לכדורגל, שנודע בשם "חוק יעקובו"(פעם לפני ששחר התעייף והוא היה השריף בעיר), ולפיו קבוצה רשאית לרשום זר שישי, בתנאי שהוא נרשם כשחקן נוער, ובתנאי שהקבוצה תרשום בסגל לכל משחק לא יותר מחמישה זרים (החוק בוטל בשנת 2001).יעקובו בן ה18,שיחק בנוער באותה עונה ובמקביל, שולב ע"י גרנט בעדינות בבוגרים. את העונה סיים באופן אישי יעקובו עם שלושה שערי ליגה בלבד, אך מכבי חיפה זכתה באליפות הראשונה שלה מזה שבע שנים.

בעונת 2001/2002 גרנט החליט שהוא ראה מספיק פוטנציאל למרות השורה הסטטיסטית והחליט להמר עליו בגילו(האיש והחיוך השתלב חברתית מדהים) במקום קלשצ'נקו שנמכר והניגרי הפך להיט וקשה היה למגנים המקומיים להתמודד עם גוש הכוח. יעקובו כבר היה בורג מרכזי באליפות שנייה ברציפות, כשכבש 13 שערי ליגה .

את העונה הבאה המשיך מאיפה שהפסיק את הקודמת: שני שערים חשובים מאין כמותם במפגש הראשון מול גראץ על ההתמודדות על העלייה לליגת האלופוץ וחמישה שערים בשלב הבתים כולל השלושער הנהדר ההוא מול אולימפיאקוס שמשך את עיני הסקאוטים והוציא אותו בסופו של דבר כבר בינואר מארץ הקודש לפרמיירליג.

ראינו אליפות עם 13 שערים, אתם אומרים והאיש העלה אותנו לאלופות וזהר שם. מה רע אתם אומרים, איפה תחושת ההחמצה אצלך? האיש עזב בינואר, אחרי שלוש עונות בנייה הדרגתיות בארץ, בהיותו בן עשרים בלבד עם שתי אליפויות ושלב הבתים, בדיוק בעונה שהכל התפרץ לו: גם ההצגות באלופות וגם הוביל את טבלת מלך השערים בליגה שעזב בינואר וכנראה שסיפור האליפות שנגמר על הפרש שערים באותה עונה בשל הקושי להתמודד בשתי זירות למרות עליונות ברורה, היה נגמר אחרת אם לא היה עוזב.

הייתה חסרה לי אישית, העוד חצי עונה הזו של למלוך בליגה של שחקן שכבר היה מעליה בעונה ההיא.

ליאור רפאלוב ותומר חמד

ליאור רפאלוב:

האיש, הטכניקה, המסירה, הבעיטה והקלאס. כוכב מסומן מנוער. לרפאלוב לקח זמן לפרוח וחמש שנים בושל על אש קטנה: שער בעונתו הראשונה, שלוש בשנייה ותשע ושבע בעונה השלישית והרביעית, אבל חוסר יציבות בולט עדיין ותנודות מהספסל להרכב,

עד שבא הבום בשנה האחרונה שלו כאן לפני שעבר לקריירה ארוכה ויפה בבלגיה:

האליפות של 2011 עם 11 שערים ותואר שחקן העונה, עוד שנה של ביסוס מעמד וכוכבות ירוקה חסרה לנו, אבל, הוא הסיפור הקליל כאן בין השניים. בכל זאת נתן שלוש שנים אחרונות עם סטט' אישית יפה, שהקבוצה קבוע בצמרת (שתי אליפויות ומקום שני)

תומר חמד:

אם את ליאור עוד החזיקו בסגל בסבלנות חמש עונות עד ש"זה בא", חמד כמעט פוספס. עלה יחד עם ליאור מבוגרים שם כיכב בנוער איתו וקיבל במשך שנתיים וחצי כמעט אפס הזדמנויות בבוגרת ואז הושאל בינואר 2008 להרצליה, עונה אח"כ לבני יהודה ועונה אח"כ לאחי נצרת(שם החלו לראות ניצוצות מהפוטנציאל), בעונה הבאה, עונת 2010/2011 הוחזר לסגל עקב כך ופתח את העונה במכבי חיפה, אבל במשך יותר משליש עונה ראה רק את הספל ונדמה היה שעוד כוכב נוער הולך להתמסמס, עד שלאלישע נמאס מלחכות למיצוי ההבטחה של גדיר ליד דבאלשוילי/שלומי אזולאי הטברייני ליד לדו וחמד נוסה שם במחזור ה14 של העונה לראשונה בהרכבה הפותח ושם הכל התפרץ:

13 שערים וחמישה בישולים במה שנשאר מהעונה. אליפות, נבחרת העונה והיידה לספרד.

האיש, הבוראס והנגיחות העוצמתיות, המשחק גב וההפעלה של האחרים וההבנה של המשחק, רק חצי שנה מצויינת ראינו מתומר בירוק וחסרה לנו שנה אח"כ לראות את שני כוכבי הנוער לשעבר בסעיף כאן, שורפים את הליגה אחרי שנת הפריצה.

ז'ורז' טיישיירה

הגיע ב2009 מהליגה הקפריסאית.

סלע, האיש, הכח, החוסן, משחק הראש, הקשיחות והפיזיות. היה פיזי מאוד ובעיקר מעוז ההגנה עם דקל, משומר, טואטחה וניר (טוב, חייבים לציין שהיה די קשה בכלל להגיע אל ההגנה באותה שנה עם שני גושים של פיזיות וקשיחות כמו קולמה וכיאל שגובו בבוקולי וגולסה שגם לא הפסיקו לרוץ), הגנה שחטפה 16 שערים בלבד, באותה שנה!,

עונת "שוד הקיזוז". קיזוז מגוחך או לא, במסגרת משחקי גביע המדינה הורחק טיישיירה ל-6 משחקים בפועל ו-8 על תנאי בעקבות ברכות ואיחולים כנגד השופט איתן תבריזי במשחק ההפסד בגביע.

במשחקים האלו בין המחזורים ה27 ל32, ספגנו 4 שערים-רבע מהכמות העונתית וסיימנו מתוכם בתיקו ו2 הפסדים. היה טישיירה שם, כנראה שגם הייתה אליפות. טישיירה גם הבקיע את השיוויון בדקה ה75 באותו "אסון בלומפילד" שהחייה תקוות לרבע שעה.

בסוף העונה ביקש להשתחרר לפ.צ ציריך שרצתה אותו והשאיר גם הוא טעם של "לא מספיק זהר בירוק, רציתי עוד רגע"

#מכביחיפה #בזצק #מיכאלסקי #דניאלבריילובסקי #עופרמזרחי #תומרחמד #ליאוררפאלוב #טשיירה #רפאלקבסה #נמרודהרציון #קריםפריי #הפורום

  • Facebook
  • Instagram
  • YouTube
  • Twitter
לוגו אריה עברית 2020.png

© 2020 עיצוב ובנייה קבסה תקשורת כל הזכויות שמורות   kabessa.co.il

  • Facebook
  • Instagram
  • YouTube
  • LinkedIn Social Icon