?האנליסטים פרק 50 | תם הטקסרפאל קבסה ולירון איפרגן
00:00 / 53:03

כמו בגיל 20

מאת יפתח שוע | יוסי בניון לבש את המדים הירוקים לבכורה המחודשת בליגת העל והחזיר אותנו לגיל 20. פלאשים

יוסי בניון רואה את המגרש בהבזקים. הוא מסיט את הראש ימינה ושמאלה ומצלם. מתוך כל הפריימים הוא בוחר לעצמו את האפשרות הטובה ביותר. ואז מיד מתחיל תנועה לעומק כדי לקבל בחזרה. מחפש את הנתיב המדויק. וכל הזמן מצלם. פריים ועוד פריים. מעבד מידע. מנתח. מנטר.

צילום: אורטל זיו דהן


למביט מן הצד זה נראה כאילו הוא עוד שחקן. אבל למי שהיה שם גם בגיל 20 זה ברור – יוסי פשוט נשאר בן 20. אולי לא ביכולת או במהירות. אבל ביצירתיות, חדות המחשבה, חכמת המשחק, החיוך, התשוקה, המנהיגות. התספורת. כאילו לא עברו 12 שנה.

וכמו שיוסי רואה את המשחק בפריימים, כך אני רואה אותו. פלאש. הנה יעקובו חותך את הרחבה משמאל לימין כדי לקבל ממנו כדור. פלאש. הנה פראליה מגיע מאחור לחפות. פלאש. רוסו מרחף באגף ימין. פלאש. הנה יוסי משאיר אבק לרן בן שמעון, הנה הוא מקפיץ את הכדור באקרובטיקה מושלמת מעל ההגנה של פאריז סאן ז'רמן. פלאש. הנה נופלת לו הנעל והוא ממשיך ללהטט בנון-שלנטיות עם הגרב כאילו כלום. פלאש. פלאש.

חזרה לסמי עופר. יוסי במנהרת השחקנים עם הסרט על היד. מרים את הראש ליציעים. מת לשחק. פשוט רוצה לשחק. מה אכפת לו מה יכתבו בעיתון. עולה לכר הדשא עם אותה התשוקה שבה אנחנו היינו חוזרים מבית הספר, משליכים את התיק מתחת למיטה, מוציאים משם כדורגל ורצים למגרש עד שיורד החושך, כי רצינו להיות כמוהו. כמו יוסי.

צילום: אורטל דהן זיו


פצוע, לא פצוע, לכולנו היה ברור שיעלה לשחק. בכל זאת באו כמעט 24,000. לחבק. לתת כבוד. איך אפשר לאכזב את כל הילדים שרואים ירוק בעיניים וליבם מתמלא גאווה? איך אפשר לשכוח? לא נתן משחק גדול, יוסי. חצי כוח. פה להטוט קטן, שם עין עקומה, עד שהברך הכבידה. בדקה ה 59 יוסי יצא ו 23,800 איש התעלמו באלגנטיות מאיסור העמידה באצטדיון וקמו להשתחוות לתכשיט. ממש כמו אז. בגיל 20. אפילו השיר לא התחלף. הצופה אייל ברקוביץ' הביט במחזה וכל קרביו התהפכו בקרבו. זה לא הכבוד הזה שהוא חיפש לפני שמונה שנים?

פלאש. יוסי מסרב להתחלף וגומר לאלי כהן את קריירת האימון. פלאש. יוסי מנצח את בני יהודה בדקה ה 94. פלאש. יוסי מביא את הניצחון בבלומפילד, לבד נגד כל ההגנה של נגד מכבי תל אביב. שוב בדקה ה 94. פלאש. יוסי ואברם מנסים לשכנע אותנו בטלוויזיה לאכול גבינה צהובה. פלאש. פלאש.

כמה עברנו מאז. גמרנו צבא. אוניברסיטה. נסענו לטייל. טיפחנו כרס קטנה.  קנינו בית. גידלנו ילדים. מה אתם יודעים? אפילו ליוסי יש ארבעה משלו. אבל יוסי אף פעם לא הפסיק לרצות לשחק. גם כשניצח את ריאל מדריד בברנבאו וגם כשהתדפק על כל דלתות כל הקבוצות בצ'מפיונשיפ רק כדי שמישהי מהן תיתן לו לשחק עוד קצת. עוד טיפה, נו אמא. אני תיכף עולה הביתה. עד שיורד החושך. תסתכלו עליו כשהוא רץ לקהל בסוף המשחק עם מצלמה ביד. קופץ ושר יחד איתו. הוא לא נראה לכם בדיוק כמו ביום שהוא עזב, בגיל 20?

כמה עברנו מאז. גמרנו צבא. אוניברסיטה. נסענו לטייל. טיפחנו כרס קטנה. קנינו בית. גידלנו ילדים. מה אתם יודעים? אפילו ליוסי יש ארבעה משלו. אבל יוסי אף פעם לא הפסיק לרצות לשחק. גם כשניצח את ריאל מדריד בברנבאו וגם כשהתדפק על כל דלתות כל הקבוצות בצ'מפיונשיפ רק כדי שמישהי מהן תיתן לו לשחק עוד קצת. עוד טיפה, נו אמא. אני תיכף עולה הביתה. עד שיורד החושך. תסתכלו עליו כשהוא רץ לקהל בסוף המשחק עם מצלמה ביד. קופץ ושר יחד איתו. הוא לא נראה לכם בדיוק כמו ביום שהוא עזב, בגיל 20?

  • Facebook
  • Instagram
  • YouTube
  • Twitter
לוגו אריה עברית 2020.png
באנר לאתר.png

© 2020 עיצוב ובנייה קבסה תקשורת כל הזכויות שמורות   kabessa.co.il

  • Facebook
  • Instagram
  • YouTube
  • LinkedIn Social Icon